140 דונם של אדמה, מרוצפת בלוחות סולריים באבו קרינאת, מדגימים אפשרות יצירתית לאופק כלכלי אחר לישובים הבדואיים. "הדונם הזה מייצר הכנסה גדולה פי ארבע מדונם בעיבוד חקלאי", אומר ראאד אבו-אלקיעאן, מיזמי השדה הסולרי באבו קרינאת ומנהל פיתוח יזמות וקשרי שותפות במחוז הדרום של 'מרום אנרגיה מתחדשת', ומספר כי הפרויקט התחיל מיוזמה של סלמאן אל-ע'נאמי, תושב אבו קרינאת.

אל-ע'נאמי, שהיה בעבר ממקימי המועצה לכפרים לא מוכרים בשנות ה-90, רצה להקים שכונה חדשה בכפר. "השכונה הזאת תוכננה בשיתוף עם האוכלוסייה, ואפילו ביוזמת האוכלוסייה", הוא מספר. למשפחתו היה שטח של 600 דונם במחלוקת עם המדינה בתחום הכפר. בעסקה שיזם עם הרשות להתיישבות הבדואים הוא קיבל מתוכם 300 דונם, שעליהם בנה את השדה הסולרי, וויתר על תביעת בעלות על השטח הנוסף בתמורה לכך שעל השטח תיבנה השכונה שתכנן. "זה היה כדאי לי, קיבלתי 300 דונם באבו קרינאת, גם לבנייה וגם לחקלאות, לי ולבנים שלי".

במסגרת הפשרה, שנחתמה לבסוף בשנת 2013 בין המדינה למשפחת אל ע’נאמי, פותחה שכונה חדשה לרווחת כלל התושבים, ואילו המשפחה שחתמה על הסכם הפשרה פיתחה בשטחה פרויקט שדה סולרי בשיתוף חברת האנרגיה “מרום” ובתיאום עם רשות החשמל.

אל-ע'נאמי מספר כי הדרך לא הייתה קלה. במשך חמש שנים דן עם הרשויות על שינוי ייעוד הקרקע משטח חקלאי למתקן הנדסי. "ועדות תכנון במדינה הזאת, זה סיפור. אבל יואב מעוז (מנכ"ל חברת מרום, י"ש) בא לא רק עם ראייה כלכלית, אלא גם במטרה לשתף פעולה. כולם צריכים לתרום למדינה ביחד".

אבו-אלקיעאן מסביר כי לאחר הסדרת הקרקע וקבלת האישורים הנדרשים, החברה שכרה את השטח מאל-ע'נאמי, והחלה להקים את המתקן בשותפות בין קבלן ראשי שהביא את הידע והטכנולוגיה לבין קבלן מקומי שהביא עובדים. "השותפות היא לא רק לבנות על הקרקע ותשלום דמי שכירות", אומר אבו-אלקיעאן, "אנחנו מדברים על שותפות מלאה, חברתית וכלכלית. זו שותפות יהודית ערבית שבמרכזה שמירה על הסביבה ועל האקלים. יש מקור הכנסה בטוח למשך 25 שנה, שהוא גם ידידותי לסביבה".

הלוחות הסולריים מפיקים חשמל שמוזן לרשת החשמל הארצית. "כיום אנחנו מדברים על 140 דונם, זה יגיע ל-190 דונם", מצייר אבו-אלקיעאן את עתיד הפרויקט. "יש לנו עוד שטחים ביישוב של משפחת אבו קרינאת, יש באבו תלול, אום בטין. אנו מתכננים להתרחב לרהט ולערערה".

עלות הקמת המתקן גבוהה לעומת ההכנסות הצפויות, כך שלחברה המבצעת יש יכולת גבוהה יותר להפיק את הפרויקט מאשר אדם פרטי. "עלות המתקן היא כ-52 מיליון שקלים והתוספת היא כ-18 מיליון שקלים. 20% מהעלות משלם היזם, חברת 'מרון' ו-80% מגיוס הון. המתקן מייצר חשמל מינואר 2023".

"השימוש היחיד שמותר בקרקע הוא חקלאות", מסביר אבו-אלקיעאן, "אבל האדמה כאן מדברית ויש מחסור במים. החקלאות כאן לא רווחית". לכן, לדבריו, שינוי הייעוד של הקרקע כך שתניב הכנסה אחרת, הוא חשוב כאופק כלכלי לאוכלוסייה. "ההכנסה הזו מצמצמת את הפערים הכלכליים, והפרויקט משלב את האוכלוסייה הבדואית בעולם היזמות והטכנולוגיה המתקדמת". הפעלת המתקן מספקת כמות משרות מינימלית, הוא מודה, "עם זאת, בשלב ההקמה זה מספק 50-60 משרות במשך שנה".

במקרה של משפחת אל-ע'נאמי, כמו במקרים רבים אחרים, הקרקע מחולקת בין 8 בני משפחה, דבר שעלול לעכב את התהליך. "במקרים רבים יש קודקוד או ראש משפחה, שמנווט את הדברים", אומר אבו-אלקיעאן. "במקרה שלנו, הוא אדם עם ראש על הכתפיים, אני מחזיק ממנו מודל לחיקוי. הוא הוביל את כל התהליך מול המדינה, מול הרשויות, ומולנו, החברה. הוא מעורב באופן ישיר ואישי, בכל עשייה".

"אנחנו רואים עוד דברים שצריך לטפל בהם, כגון שירותי ציבור, מוסדות חינוך או מוסדות בריאות שמופעלים על ידי גנרטורים מזהמים ומרעישים", אומר אבו-אלקיעאן, ומציע לחבר את המוסדות למתקנים סולריים מקומיים שיספקו להם חשמל.

"זה מיזם ייחודי שצמח מתוך הסכם פשרה על קרקע – והפך לדוגמה לפיתוח כלכלי, סביבתי ותכנוני", נמסר מהרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב. "המהלך הוביל לתועלת הדדית: ייצור חשמל ירוק, תגמול כלכלי לתובעי הבעלות, הסרת חסמים תכנוניים, ואפשרות לאכלוס משפחות נוספות בתחומי השטח שהופשר – כאשר ברקע ממשיכות להתקיים תביעות בעלות נוספות בתחום היישוב.

"מדובר בדוגמה מובהקת לאופן שבו ניתן להפוך תביעות בעלות לפלטפורמה לצמיחה – גם ברמה האישית וגם כחלק ממהלך הסדרה רחב. המשפחה נהנית מהתמורות בקרקע, והציבור כולו מרוויח ממהלך מוסדר שמקדם תשתיות, פיתוח והתיישבות מוסדרת. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב רואה בפשרה זו מודל שיש לקדם: פשרות איכותיות מתוך שותפות, המייצרות מציאות חדשה – עם שכר למתפשר ופתרון למחוסרי קרקע, כחלק מקידום ההתיישבות הבדואית ביישובים הקיימים והחדשים".