מאות ליוו את סמ"ר מאיר שמעון עמר, בן 20 מגבעת זאב שבירושלים, בדרכו האחרונה, עת הובא למנוחות היום (שלישי) בהר הרצל. עמר הוא בין חמשת הלוחמים שנהרגו בתקרית פיצוץ המטען בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. ארבעה מהנופלים בתקרית, בהם עמר, היו לוחמים בגדוד החרדי 'נצח יהודה' בחטיבת כפיר.

זו הלוויה השלישית באותו היום בהר הרצל להרוגי בתקרית הקשה. שלושה חיילים צעירים מסתכלים על הקברים והזרים, ואחד מהם אומר: "זה מה שנשאר. כל כך חבל". מהעמק למטה נשמע תיפוף קצוב וקריאות של משחק כדורגל, או שבט צופים.

רופאים וחובשים בפינה ערוכים לקלוט את מי שיקרוס. לצד גברים ונשים בלבוש חרדי מגיעים צעירים במדים עם כומתות כפיר, מדברים על השירות. צעירה מתפרצת בבכי בשורה האחורית. תפילה מרעימה כשהארון מתקרב, נישא על כתפי שישה חיילים.

האם אביגיל ספדה לבנה בצרפתית. "חיכיתי 7 שנים שמאיר יבוא לעולם, התפללתי לרבנים. כשנולד הרב בן טוב הוא אמר לי לקרוא לו מאיר – הוא נולד ביום השמיני של חנוכה, היום המאיר ביותר. מאיר כילד היה שובב. מופנם, רגיש, אבל גם חברותי מאוד אוהב את החיים. אנחנו בטוחים שהוא עלה לעולם האמת, לגן עדן, אבל יהיה לנו קשה לחיות בלעדיו".

אחותו טליה: "איך אפשר להיפרד מאח, חבר, חצי מנשמתי. היינו בלתי נפרדים בילדות, חולקים הכול. כשהתבגרנו מעט התרחקנו, כמו בחיים, אבל תמיד כל כך אהבת. תודה על הילדות, על הצחוקים, על הוויתורים, סליחה שלא שמרתי אותך קרוב יותר. הלב שלי חסר אותך".

הרב יגאל עמר, דודו של הנופל: "מאיר כבר לא יבוא לשבתות בבית. חשבנו שתהיה לנו הזדמנות להשתתף בחופתו, שיתחתן ויביא ילדים. אנחנו מאמינים בני מאמינים, הנשמה חיה לנצח, ומאיר שזכה להקריב את עצמו על ביטחון ישראל יזכה לעלות לעולמות שאיננו יכולים לתאר. אבל להורים, לגבריאל, לאביגיל, ליוסף ולטליה לא מעניין שמאיר עלה לעולמות עליונים, הם רוצים אותו בבית. אנחנו יכולים רק להתפלל על המשפחה היפה הזו, שיזכו להתרומם מהשבר הזה, ואני מבקש ממאיר שיתפלל על הוריו השבורים".

חברו של עמר ז"ל, אלי רן: "אני כותב את ההספד בדמעות, לא מעכל. הכרנו בכיתה ב' בחוגים משותפים, בג׳ודו. בטיולים. היית לי חבר שמייעץ מה לעשות, תמיד בלב טהור, בלי אינטרסים. לא אשכח שנסענו למירון, חתרת שנלך לשם גם כשלא הייתי חזק בפן הדתי, לקחת אותי וזיכית אותי. אוהב אותך המון אחי היקר, אתה כל כך חסר".

ליאורה, אשת אביו של הנופל: "אתמול שמעתי רעש בדלת, חשבתי שזו טעות, אבל דפקו כל כך הרבה זמן, וכשראיתי את הקצינים הבנתי מיד. לא רציתי להאמין שקרה משהו למאיר. אני מכירה אותו כבר 11 שנים, תמיד חיוך על הפנים, אומר כן לכל מה שמבקשים ממנו. קשה לחשוב שלא יבוא שוב לשבתות, שלא ייסע לצרפת. מאיר, יהלום, צדיק, אנחנו כבר מאוד מאוד מתגעגעים".

סגן אלוף סהר מועדים ספד לעמר בשם הלוחמים שנבצר מהם להגיע להלוויה, משום שהם עדיין בלחימה. סא"ל מועדים: "חבריך מספרים שהיית דמות ייחודית, צדיק לא רק במעשים אלא גם בנשמה. תמיד שקט ויציב עם לב גדול. לא היית עוד לוחם, אלא איזנת בין ערכים לנשק, בין רוך לנחישות, בין תורה למעשה. חטיבת כפיר כולה שותפה לאבלכם".

מפקד גדוד 'נצח יהודה' ליאור דופט, שנמצא בלחימה ברצועת עזה, נשא דברים באמצעות הקלטה. "מאיר, לוחם יקר, אני מקליט מתוך רצועת עזה – מהמקום שבו התחלת את המשימה, ואנחנו חבריך נשלים אותה. מחבק אתכם, משפחה יקרה, הקשר בינינו לעולם לא יינתק. הרוח שלך, מאיר, תמיד תהיה לנו מצפון".

גם רבנים הגיעו לספוד לעמר. הרב דוד טוויטו: "קשה להיות כאן, אבל זו גם זכות. מאיר היה בעל אמונה אדירה, הייתה בו גמילות חסדים ומסירות, והוא מסר את נפשו. כולנו חייבים להרגיש חלק גדול מהאבלות הזו". הרב דוד פוקס מעמותת נצח יהודה: "מאיר, אתה זוכר שהייתי מגיע לש"ג ומבקש לשמוע דבר תורה? כשהיה יוצא לחופש היה הולך לישיבה, לכותל, לקבר רחל – הוא רק רצה להתעלות. כמה סבלת בשביל עם ישראל, שירות לא קל, וגם נהרגת בשביל העם. תעלה לקב"ה עם רבי עקיבא וחבריו, ותבקש ברכה על המשפחה היקרה שרצתה ללוות אותך לחופה ובמקום זה מלווה אותך בבית הקברות, על חבריך לגדוד שכל כך אהבו אותך, על כל חיילי ישראל וכל עם ישראל, שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו ושכל החטופים יחזרו הביתה".

ראש עיריית ירושלים משה ליאון: "שמעתי כמה הארת את העולם, על הסבלנות והסובלנות שלך, על החיוך וראיית האחר. פעלת מאהבה לעם ישראל, לתורת ישראל, אף שידעת את המחיר שאתה עלול לשלם. בשם תושבי ירושלים אני רוצה לומר לך תודה".

"הוא אמר לי תחת אש: 'אני שוב מרגיש משמעותי'"

סמל משה ניסים פרש ז"ל, גם הוא בין מחמשת הלוחמים שנפלו בפיצוץ המטען בבית חאנון, הובא למנוחות מוקדם יותר היום בהר הרצל.

מפקדו ספד לו: "ברגע הפיצוץ הוא היה בסוף הכוח ואמר לי תחת אש, בזמן שפינינו פצועים לאחור והוא חיפה, 'אני שוב מרגיש משמעותי'. אחר כך היה פיצוץ שממנו הוא לא חזר".

בני וסרמן, סמ"פ שנפצע בתקרית בחאן יונס: "אני מדבר בשם הפלוגה שעדיין בפנים ונלחמת. לפני שנתיים וחצי, כשהתגייסת, נפצעת ברגל. כשחזרת נכנסת אלי ואמרת: מכאן זה עד הסוף. לפני חצי שנה נכנסנו לתמרון, ובאותו בוקר איבדנו חברים קרובים באירוע רב נפגעים. המשכת להילחם ולפנות חטופים ולרגע לא עצרת, נתת גב לכולם".

"בתוך הדמעות והשבר אני זוכרת אותך מחבק אותי"

גם סמ"ר נועם מסגדיאן שנהרג באותה תקרית הובא למנוחות היום בהר הרצל. אביו עופר ספד לו: "לא יודע איך לדבר עליך בלשון עבר, תמיד חשבתי שזה רחוק ממני,  אבל בורא עולם חשב אחרת. תמיד היית זה שרוצה לתת ולעשות בשביל האחר. תודה על השנים היפות במחיצתך".

אילנית, אימו של נועם: "היית ילד של לב, עם מידות טובות, דרך ארץ, ענווה ותיקון, כל כך מחובר למשפחה. בתוך הדמעות והשבר אני זוכרת אותך מחבק אותי ואומר לי אימוש, אני אוהב אותך הכי בעולם".