המדינה תקדם הקמת תחנות כח פרטיות בהליך מהיר, דרך ועדת התשתיות הלאומיות, ולא דרך ערוצי תכנון ראשיים. במרכז המועצות האיזוריות מתריעים שהמיקומים שנבחרו מנוגדים לתכנית המתאר הארצית, ועלולים לסכן את האוכלוסייה בקרבתן.
ביום שישי שלח עמיר ריטוב, יו"ר מרכז המועצות האיזוריות מכתב למזכירות הממשלה וכתב כי: "אתמול הובא לידיעתי כי ביום ראשון ה2.4.17 תובא לממשלה הצעת החלטה שכותרתה 'עידוד מאגרי הגז הקטנים ובינוניים והכרזה על שעת חירום במשק הגז הטבעי', הכוללת בתוכה גם מיקומים אפשריים לפרויקטים מסוג זה בשטחי המועצות האיזוריות בישראל'.
טיוטת ההחלטה, אכן עוסקת בהחלטות בהתאם לכותרת – קביעת סף אספקה בשעות שיא שירידה ממנו מהווה שעת חירום, שתאפשר לממשלה לקבוע כללים לגבי חלוקת האספקה במצב חירום, וכן תקצוב אפשרי של 100 מליון ש"ח בעבור חברת נתג"ז הממשלתית, המיועדים לבניית צנרת מהמאגרים הקטנים, במידה ולא יבנו אותם בעלי המאגרים. כמוכן, מוצע לעודד מעבר של ציי אוטובוסים להנעה בגז. לצד החלטות אלה, וללא כל אזכור בכותרת ההצעה, מובא חלק נוסף, בכותרת המשנה "תכנון תחנות מבוססות גז טבעי ואנרגיה מתחדשת ליצירת מלאי תכניות למשק החשמל". בדברי ההסבר להחלטה נכתב כי "הוחלט לצאת בהליך מהיר זה לאור הדחיפות הקיימת בהגדלת הצבר התכנוני של תחנות מבוססות גז טבעי, ולאור העובדה שהות"ל הינו הגוף היחיד שדה פקטו יכול לדון בתכניות להקמת תחנות גדולות ובינוניות מבוססות גז טבעי", ואף מוצע להעביר תקן כח אדם אחד ממשרד האנרגיה לועדת התשתיות הלאומיות.
ריטוב רואה "פגם חמור בכך שיזמות פרטית מובאת באופן חד צדדי לדיון והחלטה בממשלה במחטף, וללא כל תהליך של דיון והתיעצות עם המועצות האיזוריות".
בעמוד 9 בהצעה מפורטים 18 אתרים בהם יוסמכו יזמים פרטיים לקדם הליכי תכנון לתחנות כח, בין השאר בקיבוץ גן שמואל, קיבוץ ניר דוד, כפר חסידים, עמק המעיינות והרחבות לאתרים קיימים של חברת דוראד, OPC רותם וOPC חדרה.
במכתב מסביר ריטוב שבהחלטה אין קריטריונים לבחירת החברות או המיקומים הנבחרים, וכן כי "המהלך מנוגד לחלוטין לתכנית מתאר ארצית לאיתור מתחמים לתחנות כוח, שכבר סימנה 5 מתחמים כאלו, וזאת לאחר עבודה משותפת של כלל הגורמים – ובכלל זה ארגוני סביבה ושמירת טבע. בכך מייתרת הצעת המחליטים הליך תכנוני ראי וחוקי, אשר כולל שיתוף ציבור ברמה הגבוהה ביותר".
עוד טוען ריטוב, כי ההליך המהיר משחרר יזמים מבדיקות מקדימות, אשר עלולות לגרום לפגיעה בבריאות הציבור, וכן כי הדרישה מהיזמים להציג 'זיקה לקרקע', מדלג על הסכמת הרשויות המקומיות, או מדרבן יזמים להשיג מהרשויות 'זיקה לקרקע' בתשלום מהרשויות.
בדברי ההסבר להחלטת הממשלה נכתב כי המדינה מעוניינת לאשר הקמת תחנות כח בהליך תחרותי, בשונה מהמדיניות הקודמת, לפיה יצרני חשמל פרטיים זכו לשלל הגנות מן המדינה, רק כדי להכניס כוחות ייצור פרטיים למשק החשמל, ולא על מנת לייצר חשמל בזול ובאמינות. לשם כך שואפת המדינה לבנות צבר תכנוני של תחנות כח בהיקף של "25,000 מגהואט נדרשים עד לשנת 2040 ובכללן 13,000 מגהואט באנרגיות מתחדשות". ההחלטה לא מפרטת על סמך מה נבחרו אומדנים אלו, אך כן מציינת כי לשר האנרגיה יש סמכות לקבוע את היעדים הללו.
במועצות האזוריות מבקשים להשהות את ההחלטה, כדי לחזור לנתיב הכולל התייעצות איתן לגבי מיקום האתרים. מכיוון שתכנון תחנות כח אורך זמן רב, לא כל שכן בנייתן, לא ברור מדוע משרד האנרגיה רוצה לקדם הליך תכנוני מהיר. בנוסף, לא ברור כיצד המדיניות של עידוד השימוש בגז – באמצעות תכנון מהיר של עוד תחנות כח מונעות בגז ועידוד הסבת התחבורה לגז, עולה בקנה אחד עם היותה של ישראל תלויה בספק גז בודד, כאשר אין ודאות שתכניות הפיתוח למאגרי גז נוספים יצליחו לספק את הביקושים הגדלים.