ויקרא, פרק כו'

פרק השכר והעונש.

אלוהים מבטיח דברים טובים שיקרו לעם ישראל אם יקיימו את החוקים והמצוות שהוא נתן להם באמצעות משה.
אלוהים גם מאיים באסונות נוראיים במידה ולא יקיימו בני ישראל את כל המצוות והחוקים.

כדי להבין מאיפה כל זה מגיע אני מציע לקרוא את הפסוק האחרון בפרק הקודם המגדיר את היחס בין אלוהים לעם ישראל:

ויקרא, פרק כה', פסוק נה': (נה)כִּי-לִי בְנֵי-יִשְֹרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם:

כלומר – בני ישראל, אנחנו, שייכים לאלוהים. אנחנו "אשכרה" רכוש שלו והוא יכול לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו. לכאורה, השכר והעונש הם עניין לבחירה של העם, אבל בעיני זה רק לכאורה. יש כאן חוזה בין אלוהים לעם ישראל שאין בו אפשרות יציאה לאף צד. לא בטוח שזה חוזה שהייתי חותם עליו!

———-

בין שאר האסונות שיבואו על עם ישראל המתוארים בפרק, וזה כזכור אחרי יציאת מצרים, ישנה נבואה מדהימה על גלות:

(לח)וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם: (לט)וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ: 

ובגלות האנשים יסבלו גם על החטאים שלהם וגם על החטאים של אבותיהם.

אלוהים ממשיך ומבטיח שבגלות הוא לא ישכח את בריתו עם בני ישראל, וכאשר בגלות יחזרו בני ישראל מדרכי החטאים שלהם, אלוהים יסלח ויחזיר את בני ישראל לארצם:

מא)אַף-אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ-אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת-עֲוֹנָם: (מב)וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:

———-

אי אפשר שלא לחשוב על מה שקרה לנו באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. גלות מלווה בשואה, שבסיומה תקומה וקוממיות מחודשת של עם ישראל בארץ ישראל, הארץ המובטחת.

אפילו קוממיות מוזכרת בפרק, כשכר לעמידה בחוקים ובמצוות אלוהים:

(יג)אֲנִי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת:

ובכל זאת, את הקוממיות הזו, של ישראל ב 70 השנים האחרונות, אי אפשר לייחס לחזרה של עם ישראל לקיום המצוות והחוקים שנתן אלוהים למשה בהר סיני.

גם מסוכן לייחס אותה לאיזו "אתחלתא דגאולה". אנחנו רואים היום לאיזו קיצוניות ומשיחיות מובילה אותה אמונה ב"אתחלתא דגאולה". רק אלוהים יודע מה מתחיל גאולה ומה לא. אין לאף אדם, גדול בתורה ובמצוות ככל שיהיה, להעז אפילו לדעת "פועלו של אלוהים".

והציונים, אלה שהקימו את מדינת ישראל מחורבות השואה, אלה שחזו את הצורך בהקמתה לפני יותר מ 100 שנים, בוודאי לא עשו זאת מתוך איזו אמונה דתית.

היו שם גם אנשים דתיים ומאמינים, אך הם היו מיעוט צנוע, ערכי ומציאותי.

———-

ועוד עניין אחד המכוון למנהלים ולמנהיגים – האנשים שעובדים אצלכם או שאותם אתם מנהיגים אינם רכושכם! לא בגלל שאתם לא אלוהים (זה ברור) אלה בגלל שהם אנשים!