"66% מהנשים שמגיעות למקלטים לנשים נפגעות אלימות חוזרות לבן הזוג האלים", אומרת ל'דבר' תמר שוורץ, מנכ"לית ארגון 'רוח נשית' המלווה נשים בהן יוצאות מקלט בדרך לעצמאות כלכלית. בראיונות שנערכו בידי נשות צוות בעמותה הן מונות סיבות רבות לחזרה לבן הזוג, כמו תלות רגשית או חשש לפירוק התא המשפחתי. אבל הסיבה המרכזית היא התלות הכלכלית המוחלטת של הנשים הללו בבן הזוג.

דיון שנערך בשבוע שעבר בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, עסק בהסרת החסמים הכלכליים שעמן מתמודדות נשים נפגעות אלימות בתהליך הפרידה. בת שבע, יוצאת מקלט לנשים, סיפרה על ההתמודדות המורכבת בתקופת השיקום: "אני עדיין בקושי כלכלי ובודדה. אני היחידה שדואגת לילדים שלי. אני עגונה חמש שנים. אם אצליח לקבל את החופש שלי, זה יהיה בזכות נס. אני רוצה לתת לילדים שלי אפשרות לישון עם מזגן בלי לספור כל דקה שהחשמל פועל. המצב שלי פי אלף יותר טוב מהנשים שאני מכירה".

המענים החסרים של המדינה

מדי שנה כ-900 נשים בישראל מתפנות לאחד מ-17 המקלטים עבור נשים נפגעות אלימות, אשר במימון ופיקוח משרד הרווחה והביטחון החברתי. המתקנים מספקים מענה חירום והגנה מידית עבור נשים וילדיהן באירוע אלימות. השהות במקלט נמשכת לכל היותר כחצי שנה ואחריה עומדת בפני הנשים וילדיהן התמודדות עם מעבר קשה ומורכב לחיים עצמאיים בקהילה. רובן המכריע מסיימות את השהות במקלט כשהן סובלות מהיעדר תמיכה מספקת, המסתכמת במענק חד פעמי של 11,000 שקלים ועוד 1,000 שקלים לכל ילד וכן סיוע בשכר דירה בגובה 1,370 שקלים למשך שלוש שנים או דירת מעבר לתקופה של חצי שנה עד שנה. סיוע שאינו מספק את הביטחון הכלכלי הדרוש לשיקום ארוך-טווח אחרי יציאה ממערכת יחסים מתעללת.

"40% מהנשים דיווחו שמצב הביטחון התזונתי של ילדיהן נהיה רע יותר אחרי שיצאו מהמקלט לעומת המצב שהיו בו", אומרת ד"ר ענבל אביב שחקרה את הנושא בקרב אותן נשים. גם בתחום הדיור, יוצאות מקלט רבות מתקשות במציאת קורת גג קבועה. המעבר ממקלט שבו יש תשתית תומכת, אוכל ודיור לחיים עצמאיים, מתרחש ברוב המקרים בלי כל תמיכה, מסגרת דיור ציבורי או סיוע מספק בשכר דירה. כך מוצאות את יש כאלה שמוצאות את עצמן בצומת שבהן צריכות לבחור בין בחירה בחיים ברחוב לבין חזרה אל בן הזוג האלים. בחירה כזאת כוללת לכל הפחות קורת גג.

"אלימות עולה כסף"

שוורץ מציגה את האתגר והפוטנציאל של תהליך השיקום כפי שהיא רואה אותו מתוך ארגון 'רוח נשית': "תהליך שיקום משמעותי אינו קצר או זול. כדי לחזק את השליטה, הבעל האלים מתעלל מילולית באשתו ומכנה אותה 'טיפשה', 'קטנה' ו'מטומטמת'. שלא תצליח להסתדר בלעדיו. הוא מקטין ומשפיל אותה. במקרים שבהן נשים מנהלות מערכת יחסים אלימה במשך הרבה שנים, אפילו אם לא פגעו בהן פיזית, בני הזוג האלימים מקטינים אותן בעקביות, כך שאחרי תקופה מסוימת הן מתחילות להאמין בזה. ככה הנשים באות אלינו".

התהליך בעמותת 'רוח נשית' נמשך שנתיים: "שנה ראשונה זה רק להרים להם את המבט כדי שהן יוכלו לדבר ולהסתכל לך בעיניים. אישה שיוצאת לעצמאות כלכלית, מעבר לחובה המוסרית כחברה, זה ממש החזר על ההשקעה בשוטרים ובתי משפט. גם אלימות עולה כסף. 97% מהנשים שעברו אצלנו תהליך שיקומי מלא – עובדות בעבודה מסודרת ומשלמות מסים כחוק ומתוך מאות נשים שהגיעו לעצמאות כלכלית, רק 0.01% חזרו לבן הזוג האלים".

לקראת הדיון ובמהלכו הציעו הארגונים השונים דרכים להגדיל את התמיכה בנשים יוצאות מקלטים בדרך לשיקום ועצמאות, שתסייע להישארותן מחוץ למעגל האלימות. איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים הציע להגדיל את מענק הסיוע ומשך וגובה התמיכה בשכר דירה, 'פורום העמותות המפעילות מקלטים' קרא להתאים את התמיכה בשכר דירה לזה של ממתינים לדיור ציבורי, עד 3,900 שקלים בחודש. בנוסף, הציע הפורום להוסיף את יוצאות המקלטים למיזם ביטחון תזונתי (המספק סלי מזון ואספקה ישירה של מזון לזכאים) דרישות דומות הציעה ח"כ נעמה לזימי (העבודה).

ארגון 'אישה לאישה', המפעיל גם דירות מעבר, הצביע על פער של 90% בין התמיכה הממשלתית בדירות מעבר ועלויות התפעול שלהן ודרש לצמצמן תוך הגדרת הדירות כמיועדות לאישה אחת וילדיה בכל עת ולא עבור שתי נשים עם ילדיהן כפי שמוגדר כיום.

"כל השקעה בשלב הקריטי הזה מחוללת שינוי עמוק – אישית, חברתית וכלכלית, ומגבירה את סיכויי הצלחת השיקום של הנשים ואת העצמאות שלהן בהמשך הדרך", נכתב בנייר העמדה של ארגון העובדות והעובדים הסוציאליים. במצב הנוכחי, הנשים האמיצות שבחרו להימלט ממעגל האלימות, נדחקות אליו בחזרה בשל ההזנחה הכלכלית של מדינת ישראל.