לצמד שייטי ה-470 מיקס, אריאל גל ורוי לוי בני ה-19, לא היה הרבה זמן לנוח אחרי זכייתם באליפות העולם עד גיל 24 שנערכה לפני שבוע בספרד, וכבר היום יתחרו בתחרות האחרונה לעונה באליפות אירופה בפורטוגל מול 50 צוותים אחרים. "אנחנו מאוד עם הרגליים על הקרקע ויודעים ליהנות מהניצחון, אבל גם יודעים מהר לעשות את הסוויץ' ולהיות ממוקדים לקראת תחילת האליפות", אומרת גל בריאיון ל'דבר'. לוי מסכים ומוסיף: "זאת הולכת להיות תחרות קשה".
"יש הרבה צוותים שלא התחרו באליפות העולם והגיעו לתחרות פה", אומר לוי, "חזרנו לאט לאט לפוקוס שלנו, אנחנו רוצים להמשיך לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים וליהנות מהדרך".
זו הייתה עונה ארוכה ומאתגרת, והייצוג של ישראל בענף קיבלה משמעות גדולה מתמיד: "בכל פעם שאנחנו עולים לפודיום ומשמיעים את 'התקווה' יש לי צמרמורת", אומר לוי. "אני לא בטוח שהמדינות מסביבנו מבינות את המשמעות המיוחדת. במיוחד בתקופה הזו כשאנשים בגיל שלנו נלחמים, נהרגים ומקריבים את חייהם". גל משלימה את דבריו בטבעיות: "זה היה רגע עוצמתי. זו הדרך שלנו לתרום – להביא גאווה וכבוד".
מאז חודש פברואר, לוי וגל נמצאים תחת לוח זמנים עמוס, מבצעים אימונים בתכיפות ומתחרים ברחבי העולם – בכל שבועיים טסים לתחרויות בחו"ל, שבוע בארץ וחוזר חלילה. "זה היה לי ממש קשה", מודה לוי, "זה מאוד עמוס, אבל גם מאוד כיף. זו השנה הראשונה שאנחנו חווים דבר כזה ואנחנו פשוט לומדים להתמודד עם זה". למרות האינטנסיביות, גל מתבוננת על הדרך שהם עשו בגאווה: "הנקודה שאנחנו נמצאים בה היום לעומת איפה שהיינו בתחילת השנה פשוט שווה את הכול. עלינו מדרגה במקצועיות ובתקשורת בינינו כצוות. לא ציפינו שנהיה ברמה הזו".
"סיטואציה כואבת שנתנה דחיפה"
בתחילת חודש יוני, השתתף הצמד הישראלי באליפות העולם לבוגרים שנערכה בפולין. גל ולוי פתחו את התחרות בצורה מעולה, כאשר סיימו במקום השביעי והעשירי בשני השיוטים הראשונים ובמקום השני בשיוט הרביעי. את השיוט השלישי הם סיימו במקום החמישי, אך בסיומו גילו שנפסלו על יציאה מהירה מדי לשיוט. בארבע השיוטים הבאים הם התקשו לשחזר את היכולת וירדו בדירוג.
לפני היום האחרון של התחרות, החל מבצע 'עם כלביא'. המשלחת הישראלית התעוררה לתוך מציאות חדשה ומלחיצה של חזית ישירה מול איראן. "הטלפון לא הפסיק לצלצל", נזכרת גל, "מנהלי המשלחת והמאמנים עדכנו אותנו מיד שלא יוצאים. זה היה שוק. היינו רגילים לתחרויות תחת אזהרת מסע, אבל הפעם זה היה חד משמעי – נשארים במלון ולא יוצאים להתחרות".
המשלחת הישראלית, שכללה גם את הצמד הישראלי השני – ניתאי חסון וסער תמיר, קיבלו הוראה להישאר במלון ונאלצו לראות את שאר הספורטאים יוצאים כרגיל להמשיך בתחרות. "גרנו ממש מול הים וראינו ממש מול העיניים את כל השייטים יוצאים לתחרות. זו הייתה סיטואציה כואבת, אבל גם מטעינה. סוג של דחיפה כזו של 'אנחנו מסוגלים לעשות את זה', לא משנה מה".
השניים ניסו להפיק את המיטב מהסיטואציה – ואז הודיעו להם שיש להם אישור לחזור להתחרות: "ישר רצנו דפקנו ספרינט מטורף", נזכר לוי, "אני יצאתי מהמלון רק עם החליפה בלי כובע, טלפון או תיק. דפקתי ספרינט לסירות, ותוך 10 דקות, כבר היינו במים. הספקנו בדיוק לשיוט השני של היום".
גל ולוי ניסו לעשות את הטוב ביותר בסיטואציה הקשה. הם פסלו בשיוט הראשון של היום, כי לא התייצבו אליו והגיע לשיוט השני בלי חימום או הכנה. הגוף שט בים בספרד, אך הלב נדד לישראל "בשני השיוטים האחרונים של התחרות פתחנו בפוזיציה טובה, אבל ברגעי הלחץ, כשהיה צריך באמת להתפקס, פשוט לא היינו שם", אומר לוי, "איבדנו את היתרון ומשם היה קשה מאוד להתקדם. פרוץ המלחמה, השהייה במלון והעובדה שפספסנו את השיוט הראשון השפיעו עלינו". גל ולוי סיימו במקום ה-22, עם טעם של אכזבה.
בסיום יום התחרות, נסעה המשלחת הישראלית ליוון ומשם חיפשה את הדרך לישראל. "היינו ביוון בערך שבוע, ברגע שנפתחו השמיים ניסינו את מזלנו והלכנו כל יום במטרה להיכנס לטיסה שלא הגיעו אנשים שנרשמו אליה", אומרת גל, "וכך לאט לאט חזרנו כל המשלחת לארץ".
רוי לוי עשה את הדרך המוכרת בענף השייט, כמו שייטים רבים לפני הוא גדל בקיבוץ שדות ים. החל את דרכו בשייט כבר בגיל שמונה. "היינו במועדון בקיבוץ והמדריכה הגיעה לשאול מי רוצה לבוא לחוג שייט חדש. כל החברים שלי אמרו שהם רוצים ללכת ואמרתי בוא ננסה גם ואלך עם כולם. התחלנו ביחד, לאט לאט כולם פרשו ואני נשארתי עד עכשיו".
מהצד השני, אריאל גל עשתה את הדרך הלא שגרתית והגיעה לענף כאשר ביקרה את סבתא שלה בקיבוץ שדות ים. "גרתי אז בתל אביב וכאשר הייתי מגיעה בסופי השבוע לבקר סבתא שלי, הייתי רואה את כל השייטים הצעירים בערך בגילי יוצאים לים". גל רצתה להצטרף לחוויה והצטרפה בגיל תשע למועדון שייט באזור מגוריה. "ברגע שראיתי שיש גם שייט באזור שלי אז נרשמתי לחוג. אהבתי את זה וכאשר הבנתי שאני רוצה לעשות את זה יותר רציני, עברנו בכיתה ו' לגור באזור והצטרפתי למועדון שייט שדות ים".
בתחילת דרכם הנפרדת, לוי הגיע להישגים בדגם ה-420 בנים עם שותפו הקודם תומר ששון, הכולל בין השאר מקום החמישי באליפות העולם ומקום שלישי באליפות אירופה. כאשר גל שטה במקביל בדגם ה-420 עם שותף אחר. השניים הכירו מהתחרויות המשותפות ומהמועדון, כאשר רק בקיץ 2021 החלו לשוט כצמד ביחד. החיבור היה מעולה הם זכו במדליית הארד באליפות העולם לנוער ב-420 ובמדליית הכסף באליפות העולם עד גיל 24 ב-2023 וזכו באליפות אירופה עד גיל 24 ב-2024.
לגל ולוי לא היה יותר מדי זמן למנוחה. הם היו חייבים להתפקס מחדש ולמצוא את האנרגיות הנכונות לאליפות העולם עד גיל 24, שהייתה מעבר לפינה. לפני שנתיים הם סיימו במקום השני באליפות והפעם במטרה לטפס מקום אחד לראש הפודיום. "אני חושב שזאת אחת מנקודות החוזק שלנו", מסביר לוי, "היכולת לעצור, לנתח, להבין מה עבד ומה לא ואז לתקן. אחרי התחרות בפולין לקח לנו קצת זמן להבין את הדברים, אבל עשינו הכנה מצוינת וכשטסנו שוב, הרגשנו את ביטחון כצוות. האמנו בעצמנו, ידענו שאנחנו מועמדים לניצחון, ולא נתנו לזה להלחיץ אותנו".
לוי וגל פתחו את התחרות בצורה נפלאה והיו כבר מתחילתו חזק בצמרת, כאשר ההובלה מתחלפת. "דווקא כשצוותים אחרים עלו למקום הראשון זה הלחיץ אותם יותר מאשר אותנו", אומרת גל, "אנחנו הרגשנו שזה נותן לנו דרייב. היו ימים שלא היינו במיטבנו, אבל כבר ביום שאחרי ידענו לעשות הפקת לקחים, לבוא חדים, ואלו היו הימים הכי חזקים שלנו. הצלחנו לשפר את הביצועים, לסיים פעמיים בחמישייה הראשונה, וזה רק הגביר את הלחץ על היריבים שלנו".
הגישה המנטלית החזקה שלהם, הובילה אותם לאורך התחרות לתפוס את המקום הראשון ולהתחיל להגדיל את הפער משאר הצוותים "המטרה שלנו הייתה פשוט לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים", מסביר לוי. "בהתחלה הכול צמוד, אבל ידענו שאם נישאר מפוקסים יום אחרי יום, אחרים ישברו, ושם ייפתח הפער. גם כשאיבדנו את ההובלה, לא איבדנו ביטחון. המשכנו באותה גישה, אותה שגרה, אותה עבודה ובסוף זה מה שעשה את ההבדל."
ההתמדה והעבודה הקשה השתלמה, הצמד הישראלי פתח פער משאר המתחרים והבטיח את הזכייה בתואר עוד לפני היום האחרון. למרות הזכייה, הרגעים שאחריה לא היו מלווים בהתפרצות רגשות כפי שאולי היה אפשר לצפות. "האמת? היינו די אדישים לסיטואציה", מודה לוי. "זה שילוב של כמה דברים. קודם כל, החום במורסיה היה מטורף. כל יום בים גמר אותנו וכשחזרנו ליבשה, כל מה שרציתי היה לשכב ולחדש אנרגיות ליום הבא. וגם זו הייתה הפעם הראשונה שהבטחנו את המדליה עוד לפני היום האחרון. לא היינו רגילים לזה, וכנראה שגם לא הספקנו לעכל את זה באמת".
"הייתה לי נפילת מתח מאוד גדולה", אומרת גל, "עמדנו במטרה, וזה קרה עוד לפני הסיום, אבל אנחנו פייטרים. רצינו להמשיך לדחוף עד הסוף. ידענו שביום למחרת מחכה לנו שיוט המדליות, ומעולם לא ניצחנו בו עד היום. זה הפך את היום האחרון ליעד בפני עצמו, רצינו לעמוד בכל המטרות שלנו ולנצח את השיוט הזה. ולכן לא הרשינו לעצמנו לשחרר לרגע. זה היה המודל רייס הכי מוצלח שהיה לנו אי פעם. סיימנו במקום השלישי, אבל היינו גם קרובים לנצח".
בסיום התחרות הם יחזרו לפגרה ארוכה עד חודש פברואר שנה הבאה. הצמד הישראלי כבר מכוון למטרה הבאה. "אנחנו רוצים להיות גם הכי טובים בבוגרים, הרגל שלנו נשארת תמיד פול על הגז בדרך להשגת המטרות שלנו", אומר לוי.
בעקבות סדרת ההצלחות והפוטנציאל האדיר, הצמד הישראלי מקווה שגם יגיעו ספונסרים שיעזרו להם להצליח לעמוד בעלות הכלכלית הגבוהה של הענף ולהמשיך להתחרות מול הצוותים הטובים בעולם "זה אחד מענפי הספורט הכי יקרים שיש", מסבירה גל, "למשל בשנה הבאה יש את אליפות העולם ביפן, זאת תהיה שנה מטורפת ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתכוננים אליה מבחינה כלכלית. אנחנו מחפשים ספונסר, ונשמח לכל מי שיבוא ויבחר להיות חלק מהדרך שלנו".
