"אנחנו הכי אוהבות לצחוק", מעידות על עצמן תהל וקורל, נערות מקריית שמונה העולות לכיתה ח', "אנחנו צוחקות כל היום". אף שגדלו באותה עיר הן הכירו רק במלחמה, במוקד הפינוי. הן חזרו לקריית שמונה, ובחופש הגדול נפגשות ב'Late night', מתחם הנוער של קריית שמונה. "היינו בשני יסודיים שונים, ונפגשנו בבית הספר למפונים ליד צומת פורייה", מסבירה תהל. חברתה שמחה: "יצא לנו טוב".
מתחם הנוער נמצא בלב פיסת טבע עירוני: עצים גבוהים וספסלים, לצד דשא ירוק שבמרכזו זורם נחל. המתחם, שמופעל בידי מחלקת הנוער של עיריית קריית שמונה, כולל משחקי שולחן, פינות ישיבה, דוכן אוכל מתחלף, סדנאות ופעילויות, ואפילו מתחם פלייסטיישן, שממוקם בתוך המוזיאון לתולדות קריית שמונה.
קריית שמונה פונתה מתושביה באוקטובר 2023. מערכת החינוך של העיר פעלה עד אז בשלושה מוקדים ייעודיים: באילת, בתל אביב וליד צומת פורייה. הנוער ויתר התושבים התחילו לחזור במרץ האחרון, ובקיץ חזר הצורך במסגרות לחופש הגדול בעיר המשתקמת. לדברי ליאת דוזורץ אביטן, מנהלת מחלקת הילדים והנוער בעיריית קריית שמונה, "הרעיון הוא להעניק לבני הנוער מקום לצאת ולבלות, כי אין להם איפה".
בהתאם לשמו ולגיל המודרך, הפעילות במתחם 'Late night' מתקיימת בשעות הערב המאוחרות. אוטובוס לבן חונה מחוץ לפארק בעשר בערב, סביבו בני ובנות נוער, אך אחרי בירור קצר של דוזורץ אביטן, התברר כי זו זו הסעה למסיבה ברמת ישי עבור בני הנוער הבוגרים. "כך שיערתי", היא אומרת, "היום נהיה עם הצעירים יותר".
תהל וקורל כבר הגיעו למתחם בימי פעילות קודמים. "אין מה לעשות בבית", מסבירה קורל, "וזו הזדמנות לראות חברות, כי לאף אחד אין כוח לארח בבית שלו". השתיים חזרו לעיר במרץ, ולמדו באורט 'דנציגר', שם ימשיכו לימודיהן גם בתשפ"ו. "אני מאחלת שיהיה לנו קל בלימודים בשנה הבאה", אומרת תהל. "למרות! שבתעודה שלי השנה היה תשעים, שמונים ומאה".
הפעילות המרכזית של היום היא הפרשת החלה, המיועדת לבנות בלבד. במהלך הכנת החלה התבקשו הבנות למולל את הבצק ולשאת תפילה בלב או בקול רם. "אמן שהחיילים והחטופים יחזרו בשלום", אומרת נערה אחת, ואחרת מוסיפה: 'שנכתוש את עזה, איראן וכל האויבים שלנו". נערה שלישית מחייכת לחברותיה, וקוראת: "הלוואי שנזכה לזיווג הגון!".
"עדיף להיות פה מאשר לסדר את הבית" אומרת אריאלה פדידה, גם היא עולה לכיתה ח'. פדידה חזרה בחודש האחרון מאילת, שם למדה בבית הספר למפוני העיר 'אורות קריית שמונה'. "היינו קצת ביפו אבל רוב הזמן באילת", היא מספרת.
"מי אוהב בית ספר?" תוהה פדידה, שמאחלת לעצמה "לשרוד את החטיבה, ובהמשך את התיכון". מההגעה למתחם היא דווקא נהנית: "אני פשוט אוהבת לשבת ולדבר עם מי שנמצאים פה". היא גם מנגנת על גיטרה, קוראת ספרים, ושומעת הרבה מוזיקה. בשלב מסוים היא מדברת באנגלית שוטפת עם אחת המדריכות של המתחם.
המדריכים כוללים את חיילי פרק המשימה של הנוער העובד והלומד, ומדריכים נוספים מתנועות הנוער הפועלות בעיר. לצידם פועלים במתחם עובדות סוציאליות ומטפלים רגשיים שמטרתם לאתר בני נוער הזקוקים לסיוע נוסף. מראה שכיח הוא שיחה מלב אל לב של מדריך וחניך, ישובים על הפופים.
אחת מפינות הישיבה הופכת במהלך הערב באופן ספונטני לג'אם סשן. בני נוער יושבים ומנגנים בגיטרה ותופים, מוסיפים טאץ' משלהם לשירים של מוש בן ארי ובניה ברבי המושמעים ברמקולים. הם מסרבים להצטלם, ומנגנים כל כך חזק שאי אפשר לראיין אותם.
בני הנוער רבים אחרים שקועים בפלייסטיישן ובמשחקי השולחן. גם איתם קשה לשוחח.
בשלב מסוים, חבורת בני נוער טובלת בנחל ליד המתחם. דוזורץ אביטן מתלבטת איך להגיב, ומחליטה להתעלם.
"מותר לטבול בנחל", היא אומרת, "ואין סכנה לטביעה כי המים רדודים מאוד". שלושה מתוך החבורה ניגשים ומספרים שהם מהשומרון. הם ישנים באחד מבתי הספר היסודיים, שם מן הסתם אין מקלחות, ולכן באו לטבול בנחל. דוזורץ אביטן מזמינה אותם למתחם הנוער, "אם תשימו חולצה". היא אומרת שידעה שהם לא מקריית שמונה עוד לפני שאמרו: "הנוער מהעיר לא יטבול בנחל, בטח לא בשעות כאלו".
גם ליאור אלגרי ואגם הגיעו למתחם, למרות שהן מסיימות כיתה ו', שלרוב מיועד למסיימי כיתות ז' ומעלה. אגם מספרת ש"הפעם אישרו לנו", בזכות פעילות הפרשת החלה. "המקום הזה נותן קצת שלווה. חזרתי לעיר שבוע שעבר אחרי ששבועיים הייתי בצפת אצל המשפחה של אמא שלי, אז לא הספקתי להתאקלם".
אלגרי מספרת שזו הפעם השנייה שלה במתחם: "מבחינתי זו הדרך לצאת מהבית. חוץ מזה כיף פה". שתיהן נהנו מהפרשת החלה, וגם אומרת: "זו הזדמנות בשבילי להודות לשם על זה שאני כאן, ולאחל טוב לעם ישראל". בשנה הבאה הן ילמדו ב'אורט דנציגר'. אלגרי אופטימית יותר לגבי בית הספר מחדידה, ואומרת: "אני מאמינה שיהיה לנו כיף".
