"אנחנו פחות משני מיליון דרוזים בעולם, זה כמו עיר גדולה. אם לא נשמור אחד על השני, אנחנו ניעלם", אומרת ל'דבר' ד"ר ג'נאן פארג' פאלח, חוקרת החברה הדרוזית ובת העדה, "אחד העקרונות בעדה שלנו הוא שמירה על האחים. 'אחים' גם במובן של קרובי משפחה או בני העדה, אבל גם שכנים ומכרים. ולכן הנאמנות של הדרוזים למדינה בכל מקום".

אבל השבועות האחרונים העמידו את הנאמנות הדרוזים במבחן, כאשר הדרוזים בסוריה נלחמו נגד כוחות של מדינתם, בניסיון להגן על עצמם ממעשי טבח ואלימות. "אנחנו חלק מהמדינה", אומרת פראג' פלאח, "אבל שיהיה טבח? שירצחו, יאנסו וישרפו? את זה אנחנו לא מקבלים".

ד"ר פראג' פלאח מתייחסת למצבם של הדרוזים בסוריה, וקוראת לישראל להמשיך ולפעול להבטחת שלומם, יחד עם מדינות נוספות. "אנחנו מצפים לעזרה מבחוץ", היא אומרת, "למרות הטענות שזה עלול להחמיר את המצב, בפועל זה לא מה שקורה. אני מצפה לעזרה. לנשיא החדש בסוריה, אחמד א-שרע, אין עדיין כוח לשלוט. אנחנו חייבים עזרה מבחוץ, אחרת הטבח לא ייגמר".

כמי שחקרה ומכירה מקרוב את מקומן של נשים בהובלת תהליכי שלום ופתרון סכסוכים, היא הייתה רוצה להוביל מעורבות של נשים בשלום בסוריה. אבל, לדבריה, האפשרות הזו לא מעשית כשהסכסוך נמצא במדינה אחרת. "אני אשת שלום", היא אומרת, "אבל על מי תלחץ התארגנות נשים? חוץ מלהביע דעה, הכוחות נמצאים כרגע במקומות אחרים".

"המצב מאוד כואב", היא אומרת, "בינתיים חוץ מלדבר, אני לא יכולה לעשות כלום. אני מצפה שיהיה צעד שיציל את המצב שם".

"תמיד הייתי מיעוט"

סיפורה של פארג' פאלח ייחודי באקלים החברתי הדרוזי, אך גם משקף את מיקומן של נשים דרוזיות בישראל ובכלל. היא מתגוררת בעכו, מרצה באוניברסיטת חיפה ובמכללת הגליל המערבי, ומייסדת פורום 'נשות עכו' המפגיש בין נשים ערביות ויהודיות. פארג' פאלח חוקרת כבר 20 שנה את מעמדה של האישה הדרוזית בישראל. ספרה 'האישה הדרוזית' יצא לאור ב-2005 (הוצאת ברקאי ספרים) ובימים אלה היא כותבת מהדורה עדכנית שלו. "לא היה ספר מחקרי בנושא וראיתי שהגיע הזמן לכתוב", היא מספרת, "מאז שהספר פורסם, הכול השתנה".

היא גדלה בבית ייחודי בנוף העדה: אביה, פארס פלאח, היה השופט הדרוזי הראשון בישראל, ואמה עבדה כמנהלת בית ספר. עבודתו של אביה הובילה אותו להעתיק את מגוריו מהכפר סמיע לעכו, ובכך היו למשפחה הראשונה בין משפחות מעטות מהעדה שמתגוררות בעיר. "תמיד הייתי מיעוט", היא מספרת, "הבת של השופט, דרוזית ואישה".

היא מספרת שכדי להצליח, אישה דרוזית נדרשת לעמוד בציפיות רבות – מהחברה המסורתית שבה הן חיות, ומהחברה הסובבת שרואה בהן מיעוט. "את כל הזמן צריכה להצטיין בלימודים ולהוכיח את עצמך, ובמקביל לשמור על המסורת".

אך נשים דרוזיות, בייחוד דתיות, נאלצות להתמודד עם מסורות שמגבילות אותן. "נהוג שאשה דתייה לא יכולה לנהוג ברכב", היא מספרת, "יש לי חברה שהיא דוקטור, והיא הייתה תלויה בבנים שלה ובבעלה להסעות, ובסוף החליטה להפסיק להיות דתייה רק כדי לא להיות תלויה. "אם יש חתונה באולם ויש ריקודים אז אסור לדתיים לנכוח במקום. ומי שמגיע אף יורחק מבית התפילה לתקופה. כלומר, יש גם עונשים למי שמפר את החוקים החברתיים".

"נשים דרוזיות מתגרשות בגלל פערי השכלה בינן לבין הגברים"

פראג' פלאח נשואה לעורך דין, ומקבלת גב מהבית להתפתחותה המקצועית והאקדמית. לדבריה, בהלכה הדרוזית יש שוויון בין בני זוג נשואים ואישה יכולה לגרש את בעלה, מצב שגם מתרחש במקרים רבים. אך בפועל, גברים נשואים רבים חוסמים את דרכן של נשותיהם בהתקדמות בקריירה או באקדמיה. "אם בעל רוצה למרר את החיים של אשתו, הוא צריך לעצור אותה מלהתפתח", היא אומרת, "לכן לא צריך להתחתן רק בשביל החתונה. צריך לבחור בן זוג מתאים, ואז יהיו חיים טובים".

בעשור האחרון נרשמה עלייה משמעותית במספר מקרי הגירושין בעדה הדרוזית: מ-103 מקרים בשנת 2010, ל-183 מקרים ב-2022. פארג' פלאח טוענת שאחת הסיבות לריבוי המקרים נובעים מפער בהשכלה בין בני הזוג, שטמון באחוזי השכלה גבוהים משמעותית בקרב הנשים לעומת הגברים. לדבריה, ישנה מגמה של נשים דרוזיות בגילי 65-40 שמסיימות לגדל את ילדיהן ונרשמות לאקדמיה: "הן אומרות 'גידלנו את הילדים, הם יצאו מהבית וגם אנחנו יצאנו'".

המענה לכך, לדבריה, הוא לעודד גם את הגברים הדרוזים ללמוד באקדמיה. "יש לי תפקיד, לעודד אותם להשכלה גבוהה, כדי שיוכלו להמשיך בנישואים ולשמור על העדה".

הכול מתחיל מהבית

הנהירה של נשים דרוזיות לאקדמיה היא חלק מתהליך מתמשך של התפתחות מקצועית ואקדמית והשתלבות חברתית. "ממצב של אפס בוגרות י"ב שהולכות לאקדמיה בשנות השישים, היום היישובים הדרוזיים מובילים במספר הסטודנטיות לרפואה ביחס לאוכלוסייה", היא אומרת, "בהשוואה למדינות המזרח התיכון האחרות, הנשים הדרוזיות בישראל מובילות בלימודים האקדמיים". אך עם זאת, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים דרוזיות נמוך ועומד לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על כ-40%, כלומר, ההשכלה הגבוהה אינה מתורגמת להשתלבות בעולם העבודה.

פראג' פלאח מספרת שבבית בו גדלה שבו לא היתה סתירה בין המסורת הדרוזית לבין פתיחות לחברה, וכך גם חינכה את ילדיה. "התחנכתי בבית שהכניס אליו אנשים מכל הדתות והעדות. כולם היו חברים של ההורים שלי, אבל עדיין שמרנו על המסורת. עשינו את שני הדברים ביחד. אני מאמינה קודם כל בבית, ורק אחר כך במשרד החינוך. קבלת האחר, חיים משותפים, כל מה שאני עושה למען החברה – מגיע מהבית שלי".