שורת ארגונים עתרה לבג"ץ בשבוע שעבר נגד 'תוכנית המיקודים' להסדרת ההתיישבות בנגב של שר התפוצות עמיחי שיקלי. התוכנית, שגיבשה הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, הפועלת תחת משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, יחד עם משרדי ממשלה נוספים, פורסמה רק כשבוע לאחר אישורה בממשלה.
התוכנית תחול בשלב ראשון על היישובים כסייפה, מרעית, סעווה (מולדה), אבו תלול ולקיה, וכוללת מנגנון "הסדרה מרצון" הכופה הסדרת תביעות בעלות בקרקעות תוך פרקי זמן קצרים, הפחתה הדרגתית בתמורות למי שלא ימהר להסכים, עד כדי אפשרות להפקעת הקרקע, ביטול תוכניות החלות במקום, ואפשרות לשינוי גבולות מוניציפליים (קווים כחולים) של יישובי בדואים.
"צעדים אלה פוגעים בזכויות הקניין ובזיקה ההיסטורית והמסורתית של הקהילה לקרקע", נכתב בעתירה, "בזכות הגישה לערכאות, בזכות לשוויון, בזכות לתרבות של הקהילה הבדואית, ועלולים להוביל להפקעת הקרקעות לטובת המדינה והעברתן לגורמים חיצוניים – באופן שיקשה על עתיד הפיתוח והצמיחה של היישובים הבדואים, הסובלים כבר כיום ממחסור חמור במשאבים ותשתיות".
על העתירה חתומות האגודה לזכויות האזרח, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים, ועדת ההיגוי העליונה לערבי הנגב, עמותת במקום – תכנון וזכויות אדם, איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי ועמותת קשת – קהילה, תרבות, סביבה. על המדינה להשיב לעתירה עד סוף ספטמבר.
הארגונים טוענים בעתירה כי נוסף על כל הפגמים בהליך אישור התוכנית, המתווה מונע מהתושבים פנייה לבתי המשפט לבירור תביעות הבעלות שלהם שם. לפי התוכנית, זכות הגישה לערכאות, זכות בסיסית המוקנית לכל אדם, מוחלפת ב"מתווה מנהלי" תחום בזמן, שכל מטרתו היא להביא את תובעי הבעלות להסכים לפשרה.
עו"ד עביר ג'ובראן, מנהלת המחלקה לזכויות החברה הערבית באגודה לזכויות האזרח: "מדובר בהחלטה בעלת השלכות גורליות על הסדרת הבעלות בקרקע של מאות אלפי התושבים הבדואים בנגב, בלי שהם ידעו על כך דבר, ובלי שניתנה להם אפשרות להביע עמדה, להציג מידע רלוונטי או להעלות הסתייגויות. גם לאחר קבלת ההחלטה נשללת מהציבור אפשרות הביקורת בדיעבד, שכן הוועדה אינה מפרסמת את שיקוליה ואת חוות הדעת שהוצגו בפניה.
"מדובר בניסיון נוסף, והפעם מהדלת האחורית, דרך ועדת השרים לענייני החברה הבדואית, לכפות על הבדואים מציאות של הפקעה והסדרה כפויה ללא שקיפות, ללא בקרה וללא אפשרות השפעה המתחייבת במשטר דמוקרטי – ותוך פגיעה בזכויות אדם, לרבות הזכות לקניין, הזכות לשוויון, זכות הגישה לערכאות ולתרבות".
עטיה אל-אעסם, ראש המועצה לכפרים הלא מוכרים: "מתווה שיקלי חורג מהעקרונות המשפטיים הנהוגים ביחס לזכויות אזרחים יהודים בקרקעות, והעתירה מפרטת שורה של דוגמאות כאלה. כמו במתווים מהעבר, שכולם כשלו, מתווה שיקלי נועד להעביר את ההכרעה בסוגיית תביעות הבעלות מהנתיב המשפטי לאפיק המנהלי.
"כפי שנכתב בעתירה, עמדת בית המשפט העליון היא שזכות הגישה לערכאות 'נעלה היא על זכות יסוד', ואנו מצפים מבג"ץ להמשיך לשמור על העקרון החשוב הזה. הכישלונות של כל מתווי העבר מחייבים שינוי גישה יסודי: במקום לנסות לדחוס את הבדואים לשטחים עירוניים מצומצמים ככל האפשר, יש לאפשר להם התיישבות חקלאית כנהוג בחברה היהודית. זהו המהלך היחיד שיביא להצלחה בפתרון הסוגיה. חבל שהמדינה ממשיכה להתכחש למציאות".
טאלב א-סאנע, יו"ר ועדת ההיגוי העליונה לערביי הנגב: "תוכנית שיקלי אינה מקדמת פתרון אמיתי, אלא ניסיון לעקירה של תושבים היושבים על אדמתם מדורי דורות. לא מדובר בתוכנית שמביאה בשורה כלשהי לאוכלוסייה הבדואית, אלא להפך – היא ממשיכה ומנציחה אפליה היסטורית, עוול מתמשך והדרה שיטתית. תחת מסווה של 'פיתוח', היא שוללת מהאוכלוסייה הבדואית את הזכות הבסיסית להיות שותפה בקביעת עתידה, להשתלב במדינה ולהיות שותפה שווה בקידום ופיתוח הנגב. במקום לצמצם פערים – התוכנית מעמיקה את הנישול, מרחיבה את המידור, ומדירה אוכלוסייה שלמה, שכלל לא שותפה בגיבוש מדיניות גורלית לעתידה".
אדריכלית דפנה ספורטה, מנהלת צוות נגב בעמותת במקום – תכנון וזכויות אדם: "ההליך כולו התנהל תוך הדרה מוחלטת של בעלי העניין הישיר, בהם תובעי הבעלות על הקרקע, הרשויות המקומיות, ונציגי תושבים בדואים שאין להם פתרון דיור. במקום לקיים שיח אמיתי עם מי שחיים בשטח ומושפעים ישירות מהמהלך, התקבלה החלטה חד-צדדית שמובילה להפקעת קרקעות ולגריעתן מתחומי היישובים".
עו"ד חנאן א-סאנע, מנכ"לית שותפה באיתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי: "התוכנית פוגעת ישירות במעמדן של נשים בדואיות ומנציחה מנגנונים המעמיקים את הדרתן ממוקדי קבלת ההחלטות. הדרה זו עלולה למנוע מהן לממש את הזכות לבעלות על הקרקע והדיור, למנוע מהן לחיות בכבוד ולהשתלב בשוק העבודה ובמוקדי הכוח החברתי והפוליטי, והחמור מכול – להציב אותן בפני איום הרס בתים בהיקפים ובמספרים חסרי תקדים. הדרת הנשים הבדואיות וכלל הקהילה הבדואית מתהליכי התכנון המחודש היא עוול מוסרי וגם טעות אסטרטגית. כל תכנון חייב להתחיל בדיאלוג שמבוסס על שוויון, הכלה וכבוד לכלל הקולות".
