מחירי המזון בעזה עלו בחדות בחודשים האחרונים, לאחר שבתחילת מרץ הפסיקה ישראל את הסיוע ההומניטרי וחסמה את המעברים. מחירו של קילוגרם קמח זינק פי יותר מ-30 – מ-1.6 שקלים בפברואר ליותר מ-50 שקלים במאי. מחירו של ליטר שמן ביוני עמד על 78.5 שקלים, פי יותר מ-8 ממחירו בפברואר, 9.3 שקלים. תחליף מזון חלבי לתינוקות עלה כ-35 שקלים בפברואר ובמרץ, ומחירו עלה ל-50 במאי ול-70 ביוני.
בסוף מאי חזר הסיוע באמצעות הקרן הפרטית שהקימו ישראל וארה"ב, וביוני מחירי השמן והקמח ירדו. הירידה במחירים מצביעה על הקלה מסוימת במחסור, אך מוצרי הבסיס עדיין יקרים מאוד ומחיריהם גבוהים במאות אחוזים מהשפל התקופתי במחירים מפברואר. מחירם של מרבית מוצרי המזון המשיך לעלות גם ביוני. המשמעות היא שלפי המחירים, המחסור בעזה עדיין כבד. מדד המזון בכללו עלה ביוני ביותר מ-90%.
מקור הנתונים היא הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, שאספה נתונים מעובדיה הפלסטינים בעזה. הנתונים ברצועה נאספים מעזה, ג'באליה, ח'אן יונס, רפיח, דיר אל-באלח ונוסייראת. לא נאספים נתונים ממחנות הפליטים. מדובר בגוף מקצועי איך קיימת אפשרות שחמאס פעל על מנת להשפיע על הנתונים. המחירים הגבוהים מעידים על מחסור, אך אינם מסבירים אם מקור המחסור הוא בהיעדר אספקה לרצועה או בהשתלטות חמאס או קבוצות אחרות על המזון הנכנס לפני הגעתו לשוק.
לפי הלשכה, המדד הכללי לצרכן עלה ברצועת עזה ב-5.5% ביוני. כלומר למרות הירידה במחירי השמן והקמח, המחירים בכללם עלו. מחירי העגבניות, למשל, עלו פי יותר מ-8 מאז פברואר. בין מאי ליוני נרשמה עלייה של כ-60%. מחיר האורז עלה אף הוא, וכן מחירם של פירות וירקות טריים ושל מוצרי בשר טריים. קילו תפוחי אדמה עלה במאי כ-37 שקלים וביוני 80.5 שקלים. קילו עדשים, שבפברואר ובמרץ עלה בין 2 ל-3 שקלים, עלה כ-33 שקלים ביוני, וכ-18 שקלים במאי. מדד מחירי הטבק פחת בכ-65% ביוני. חפיסת מרלבורו עלתה במאי 1,600 שקלים, וביוני 505 שקלים.
מחירי המוצרים לצרכן עלו לאחר פרוץ המלחמה ונותרו ברמה גבוהה ב-2024. בינואר ובפברואר 2025 המחירים צנחו, בין השאר בעקבות עסקת שחרור החטופים השנייה, שנכנסה לתוקף ב-19 בינואר. כחלק מההסכם הופסקה הלחימה מ-19 בינואר עד 18 במרץ, והוגברה הכנסת הסיוע עד 2 במרץ. עם תום השלב הראשון בעסקה, הפסיקה ישראל את הכנסת הסיוע וחסמה את כל המעברים.
בשבועות האחרונים נושא הרעב בעזה עלה לכותרות בתקשורת העולמית והביקורת הבינלאומית על ישראל בנושא התעצמה. ארגונים כמו האו"ם וארגון הבריאות העולמי התריעו ממצב הולך ומחמיר של תת-תזונה, וכמה מדינות, בהן גרמניה, צרפת ובריטניה, דרשו מישראל להגביר את הסיוע ההומניטרי. הלחץ הוביל להחלטה לקיים הפוגות לחימה הומניטריות ולהצניח סיוע מן האוויר.
ד"ר ייני שפיצר, מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית, הציע לבחון את מחירי מוצרי היסוד כמדד למצב הרעב הרצועה. ברשומות שפרסם ברשתות החברתיות הדגיש את העלייה התלולה והמהירה במחירי הקמח, שעלולה לשיטתו להצביע על כך שמצוקת המזון אמיתית.
