שני אירועים הסעירו לאחרונה את השיח התקשורתי והרשתות: האחד, פרסום קטע מסדרה בהשתתפות רותם סלע, שאמרה שהיא לא מעירה לבתה המתבגרת על לבוש חושפני, ומעוניינת שהיא "תחגוג את הגוף שלה"; והשני – קבוצת בני נוער שתקפו עובדים ערבים בסינמה סיטי בירושלים וקראו "מוות לערבים", כי סירבו לפתוח את דוכן הפופקורן שנסגר.
הרבה נכתב ודובר אודות כל אחד משני האירועים הללו בנפרד, אבל אני חושבת שיש חוט מקשר ביניהם, שדורש שינוי בהתייחסות, והוא חינוך הבנים שלנו.
בעשור האחרון ניכרת התעוררות פמיניסטית במרחב האזרחי: רחובות נקראים על שם נשים, נשים נכנסות לספרי ההיסטוריה, וכל בית ספר שמכבד את עצמו ממנה 'רכזת מגדר' שתפקידה לדאוג לשוויון בין המינים. עם זאת, לצד העצמת הבנות, נראה שהבנים נשכחו.
דבריה של רותם סלע עוררו תגובות מנשים וגברים כאחד, שטענו שהבנות מתלבשות חשוף מדי, ושבנים שחשופים לפורנוגרפיה מגיל צעיר לא מסוגלים להבין את ההבדל בין התנהגות מכבדת לפוגענית. לכן לשיטתם יש להזהיר את הבנות מלבוש חושפני, ולא לעורר את הרצון של הילד המתגבר להטריד אותן מינית או לפגוע בהן.
הפחד הכללי מהטרדה ופגיעה בנשים, גם לאחר עידן 'מי טו', מזמן חשיבה על התפיסה שלנו את 'הבנים' כמשהו קיים, כמוצר מוגמר שאין צורך לעסוק בו.
למה אין 'יום הגבר'
בבית הספר בו אני מלמדת נערך מדי שנה אירוע שיא ביום האישה, במקביל לפעילויות מיוחדות בכיתות. כמי שאחראית על האירועים, הבנים שואלים אותי בכל שנה מחדש "למה אין גם 'יום הגבר?'. ובכל פעם אני מספרת להם על ההיסטוריה של הדיכוי הנשי, ומסבירה שמאחר שגברים מעולם לא סבלו מחוסר זכויות, הם לא ראו לנכון לקיים את 'יום הגבר'.
לאחרונה אני מתחילה לפקפק במחשבה הזאת. נכון, גברים מעולם לא סבלו מחוסר זכויות, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה ש'להיות גבר' זה עניין שמאוד מעסיק את הבנים, ושלא נכון לא לדבר על זה.
מה גם שאם אנחנו – אבות, אימהות, מחנכות ומחנכים – לא נדבר על זה, יהיו אחרים שידברו על זה, ולא בטוח שהתפיסה של גבריות שהם ימצאו ברשת היא הגבריות שאנחנו רוצות ורוצים עבור הילדים שלנו.
בין דימוי הגבריות למציאות
כחלק משיעורי מגדר, העברתי לפני כמה שנים מספר שיעורים לבנים בכיתה שחינכתי, בהם דיברנו על הביטוי 'להיות גבר'. בשיעור הראשון ביקשתי מכל אחד מהם לכתוב על דף, בעילום שם, מה זה אומר לדעתו להיות גבר. התלמידים כתבו מגוון תשובות: "להיות טוב בספורט", "שתהיה לך מכונית יקרה", "להיות חזק", "לקלל במשחקי כדורגל" ועוד דברים בסגנון.
את כל אלו כתבתי על הלוח כחלק משמש אסוציאציות. לאחר מכן דיברנו כקבוצה על כל אחד מהמשפטים, והפכנו אותו לשאלה: האם בשביל להיות גבר אני חייב לקלל במשחקי כדורגל? אם לאבא שלי אין מכונית ספורט יקרה, האם זה אומר שהוא לא גבר?
נתתי לילדים לדבר. היו כאלה שצחקו כשקראו את המשפט "לקלל במשחקי כדורגל" ואמרו שרק "ערסים" מתנהגים ככה – שזה לא קשור לגברים. אחד הילדים התייחס להצטיינות בספורט ואמר שהוא טוב בחשבון ולא בספורט, אז כשהוא יהיה גדול הוא כנראה יעבוד בהייטק ולא ייצג את ישראל באולימפיאדה, והוא ממש בסדר עם זה. את "להיות חזק" השארתי לסוף, ואמרתי לילדים שבשיעור הבא נדבר עליו.
מאלפא ועד 'טופ ג'י': ילדים רוצים להיות גברים חזקים
לא לחינם השארתי את המשפט 'להיות חזק' לסוף, ולא סתם בחרתי להקדיש לו שיעור בפני עצמו. הרגשתי שהוא לב העניין, ולשיעור הזה הייתי חייבת לבוא מוכנה. הלכתי והכנתי שיעורי בית, כדי להבין באיזה עולם הבנים של הכיתה שלי חיים.
שאלתי גברים על החוויה שלהם. כולם הגיבו בביישנות, אבל היו אמיצים ששיתפו שלא היה להם קל בתיכון, כי בעולם מלא טסטוסטרון הם לא הצליחו להיות 'הגבר' שהחברה ציפתה מהם להיות, משמע, להיות חזק. דיברתי עם ילדים ונערים, והבנתי: אין ילד, נער או גבר שלא רוצה להיות חזק.
זה מתחיל בגן, שם הילדים משחקים משחקי דמיון ונלחמים ומביסים את 'כוחות הרשע'; ממשיך במגרש הכדורגל בגילי היסודי; ומתעצם בגיל הנעורים, בו הנערים רוצים להיפטר מהגוף הילדי שלהם ולפתח את הגוף הגברי. אבל לאחרונה נראה שהצורך להיות גבר חזק (בניגוד לילד חזק) מתחיל כבר בגן.
עם מילות סלנג כמו 'אלפא' ו'סיגמה', שמעידות על עוצמה גברית, וסרטונים שמלמדים איך לייצר קו לסת חזק וברור שמעיד על כוח, כל ילד רוצה להיות גבר חזק. להיות שרירי, זה חובה, אבל גם התספורת חשובה. יש תספורת בשם 'פאק בוי', שזה כינוי סלאנג למישהו שמצליח 'לכבוש' הרבה נשים.
אלפא, סיגמה, קו לסת, פאק בוי – אלו לא סתם מילים, אלא תבניות. דפוסי מחשבה. למבוגרים הן יכולות להיראות תמימות – כן, הילד רוצה תספורת פאק בוי… חמוד. אבל בפועל, אלו מילים שמיועדות רק לבנים, בכל הגילאים. כולם רוצים להיות גברים – להיות חזקים, להוביל, לשלוט.
הרשתות החברתיות מוצפות בסרטונים בנושא. הבולטים שבהם שייכים לאושיית רשת בשם אנדרו טייט, קיקבוקסר לשעבר, דמות מפוקפקת, שנעצר בחשד לסחר בבני אדם וניהול ארגון פשע. טייט מעלה סרטונים שמקדמים את הקורסים שלו, שמדברים בעיקר על צבירת עושר ואינטראקציות בין גברים לנשים. ומאחר שהוא מוכר מוצר, הוא משקיע הרבה מאוד כסף כדי להגיע לכל נער ונער.
טייט מחנך את הילדים שלנו מה זה אומר 'להיות גבר'. כך למשל טבע את הביטוי 'טופ ג'י' – מונח שמתייחס לאדם הנתפס כ"מסוכן בכל התחומים" ומאיים על אחרים. טייט העניק לעצמו את התואר הזה, שמרמז על דומיננטיות, חוזק וכבוד, ומזמין נערים לחקות אותו.
קל מאוד להבין את הקשר בין הפחד של הורים לבנות מבנים שחשופים לתכנים האלה, לבין הצורך של נערים יהודים "להפגין בעלות" כלפי מוכרים ערבים. ולכן אסור לנו – אבות, אימהות, נשות ואנשי חינוך – להתעלם מזה.
להטעין את הגבריות בתכנים חיוביים
בשיעור על "להיות חזק" דיברנו על מה המשמעות של 'חזק'. היה לי חשוב לא לבטל את דברי הבנים, לתת מקום לכל תחושה והרגשה, אבל גם להטעין את המושג 'להיות חזק' בתכנים חיוביים כמו לראות את האחר, אמפתיה, הקשבה, ופתרון בעיות בשיחה ולא באלימות. אמרתי להם שמטרת השיעור היא להרחיב את גבולות הגבריות, ולא לצמצם אותה רק לכוח פיזי וחומרי, ולאפשר לכל אחד מקום, כי יש הרבה כוח וחוזק בחופש להיות אתה עצמך, מבלי הצורך להוכיח כל הזמן כמה אתה חזק.
אלו תכנים שאי אפשר ללמד בשיעור אחד. השיחה הזו צריכה להימשך גם מחוץ לשיעור – דרך שיקוף בשיחות אישיות, וחיזוק ילדים על עשייה חיובית וכבוד לאחר, אפילו דרך המושג "איזה גבר".
זו שיחה שכל מתבגר זקוק לה, אבל יש לה חשיבות נוספת: בלעדיה, השיח על העצמת נשים לא יהיה שלם.
נעמה כנר היא מחנכת ורכזת חברתית בבית הספר 'השיטה' ברחובות
