
עשרות בני משפחה וחברים הגיעו היום (רביעי) לקיבוץ ניר עוז להלווייתה של אפרת כץ – תושבת הקיבוץ שנחטפה ב-7 באוקטובר, ונהרגה בשוגג מאש חיל האוויר בעת ניסיון החטיפה. היא נטמנה בקבורה זמנית בקיבוץ רבדים שבשפלה, וכשנתיים אחרי הטבח הושבה לאדמתה.
כץ היא בת זוגו של שורד השבי גדי מוזס, שנחטפה עם בתה דורון ונכדותיה אביב ורז מביתה. מוזס, ששוחרר במסגרת עסקת החטופים הקודמת אחרי 482 ימים בשבי, ספד לבת זוגו המנוחה: ״בוביק היקרה שלי! כל עולמנו נכרת באבחת 7/10 אחד. זוגיות אוהבת, משפחה חמה, ילדים ונכדים. עלה הכורת על ביתנו והוא נחרב. לא רק משפחתנו הוכתה שוק על ירך, כל חברתנו, קהילת ניר עוז, התפרקה, וחברים רבים מתוכה קבורים כאן לצידך.
חברים רבים באו ללוות אותך בדרכך האחרונה להיקבר כאן באדמת ניר עוז שכה אהבת. חברים מכל מעגל חייך וחיינו״.
עוד הוסיף: ״נושא שחרור חטופינו כולם לא מניח לי בהקשר הכללי של שיקומי האישי ואהיה מעורב בכל עשייה הקשורה לשחרורם. מבטיח לך שאעשה ככל שביכולתי כדי שביתנו, ניר עוז, ישוב ויפרח, ויהיה מקור גאווה ואור לכולם. פה חיים אנשים ערכיים, תאבי חיים, שזוכרים את מה שעוללו לנו, ויעשו הכל לחזור ולהיות שפויים״.
שורדת השבי דורון כץ-אשר ספדה לאימה: "אני מבקשת ממך סליחה מעומק ליבי שלא הצלחתי לעזור לך, להציל אותך, לשמור אותך איתנו בחיים". כץ-אשר שוחררה עם בנותיה לאחר 49 יום בשבי, והייתה לצד אפרת כשנפגעה מהירי. "אמא יהיה בסדר, אני אוהבת אותך. אלו המילים האחרונות שאמרתי לך בין ישראל לעזה, לפני שנה ועשרה חודשים. כך נפרדתי ממך לא רחוק מפה. נפרדתי, אבל לא באמת. לא עיכלתי, זה קרה כל כך מהר, כאילו מתוך סרט.
"49 ימים ששכבתי בגיהנום של עזה וכל מה שהייתי מסוגלת לחשוב עליו זה אם מצאו אותך או חטפו אותך, אם ליוו אותך בדרכך האחרונה או לא, אם ליאור והמשפחה יודעים מה קרה לך או שאני זו שאצטרך לספר", תיארה הבת בכאב. "זה הדבר הראשון ששאלתי את יוני כשנפגשנו, בשקט באוזן, כי פחדתי מהתשובה. אני יודעת שאם היית יכולה לדבר באותם רגעים היית אומרת לי ללכת לשמור על הבנות, וכך עשיתי".
גם בתה השנייה של כץ, ליאור כץ-נתנזון, ספדה לאימה: "שנה ועשרה חודשים מאז שנלקחת, נגנבת מאיתנו ככה, בשיא החיים שלך. לא עובר לילה מבלי שאעצום את עיניי ואראה אותך שם, על עגלת הטרקטור בשדות. אני רואה את העיניים שלך מסתכלות לשמיים הפרוסים מעל, ומנסה לדמיין מה עבר לך בראש ואיך לא הייתי שם כדי להגן עלייך ברגעייך האחרונים.
לאחר שהצבא הודיע לנו שמצאו אותך, לא הייתי מוכנה לקבור אותך. לא הייתי מסוגלת לעמוד במחשבה הזו. הלב שלי הפסיק לפעום והתחיל לדפוק בפעימות שונות, ריקות וחסרות. לקח לי זמן עד שהצלחתי לגייס את הכוחות, ולעשות זאת בלי דורון ובלי גדי".
היא הוסיפה: "כל כך הרבה אנשים הגיעו לחלוק לך כבוד אחרון. אסופה של משפחה, חברים ומכרים שאהבו אותך לכל אורך חייך, ולעד יזכרו את פנייך המאירות והזורחות, טוב הלב והענווה. המשפחה ברבדים החליטה לבנות לך חלקת קבר שיכולה להתאים רק לך – ירוקה, פרחונית וצומחת, חלקת גן עדן. ועכשיו, חצי שנה לאחר שגדי חזר אלינו, אנחנו מחזירים אותך הביתה. לא בדרך שחלמנו, קיווינו או ייחלנו. אבל זו הדרך היחידה".

