"כיום אפשר להגיד שהפגיעה ברשויות המקומיות נעמדת בסכום של כרבע מיליארד שקלים. היה ברור מיד שהסיוע הוא חלקי מאוד", אומר בראיון ל'דבר' כפיר מצוינים, סמנכ"ל קשרי ממשל במרכז השלטון המקומי. "ואנחנו לא כוללים בכך את הפגיעה של עשרות מיליוני שקלים בהכנסות מארנונה שהורדנו מכתפיהם של המפונים".

במשך חודשים ארוכים בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל', הנהגת השלטון המקומי מצאה את עצמה פועלת כמעט לבד. בחודש הראשון, המדינה נעלמה הלכה למעשה; ראשי הערים דיווחו על קשב נמוך לצרכים המיידיים בקרב הפקידות המקצועית במשרדי הממשלה. בה בעת, תהליכי קבלת החלטות עם השלכות הרות גורל על השלטון המקומי התנהלו ללא שקיפות ושלחו את הרשויות להיעזר בפילנתרופיה.

לעומת זאת, עם פתיחת מבצע 'עם כלביא', האירוע המשמעותי ביותר שעבר על השלטון המקומי מאז 7 באוקטובר, בהנהגת השלטון המקומי מדווחים על תפנית: לדבריהם חודשי המלחמה הארוכים שינו את מערכת היחסים בין השלטון המרכזי למקומי לטובה. מצוינים מספר שלקחים רבים נלמדו, מסקנות יושמו בשטח והעבודה נעשתה ליעילה יותר: "נראה שלאחר חודשים ארוכים – הנהגת המדינה והמשרדים הבינו את הערך בשיתוף הפעולה".

נוהל חדש שזירז טיפול בנכסים שנפגעו

רצה הגורל, ויום לפני המתקפה שפתחה את הלחימה עם איראן, מרכז השלטון המקומי חתם עם רשות החירום הלאומית (רח"ל) וקרן הפיצויים של מס רכוש, על נוהל משותף חדש. הנוהל מעניק לרשויות המקומיות את הסמכות להחליט אילו מבנים ראויים למגורים ואילו לא, כדי לתת מענה מהיר לתושבים שנשארו ללא קורת גג, ובהמשך להתקזז על ההוצאות. לטענת מצוינים, ככל הנראה מדובר בלקח המרכזי מהאופן בו התנהלו הדברים ביישובי הגבול במשך 20 חודשי המלחמה. שינויים אלו קיצרו באופן משמעותי את משך הזמן, שעודנו לא קצר, שנדרש לתושבים כדי לזכות לתשובות לגבי הנכסים שלהם.

"ההסכם הוא פרי רעיון שהעלתה בפנינו עיריית אשדוד בימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל" אומר מצוינים, ומסביר כי העירייה הציפה את האתגר של מחסור חמור במהנדסים ובשמאים של המדינה שהקשה על מס רכוש להגיב באופן יעיל על כל פגיעה בבניין. ולכן עלתה דרישה לאפשר רשויות שמסוגלות לכך, לסייע במיון המבנים באמצעות מהנדסי הרשות ולשכן את המפונים בבתי מלון. "ב-12 ימי המערכה של 'עם כלביא' הופעל המתווה הזה במלוא המרץ וסייע להתמודד עם נזקי התקיפות באופן מהיר ויעיל יותר בשטח".

"2,000 ש"ח למפונה": צעד חשוב אך לא מספק

כבר ביום השני למבצע, הצליחו בשלטון המקומי לגבש מתווה לצרכים התקציביים המידיים יחד עם משרדי האוצר והפנים. כך נוצר מתווה "2,000 השקלים למפונה״, שבמסגרתו הועברו 1,500 שקלים עבור כל מפונה ישירות לרשות המקומית ו-500 שקלים הועברו למפונה עצמו לטובת הצטיידות מיידית, בנוסף לסיוע שהוא קיבל ממס רכוש.

זהו אמנם הישג חשוב של השלטון המקומי, שהצליח ליצור מתווה פיצוי כלשהו יום לאחר תחילת הלחימה עם איראן. עם זאת, גם היום, שישה שבועות מתום המבצע, משפחות רבות עדיין מדווחות על כך שלא קיבלו את 500 השקלים. גם הסכום המצומצם זכה לביקורת קשה כלפי המדינה. גם מצד הרשויות, ההוצאות על הפינוי חרגו בהרבה מהסכומים שהמדינה העבירה. יו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, טען בוועדת הפנים של הכנסת שכל יום לחימה עלה לעיריות כ 15 מיליון שקלים.

ממה מורכבות ההוצאות הנוספות שהרשויות המקומיות נדרשו להן?
"רוב הוצאות החירום נפלו עלינו: תשלום עבור שעות כוננות ושעות נוספות של עובדים, הצטיידות דחופה באמצעי מיגון ומרחבים מוגנים, הסבת מבני ציבור למגורים עבור תושבים ללא מרחב מוגן, תגבור מערכי האבטחה, מתן סיוע פרטני לתושבים ועוד. כיום יש כיוון להסכמה על שיפוי של לפחות מחצית מהסכום הזה, אך לעת עתה אלו רק הבנות בעל־פה שטרם עוגנו באופן רשמי".

ההוצאות החריגות הללו, יחד עם הירידה החדה בהכנסות של הרשויות המקומיות, כבר מתורגמות לקיצוצים כואבים. "בניגוד לממשלה, לרשות מקומית אין מנדט להגדיל גירעון כדי להתמודד עם משבר; היא מחויבת לשמור על תקציב מאוזן" מסביר מצוינים. "היעדר גמישות תקציבית פירושו דבר אחד ברור – פגיעה ביכולת הרשות לספק שירותים ברמה הנדרשת לתושב. זו בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו מתעקשים שכבר עכשיו תתקבל החלטת ממשלה ברורה בנושא הפיצויים, על מנת להבטיח שהרשויות יוכלו להמשיך לתפקד ולספק שירותים לתושבים מבלי לקרוס תחת הנטל הכלכלי".

הפגיעות הראשונות הותירו נזק חסר תקדים שהציב בפני הרשויות אתגרים שהם לא הכירו, המדינה הבינה את גודל האירוע?
"כן. אבל לצד זה שחברי ממשלה רבים התבטאו על כך שצריך לחזק את הרשויות, אנחנו מסתכלים על התמונה הכללית ושם המגמה הפוכה, ומתבטאת בהפקעת סמכויות ומשאבים מהרשויות. 'קרן הארנונה', שעתידה להגביל עוד יותר את המנדט של הרשויות לנהל את הכנסותיהן עדיין על הפרק, וחקיקת חוק שפוטר מתשלום היטל השבחה עבור הוספת ממ"דים מוגדלים – אלה רק שתי דוגמאות ראשונות שקופצות לראש ויש עוד רבות. התושב הממוצע לא מבין איך צעדים כאלה פוגעים בהכנסות הרשויות וביכולתו של השלטון המקומי לנהל את משאביו. אך בסופו של דבר – זה יתורגם לפגיעה בשירות שהוא עצמו מקבל.

"חשוב לנו כן לציין לטובה את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שביחד עם משרדו במהלך המלחמה הגדיר והרחיב את סמכויות השיטור המקומי בחוק. זו פריצת דרך חשובה ואנחנו מקווים להעברת עוד סמכויות לידנו בתחום החינוך, הרווחה, הפיתוח ועוד".

זה לא סבב הלחימה האחרון מול איראן. למה השלטון המקומי לא דורש חוק ברור, עם תקציב משמעותי מאחוריו, שאומר שבמצב חירום בסדר גודל כזה כל רשות תקבל שיפוי כלכלי מלא?
"סוגיית הגיבוי הכלכלי לשלטון המקומי בזמן חירום לא חייבת בהכרח להיפתר באמצעות חקיקה מסורבלת. לעיתים די בהחלטת ממשלה פשוטה. חודשים אחדים לתוך מלחמת 'חרבות ברזל' העברנו לשר הפנים מסמך מפורט שמציין את הצעדים הרגולטוריים והתקציביים הנדרשים לצורך התמודדות הרשויות המקומיות עם כל אירוע חירום.

"עד למלחמה, התכוננו בעיקר לתרחיש של רעידת אדמה גדולה, אסון טבע שההרס שהוא עלול להמיט יגמד את כל מה שראינו עד כה. התרחיש הזה לא ירד מהפרק. אנחנו חייבים להתכונן לאירוע חירום עוד הרבה יותר קיצוני, שבו לראשי הרשויות לא יהיה פנאי כלל להתעסק בגיוס תקציבים או משאבים. בנקודה הזו – הסיוע הממשלתי חייב 'ליפול' על הרשויות באופן אוטומטי, מבלי שהן יצטרכו לבקש או להתחנן לכך. לא יתכן שבכל אירוע חירום חדש נידרש להפנות משאבים יקרים לחישובים אינסופיים של עלויות ולקיום סקרים בין גזברי הרשויות".

איך סיוע כזה ייראה?
"החודש הראשון הוא הזמן הכי קריטי. אז צריך להינתן לרשות המקומית מרווח נשימה, כדי שלא נצטרך לחשוב עשר פעמים לפני כל צעד לסיוע לתושב. ניתן ואף רצוי לקבוע מנגנון סיוע קבוע לפי מפתח ידוע מראש, כך שהרשויות יוכלו לפעול מיידית. בטווח הרחוק יותר, ניתן יהיה להתחשב בהמשך הסיוע או לבצע קיזוזים ותיקונים בין הממשלה לרשויות לפי הצורך".

השהות של המפונים במלונות הסתיימה רשמית לאחרונה, אבל אתגרי השיקום של המבנים והתושבים עוד ארוכים, איך שלטון המקומי מסכם, בינתיים, את 'עם כלביא'?
"אני מרגיש שברשויות המקומיות שוררת דריכות גבוהה מאוד לכל תרחיש. אנחנו בסיפור הזה כבר מתקופת הקורונה – חיים במציאות שבה מצב החירום הפך כמעט לשגרה קבועה. כל אירוע חירום שחווינו מכין אותנו טוב יותר לאירוע הבא, ואכן נעשית התקדמות משמעותית ביכולת שלנו להגיב ולפעול. עם זאת, לצד תחושת השיפור יש גם תסכול. בהרבה מאוד היבטים השלטון המקומי עדיין מרגיש שידיו כבולות ושסמכויותיו מצומצמות. ראשי הרשויות הם האנשים שנמצאים בחזית העשייה, בשגרה, ולא פחות בעת חירום. ככל שיהיו בידיהם הכלים המתאימים, כך ייטב לתושבים ולמדינה כולה".