בערב 7 באוקטובר ארנון אבני (72) השתתף בחג בקיבוץ נירים שבו נולד וחי עד היום. "ישבתי עם הגב לחגיגה ולא קמתי עד שכיבו את האורות, כי עשיתי פורטרטים לילדים".
אבני הוא קריקטוריסט ותיק, שהתחיל לצייר בתיכון ומאז לא הפסיק. האומנות שלו קיבלה במה במקומות רבים, והוא מזוהה עם ׳על המשמר׳ ו׳הדף הירוק׳. ב-2017 זכה בפרס עיפרון הזהב על מפעל חיים ומאז יצר עוד גוף עבודה משמעותי, בחלקו הגדול פוליטי. "אני שמאלני והקריקטורות שלי שמאלניות", הוא אומר בגאון. בפסטיבל אנימיקס – הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה – שיתחיל מוחרתיים (שלישי), ישתתף אבני בפאנל ׳קריקטוריסטים בחזית׳, וידבר על שתי חזיתות שמצא את עצמו בהן: האחת פוליטית, שבה נשקו הוא מכחול, והשנייה חזית לחימה, שבה כמעט איבד את חייו לפני קרוב לשנתיים.
"אז אני מצייר את הילדים, הם עמדו מאחוריי, וגם אחרי שכיבו את האור הם לא רצו ללכת. אז אמרתי להם, תבואו בשבת לסטודיו ואני אצייר אתכם". לערב החג הגיעו להתארח אצל אבני ואישתו אחת מבנותיהם ושני הילדים שלה. אבני ישן בממ"ד כי הנכדה רצתה לישון עם סבתא במיטה. "בשש וחצי התחיל צבע אדום. כולם באו וקפצו עליי, על המיטה שלי. ניסינו בהתחלה להקליל את העניין. ואז זה חזר על עצמו ועוד צבע אדום ועוד צבע אדום, והבנו שזה משהו מאוד רציני".
בשלב הזה התחילו לשדר בטלוויזיה את האירוע שהחל להתפתח בשדרות, ונמסרו ידיעות ברשת הפנימית של הקיבוץ. "הסתגרנו בממ"ד, והשתדלנו להעסיק את הילדים. עשיתי ערמת רהיטים על הדלת, נעלנו את הממ"ד וחיכינו. קיווינו לטוב".
אבני ואישתו מתגוררים בצד המזרחי של הקיבוץ. המחבלים הלכו והתקרבו מהצד המערבי, ונעצרו לפני שהספיקו להגיע לביתם. בסביבות 17:00 הצבא הגיע לקיבוץ ואסף את החברים במועדון. היה חשש שיש עדיין מחבלים בשטח הקיבוץ. "אז חילקו אותנו לשלושה בתי ילדים ממוגנים ושם ישנו עד הבוקר, מי שהצליח להירדם. בבוקר קמנו, הגיע קצת אוכל לבתי הילדים, והיה בלגן, אז מיניתי את עצמי לשוטף כלים ראשי, וניהלתי את המטבח הזה".
באותו היום אחר הצוהריים התארגנו כולם לפינוי לבאר שבע באוטובוסים ובמכוניות פרטיות. "אמרו לנו, ׳עד באר שבע, אף אחד לא יורד מהמסלול. מבאר שבע תעשו מה אתם רוצים׳. הגענו לבאר שבע ומשם נסענו, המשפחה שלי, לאבן יהודה, שם יש לי שלוש בנות ועוד שמונה נכדים".
מילואים בציור
עד 7 באוקטובר התנדב אבני בעמותת ׳בדרך להחלמה׳ שהסיעה חולים ופצועים פלסטינים, בעיקר ילדים, ממעברי הגבול של יהודה ושומרון ושל רצועת עזה לבתי חולים בישראל. שותפיו בעמותה, חיים פרי ועודד ליפשיץ, נחטפו ונרצחו בעזה. "חיים פרי היה שותף איתי במשמרת מחאה שעמדה בכניסה לגוש קטיף במשך ארבע שנים, ותבעה את סילוקו של הגוש מעזה. היום מאשימים אותנו שבגללנו כל זה קרה. שיהיה, אני לא חושב שזה נכון".
אבני משתמש באיור כדי להביע את הביקורת שלו על הממשלה ולהשמיע קול צעקה על המציאות הפוליטית. אבל כישרונו התגלה עוד בשירותו הסדיר במודיעין, אז מצא את עצמו משתתף בעיצוב דו"חות מודיעיניים והנגשת דאטה. "הייתי תגלית שם", הוא אומר, "ועד גיל 50 עוד היו קוראים לי למילואים לבוא לצייר".
כשנולד קיבוץ נירים היה עדיין מוצב צבאי: תעלה מסביב, עמדות מקלעים, עמדות נ"ט ומגדלי שמירה. אבני מספר שב-1956, בזמן מבצע סיני, הוא זוכר איך ישן במקלט, ואחר כך שוב במלחמת ששת הימים. אחרי ששת הימים הקיבוץ לאט לאט הוריד את סממני המוצב שלו. "פתאום כבשו את עזה ונראה שהגיעו ימות המשיח, אבל לא הגיעו ימות המשיח. אחי נהרג פה ממוקש. זאת הייתה תזכורת. הוא היה בן 22".
עד תחילת 2023 אבני עוד היה חלק מכיתת הכוננות. "שמאלני שמאלני – אבל למות אני לא רוצה. החלטתי שבגיל 70 זה הרגע שאפשר לפנות את המקום לזקן אחר".
"אם יש מתנדבים, גם אני יכול"
בפברואר 2024 חזר לקיבוץ, ואישתו נשארה עם משפחתם באבן יהודה. "ראיתי שיש הרבה מתנדבים שבאים ואמרתי, ׳אם יש מתנדבים, אז אני יכול להתנדב׳. עבדתי בכל דבר שאפשר – ניסיתי חליבות, עבדתי בגינון ובקטיף אבוקדו ובניקיונות, ועכשיו אני עוזר בפינוי אשפה, כי אנשים חוזרים וזורקים את הרהיטים הישנים ואת הקרטונים ואת הדברים שהם לא רוצים, ואת הכול צריך לפנות".
הוא ממשיך לצייר ולעצב, ולאחרונה סיים להדפיס ספר של קיבוץ כיסופים מעודכן עם הסיפורים על האנשים שנהרגו, שנחטפו ושנפטרו. את הקריקטורות שלו ועבודת הגרפיקה הוא כבר לא עושה מהסטודיו שלו. "הבית שהיה הסטודיו שלי, גם היה כיתה א'-ב' שלי, ואחר כך גם של הבנות שלי בלינה המשותפת – הבית הזה כבר היה הרוס. כיסחו אותו כי היה רעוע, והעבירו אותי למקום שאני עובד בו עכשיו".
אנימיקס: דגש על יצירה במלחמה ואורח מיוחד מארה"ב
הפאנל ׳קריקטוריסטים בחזית׳ ייערך כחלק מפסטיבל אנימיקס בסינמטק תל אביב. הפסטיבל, שכבר זכה למעמד אחרי 25 שנה, יימשך חמישה ימים – מ-5 עד 9 באוגוסט – ויכלול סרטי אנימציה, פאנלים, הרצאות, תערוכות, תחרויות ועוד. הפסטיבל ישים השנה דגש מיוחד על יצירות ויוצרים במלחמה. חוץ מהפאנל בהשתתפות אבני; תתקיים ההרצאה של הקריקטוריסט הבינלאומי יונתן וקסמן ׳אז איך לעזאזל מציירים מלחמה?!?׳; ההרצאה ׳למה לי קומיקס עכשיו׳ של המאיירת ויוצרת הקומיקס זוכת פרס נבון רון לוין, שמעבדת סיפורים ביוגרפיים של טראומה ומלחמה לכדי יצירות קומיקס; ודקל שי שחורי תציג בהרצאתה ׳מזרח תיכון חדש׳ את סצנת הקומיקס בלבנון, במצרים, בסוריה, בירדן, בפלסטין ובגולה הפלסטינית.
לפסטיבל יגיע גם אורח כבוד מארה"ב – ביל פלימפטון, אנימטור עצמאי שהיה מועמד פעמיים לאוסקר וזכה בפרסים יוקרתיים נוספים. פלימפטון יערוך כיתת אומן שבה ידבר על תובנות מקריירה ארוכה ומצליחה ויציג סרטים נבחרים שלו.
אות יקיר הפסטיבל יוענק השנה לצמד "ניר וגלי" (ניר גרבר וגלי אדלבאום). אירוע הענקת הפרס יכלול חידון נושא פרסים על הסרטונים של ניר וגלי, בהשתתפות הקהל באולם.
הפאנל ׳קריקטוריסטים בחזית׳ בהנחיית מישל קישקה יתקיים ביום שישי ב-11:30 בהשתתפות ארנון אבני, שי צ׳רקה, רעות בורץ, אילנה זפרן, איציק סמוכה, אורי פינק ויותם פישביין.
