בית הדין הארצי לעבודה קיבל היום (שלישי) את ערעורו של עובד וקבע כי חברת רב בריח תשלם לו פיצויים בגובה 100 אלף שקלים בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. זהו סכום הפיצויים הגבוה ביותר שנקבע עד היום לעובד בגין הפרת החוק. תגובת רב בריח טרם נמסרה.
את העובד ייצגו בהליך עורכי הדין נתן שמולביץ ותמיר שטינוביץ. את נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ייצגה עו"ד סיגלית פורת גורנשטיין.
העובד, מבקש מקלט מסודן, הועסק בחברת רב בריח במשך כחמש שנים בצביעה וגימור של דלתות, עד שעבר הליך רפואי שאילץ אותו לשהות בתקופת מחלה ארוכה בת כשנה. טרם חזרתו לעבודה התקבל אישור רופא תעסוקתי אשר קבע לו מגבלות, כך שעם חזרתו היה יכול לעבוד עד היקף של 50% משרה במשך שלושה חודשים. בשל המגבלות שנקבעו שמנעו ממנו לחזור לעבודה במתכונת בה עבד טרם יציאתו לתקופת מחלה, זימנה אותו רב בריח לשימוע ובהמשך החליטה לפטרו בטענה כי אינה יכולה להעסיקו בחצי משרה שכן הדבר יתפוס תקן וייפגע בתפוקה של החברה.
העובד תבע את החברה בגין פיטורים שלא כדין והפרה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בית הדין האזורי בבאר שבע, בפסק דין של הנשיא צבי פרנקל, דחה את תביעתו לפיצוי וקבע כי בשל העובדה שכלל העובדים המקבילים לו שהועסקו ברב בריח עבדו במתכונת זהה – לא הייתה בידי החברה היכולת להעסיקו במתכונת שונה בשל מוגבלותו הזמנית. בית הדין האזורי אף פסק נגד העובד עצמו הוצאות משפט על סך 6,000 שקלים.
בפסק דינו של בית הדין הארצי התקבל ערעורו של העובד, שנכתב על ידי מ"מ הנשיאה אילן איטח. בית הדין הבהיר כי נטל ההוכחה להראות שפיטוריו לא הפרו את הוראות חוק השוויון, מוטל על כתפי החברה. עוד קבע בית הדין כי רב בריח לא עשתה כל מאמץ לנסות ולמצוא דרך להמשיך את העסקתו של העובד, כנדרש בחוק, בין אם על ידי ביצוע התאמות ובין אם על ידי מציאת משרה חלופית עבור העובד.
השופט איטח ציין כי החברה הסתפקה בטענה לא מפורטת לפיה לא ניתן לשלב עובד ייצור בחצי משרה וכי כל העובדים בענף עובדים בצורה זהה. לדבריו, החברה לא עשתה כל ניסיון לגייס עובדים נוספים בחצי משרה לצורך השלמת הפער שייווצר מהעסקת העובד עם המוגבלות בחצי משרה. לדבריו, "החברה לא הוכיחה כי בחנה שינוי בסדרי העבודה לרבות העסקת עובדים אחרים בשעות נוספות… באופן שיראה שהחלפת העובד במחצית השנייה של משרתו או שהעסקתו במשרת בוקר בלבד אינה אפשרית, או מטילה עליה נטל כבד מדי".
נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים הציגה אף היא עמדה בהליך, שבמסגרתו הבהירה כי על מעסיק לבצע הליך בחינת התאמות בשיתוף עם עובד עם מוגבלות, גם במקרה של מוגבלות זמנית וכי מצופה מהמעסיק שיאתגר את תפיסותיו, בין השאר, על ידי הזמנת חוות דעת מומחה לבחינת יישום ההתאמות הנדרשות. כחלק מההתאמות, כתבה הנציבות בחוות הדעת שלה כי יש לבחון אפשרויות מחוץ להגדרות התפקיד שהיו נהוגות עד כה או למצוא תפקיד חלופי לעובד.
בפסיקת הפיצוי לטובת העובד, ציין בית הדין כי מטרתה של פסיקת הפיצוי היא בין השאר מטרה הרתעתית. משכך קבע בית הדין כי יש לעדכן את הסכומים שנפסקו בפסיקות ישנות יותר כך שיהיה בפסיקת הסכומים הרתעה אפקטיבית. בית הדין ציין כי בשנת 1997 נפסקו פיצויים על סך 50 אלף שקלים בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וכי בניכוי האינפלציה מאז ניתן להעריך כי שווים של 50 אלף שקלים אז הוא כ-92 אלף שקלים היום. לנוכח זאת ובהתחשב בכך שהחברה לא ביצעה כל פעולה לבצע התאמות עבור העובד, פסק בית הדין פיצוי בסך 100,000 שקלים. בנוסף, פסק בית הדין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד על סך 25 אלף שקלים. עם זאת, וכיוון שמרבית רכיבי התביעה של העובד נדחו בבית הדין האזורי לעבודה, הותיר את הוצאות המשפט שקבע בית הדין האזורי לעבודה שהעובד יידרש לשלם על סך 6,000 שקלים.
מרב-בריח נמסר כי מדובר בעובד שבית הדין האזורי לעבודה קבע שגרסתו אינה אמינה. "רב בריח לומדת את פסק הדין ובוחנת את צעדיה, בעיקר לאור קיומה המובהק של טעות משפטית מהותית, המהווה גם פגיעה ממשית בתחושת הצדק ובזכויותיה המהותיות של רב בריח".
