מאז החלה לתפוס תאוצה תוכנית לוין לשינוי מערכת המשפט, מרחפת בחלל השאלה: מה יקרה ברגע בו תהיה סתירה בין הוראות בית המשפט להחלטות הממשלה, ויהיה צורך להכריז על משבר חוקתי? מה תהיה ההחלטה במחלוקת? מי יהיה זה שיידרש להכריע בין שתי הרשויות, ולשלם על כך את המחיר? כעת נראה ששר התקשורת שלמה קרעי מצא פתרון לסוגיה: לזרוק תחת גלגלי המשבר החוקתי את עובדי משרדו.
במכתב הממוען ל'עובדי משרד התקשורת היקרים', יממה אחרי שהממשלה החליטה (שוב) להדיח את היועצת המשפטית, גלי בהרב-מיארה, קובע השר קרעי כי להנחיות הייעוץ המשפטי "אין מעמד משפטי מחייב", ושחוות הדעת של היועמ"שית ה'מודחת' משוללות כל תוקף.
כדי לחדד את רגע ההכרעה, לשיטתו, מסיים קרעי את המכתב במילים: "בשעה גורלית זו, נדרש כל עובד ציבור להכריע אם הוא מתייצב לצד החוק, הממשלה הנבחרת ובשירות הדמוקרטיה – או ממשיך לשרת גילדה משוללת סמכויות, המנסה להפקיע את השלטון מהציבור". בפוסט שפרסם, בצמוד למכתב, קרא קרעי לחבריו השרים לפעול באופן דומה.
קרעי יודע כי:
- פיטוריה של היועמ"שית, שנעשו שלא בהתאם למנגנון הקיים, הוקפאו על ידי בג"ץ וסביר להניח שיפסלו.
- הוראות תקנון שירות המדינה קובעות במפורש שעובדי משרדי הממשלה צריכים לפעול בהתאם להנחיות הייעוץ המשפטי.
- הייעוץ המשפטי הוא מה שמגן על עובדיו מפני הליכים משפטיים ותביעות.
כלומר, קרעי קורא לעובדי משרדו לפעול בצורה שמסכנת אותם, כל אחד לגורלו. האם זה כדי להגביר את המשילות? האם הייעוץ המשפטי לממשלה מונע ממשרד התקשורת לפעול? כנראה שלא. למעשה, כפי שמוכיחה הקריאה לשרים נוספים לפעול כמוהו, העניין הוא לא פעולת המשרד, אלא משהו עקרוני יותר. השר קרעי רוצה להוכיח נקודה.
אפשר להוסיף את המכתב הזה לאוסף ההטרלות של שרי הממשלה, אבל יש פה משהו מעבר. עובדי משרד התקשורת אינם ניצבים. הם עובדים אמיתיים, עם משפחות ומשכנתאות, שנדרשים כעת להמרות את פי השר או לסכן את עצמם. קלות הדעת בה נוהג בהם השר היא לא תופעת לוואי, היא עצם העניין. היא הדי. אן. איי של שלטון מסואב שהתרחק מהקרקע, ומעדיף להוכיח נקודה על פני החיים עצמם.
