אילו הוצמדה קצבת הזקנה לשכר הממוצע במשק ב-1986, היא הייתה כיום גבוהה ב-7,000 שקלים בשנה – כך לפי מחקר חדש של פורום ארלוזורוב בשיתוף הסתדרות הגמלאים בישראל.  

השחיקה בקצבת הזקנה לאורך השנים גורמת להרבה גמלאים להמשיך לעבוד. משיעור של 25% מהשכר הממוצע בשנות ה-50, הקצבה עומדת כיום על 13% בלבד מהשכר הממוצע. גם ההכנסה הכוללת של גמלאים בישראל, הכוללת פנסיית תעסוקה וחסכונות, נמוכה בהרבה מהממוצע ב-OECD. 

המחקר מראה כי לפי נתוני 2022, הירידה בהכנסה לאחר הפרישה בישראל לבעלי שכר נמוך, חצי מהממוצע, היא מהחדות ב-OECD. במדינות הייחוס, שדומות במאפייניהן לישראל ומושוות אליה לרוב, ההכנסה לאחר הפרישה עומדת על 85.6% מהשכר. הממוצע ב-OECD מעט נמוך יותר עם כ-74%, ובישראל עובד בשכר נמוך יורד לאחר פרישתו להכנסה כוללת של 56.9% בלבד. אצל בעלי שכר גבוה, כפול מהשכר הממוצע, הירידה חדה אף יותר – עובד היוצא לפנסיה מכניס 27.3% מהשכר לפני פרישתו, ואילו הממוצע ב-OECD עומד על 52.8%. 

שיעור התעסוקה בישראל אחרי גיל 65 גבוה מהממוצע ב-OECD, עובדה שלפי המחקר קשורה בתנאי הפרישה הירודים בישראל.  

עורכת המחקר שירה ביבלש מסבירה את החשיבות של מנגנונים שמיטיבים עם כלל האוכלוסייה המבוגרת בישראל, ולא רק עם הנזקקים ביותר. "קצבת הזקנה הובאה לראשונה בשנות ה-50, והיא הוגדרה כ-25% מהשכר הממוצע במשק, אבל ללא הצמדה לשום מדד", היא אומרת. "מאז היא התחילה להישחק – הכלכלה מתקדמת, המחירים עולים, השכר עולה והקצבה נשארה זהה. כמענה לשחיקה הזאת, החליטו בשנות ה-60  להוסיף קצבת השלמת הכנסה, שמיועדת לבעלי הכנסה נמוכה מרף מסוים".  

בשנות ה-70 הוחלט להצמיד את קצבת הזקנה לשכר הממוצע במשק, יחד עם עוד קצבאות. "כשהשכר הממוצע עלה בשנה מסוימת ב-1%, קצבת הזקנה עלתה גם היא ב-1%. בשנות ה-80 הקצבה כבר עמדה על 19% מהשכר הממוצע. בתחילת שנות ה-2000, כחלק ממדיניות יותר ניאו-ליברלית שמעוניינת לצמצם את תפקיד הממשלה והוצאותיה, הוחלט להקפיא, להוריד ואז להצמיד את הקצבה למדד המחירים לצרכן, גם הפעם יחד עם קצבאות נוספות. ב-2009 הקצבה כבר עמדה על 15% מהשכר הממוצע". 

לדברי ביבלש, ההצמדה מונעת את שחיקת הקצבה ביחס למחירים ומקנה סל קבוע של מוצרים. "אבל עם השנים השכר של עובדים צומח, גם ריאלית – הם יכולים לקנות יותר ויותר עם המשכורת שלהם, דבר שפותח פער על האדם המבוגר שנמצא אחרי גיל העבודה. זאת השחיקה שמצאנו בשנים האחרונות. בסוף 2023 הקצבה עומדת על 13% מהשכר הממוצע במשק". 

אבל בשטח אנשים מרגישים שחיקה אמיתית, לא רק לעומת אחרים. הם יכולים לקנות פחות מוצרים.
"זה נכון. מדד המחירים מבוסס על ממוצע הצריכה במשק, אבל אוכלוסיות שונות צורכות דברים שונים. המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שמחירי מוצרים שצורכת אוכלוסייה מבוגרת יותר, כמו בריאות, עולים יותר מהממוצע. יש אפשרות להצמיד למדד ייחודי לאוכלוסייה המבוגרת, אבל ראינו שהיה בעולם שימוש ציני במדד הזה דווקא כדי להוריד את קצבאות הזקנה. ראינו במחקר ששיעור העוני בקרב אנשים מעל גיל 60 גבוה, וגם שיעור העובדים מעל גיל 60 גבוה". 

יכול להיות ששיעור העבודה הגבוה מראה שלמבוגרים יש משמעות בעבודה והם רוצים להמשיך לעבוד?
"אתה מעלה טענה מוכרת על עבודה בגיל מבוגר. במחקר שערכנו בין מדינות שונות מצאנו שיש מתאם גדול בין הכנסה נמוכה בתקופת הפנסיה לשיעור עבודה גבוה בקרב מבוגרים. זו לא סיבתיות ב-100%, אבל זה בהחלט מתאם שמראה דפוס: במדינות שיש הכנסה נמוכה לאדם בגיל מבוגר, הוא עובד יותר". 

הצמדת קצבת הזקנה ל-15% מהשכר הממוצע תעלה למדינה 3 מיליארד שקלים בשנה, והצמדה ל-20% מהשכר הממוצע תעלה 15 מיליארד שקלים. "זה יוכל לעצור את השחיקה ארוכת השנים של הקצבה הזאת. לא סתם הקצבה נקבעה במקור ביחס לשכר ולא למחירים. היא חלק מהפנסיה של מי שיוצאים לפרישה, יחד עם הפנסיה התעסוקתית (שנקראת לרוב הפנסיה) וחסכונות פרטיים. היא אמורה לספק תחליף לשכר, והמקורות שלה הם ברובם מהשכר שלנו – מדמי הביטוח הלאומי ששילמנו מהשכר לאורך כל שנות העבודה. אנחנו מבינים שזה יעלה יותר למדינה, ושיש עוד שיקולים, אבל השחיקה פוגעת באוכלוסייה המבוגרת שההכנסות שלה במצב לא טוב ביחס למדינות המפותחות".  

למה לא קראתם לשינוי של קצבת השלמת ההכנסה? הגדלת קצבה שמכוונת לאנשים עם הכנסה נמוכה לא הייתה מצמצמת עוני ואי-שוויון?
"הבחירה בין שתי הקצבאות היא גם בין שתי גישות למדינת רווחה – סלקטיבית ואוניברסלית (כללית). בגישה הסלקטיבית, שנקראת גם 'מדיניות סעד', גובים מס מכולם, אבל נותנים רק למי שצריך, למי שעני או נזקק. זה יותר זול למדינה ואמור לצמצם את האי-שוויון בצורה יעילה יותר. אבל הרבה מחקרים מראים שדווקא הגישה האוניברסלית, שדוגלת בחלוקה יותר כללית של קצבאות עם עזרה נוספת למי שצריך, מצמצמת את האי-שוויון בצורה טובה יותר".  

מה ההסבר לזה?
"קודם כול, ככל שחלוקת הכסף מהמדינה סלקטיבית יותר, כך יש צורך ביותר ביורוקרטיה – פקידים שמקבלים טפסים, ועדות שקובעות למי מגיע מה ואכיפה. כך ההוצאה הולכת על המנגנון ולא על האזרחים. נוסף על כך, כשקצבה או תמיכה מהמדינה תלויה במבחנים, מי שלא מצליח להבין מה ואיך לעשות הם בדרך כלל האוכלוסיות הכי חלשות – עולים ואנשים עם מוגבלויות – כך שהאי-שוויון דווקא גדל. 

"אבל לא פחות מכך, כשהמדיניות סלקטיבית, הציבור פחות ופחות תומך ברווחה ופחות סולידרי. מתחזקת תחושה כללית בציבור שהמדינה דואגת לאחרים אבל לא לי. יש פחות רצון לשלם מסים, ומתחזקות סטיגמות רעות על עניים, ובאופן כללי על אנשים שמקבלים קצבה. המדיניות האוניברסליות אינה זולה, אבל היא יעילה לא פחות, והיא מגנה על מדינת הרווחה גם בשביל העניים".  

גם אנשים שמכניסים הרבה מאוד, יורדים מאוד בהכנסה.
"אנחנו רוצים שאדם שיוצא לפנסיה יחיה ברווחה כלכלית, ורמת החיים שלו לא תרד בצורה כל כך משמעותית. לא רק לחם ותרופות, גם לקנות איזו מתנה לנכדים וליהנות מהשנים האלה. ראינו במחקר שגם אנשים שהרוויחו פי שניים מהממוצע מגיעים בפנסיה להכנסה נמוכה מהשכר הממוצע. גם אם עבדת כל החיים והגעת אפילו למשכורת יפה, יש לך ירידה דרסטית בהכנסה והרווחה הכלכלית מצטמצמת. 

"ב-2008 הונהגה פנסיה חובה בישראל. זה אמור לחזק את הפנסיה בעתיד, ויכול להיות שההכנסה לאחר פרישה תהיה גבוהה יותר, אבל בינתיים כל שנה יוצאים משוק העבודה אנשים שלא הופרשה להם פנסיה ברוב שנות העבודה שלהם. אולי בעוד כמה עשרות שנים הפער יצומצם, אבל היום זה בוודאות לא המצב".