ארכיאולוגים מצאו אסופה של כלי אבן שסותתו לפני 1.48 מיליון שנים באי סולאווסי שבאינדונזיה, ממצאים שמשנים את תפיסת היסוד לאופן שבו התפרסו בני האדם בעולם. הממצאים שפורסמו השבוע בכתב העת Nature מקדימים בכמעט חצי מיליון שנים את שרידי 'הוֹמוֹ פְלוֹרֵסִיֶּנְסִיס', שהתגלו לפני כ-20 שנים באינדונזיה.

ארכיאולוגים מאוסטרליה ואינדונזיה מצאו כלי אבן קטנים ששימשו לחיתוך בעלי חיים קטנים ולגילוף סלעים, מתחת לאדמה באזור סופנג בדרום סולאווסי, האי הרביעי בגודלו בדרום-מזרח אסיה. בחינת הפליטות הרדיואקטיביות של הכלים הללו ושיני בעלי חיים שנמצאו עמם תוארכו ללפני 1.48 מיליון שנים באזור ששרידי האדם הקדומים ביותר שנמצאו בו עד כה תוארכו לפני כ-1.02 מיליון שנים.

עד כה התגלו שרידי אדם מסוג הומו ארקטוס רק באי פלורס שבאינדונזיה ובאי לוזון שבפיליפינים, איים קרובים יחסית ליבשת אסיה. שרידים אלה תוארכו לתקופה של לפני כמיליון שנים. הממצאים החדשים חריגים, הן בתקופה ממנה הם מגיעים והן במרחק הגדול מיבשת אסיה, מרחק שדרש חציית אוקיינוס. המדענים סברו כי מיני אדם קדמון אלו לא היו מסוגלים להגיע לאיים מרוחקים מהיבשה, בשל היעדר יכולתם לעבור מרחק ימי גדול. הממצאים החדשים לא רק עתיקים בכחצי מיליון שנים מאלה שהתגלו בדרום-מזרח אסיה, הם גם נמצאו באי מרוחק מהיבשה, מה שמאתגר את תיאוריות ההתפשטות של בני האדם בעולם.

"אלה היו חפצים שנוצרו על ידי בני אדם קדומים שחיו על פני כדור הארץ הרבה לפני האבולוציה של המין שלנו, הומו סאפיינס", אמר אדם ברום, ארכיאולוג ראשי מאוניברסיטת גריפית' בקווינסלנד, אוסטרליה. "אנו סבורים שהומו ארקטוס הגיע איכשהו מיבשת אסיה תוך חציית האוקיינוס לאי הזה, סולאווסי, לפני לפחות מיליון שנים".

וואלאסאה הוא אזור במזרח אינדונזיה הכולל מספר איים כמו סולאווסי, לומבוק, פלורס, טימור וסומבווה, השוכנים בין בורנאו וג'אווה לבין אוסטרליה וגינאה החדשה. האזור נקרא על שם חוקר הטבע אלפרד ראסל וואלאס, שחקר את החי והצומח של האזור.