בימים הקרובים – אולי אפילו בהמשך היום (חמישי) – תצא הודעה על גובה ההעלאה של קצבת הנכות. הוועדה שמינה שר האוצר, בראשות הפרופ' ירון זליכה, נפגשה ביום שלישי האחרון עם שר האוצר כחלון ועם שר הרווחה חיים כץ, על מנת להציג בפניהם את מסקנותיהם הראשוניות.

הנושא המרכזי שעל הוועדה להכריע בו הוא גובה ההעלאה, כמה כסף יתווסף לקצבה הזעומה של 2,342 שקלים, אם כי נודע שנשקלים גם שינויים מסוימים בחקיקה, אשר יאפשרו ליותר נכים לצאת לעבוד מבלי לאבד את הקצבה. שאלה נוספת היא מנגנון ההצמדה והעדכון של הקצבה, לאחר שההצמדה של הקצבה למדד הותירה הנכים הרחק מאחור, עם קצבה שאינה מאפשרת קיום.

הפגנת הנכים בכיכר רבין (צילום: דבר ראשון).

על פי פרסום ב"הארץ", זליכה התבטא כי שר האוצר ביקש מהם להעלות את הקצבה החודשית "עד לגבול חוסר האחריות". המידע שדלף ונרמז עד כה מביאים למסקנה כי ההעלאה הקרובה תהיה משמעותית – ב-ynet פורסם כי הקצבה תעמוד על 3,000 שקלים לחודש – אך רחוקה מדרישות ארגוני הנכים, אשר דרשו כזכור הצמדת הקצבה לשכר המינימום. העלות השנתית של העלאה בסדר גודל המדובר מעלה תהיה עבור המדינה כ-1.8 מיליארד שקלים. ארגוני הנכים השונים כבר נערכים להפגנות וחסימות כבישים לאור התוצאה שעלולה להיות מאכזבת מבחינתם.

הרגעים האלו, שלפני ההכרעה, הם מעניינים וחשובים. בתוך "זירה" לא גדולה, מספר מצומצם למדי של אנשים, מקבלים החלטה שתשפיע על חייהם של מאות אלפי אנשים למשך שנים. בתווך הזה ישנם וקטורים שונים המופעלים על האנשים האלו הכוללים אינטרסים, לחצים פוליטיים, הבנתם את המציאות האובייקטיבית וגם לא מעט תיאוריה כלכלית, ואפילו, שומו שמיים, הערכים בהם הם מאמינים. ננסה למפות מעט את השיקולים שיביאו את הוועדה להחלטתה הקרובה וההעלאה בקצבאות.

עמדת הוועדה

ראש הצוות המיוחד שמינה שר האוצר, פרופסור ירון זליכה, סירב להתייחס למספרים השונים שעלו בכלי התקשורת בימים האחרונים. בהתבטאויות קודמות במקומות שונים צוטט זליכה אומר כי העלאת קצבאות הנכות לגובה של שכר המינימום תעלה 15 מיליארד שקלים, וכי זהו סכום שלא ניתן לעמוד בו.

פרופ' ירון זליכה (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש90).

עם זאת, חישוב שערכנו ב"דבר ראשון" הראה כי עלות התוספת נמוכה בהרבה, ועומדת על קרוב למחצית מן הסכום שזליכה העריך – כ-7.6 מיליארד שקלים בשנה. לא צריך להיות יודעי ח"ן ואף לא פרופסורים לכלכלה כדי לעשות את החישוב שאנחנו עשינו. מדובר במספר הנכים (230,000 על פי נתוני הביטוח הלאומי), כפול התוספת המבוקשת בין הקצבה לבין שכר המינימום, כפול 12 חודשים. אנחנו אפילו הוספנו לעניין את העובדה שב-2018 שכר המינימום צפוי לעלות ל-5,300 ש"ח לחודש והערכנו שתהיה עליה קטנה במספר הנכים, והגענו ל-7.6 מיליארד שקלים, הערכה לה שותפים גם אירגוני נכים.

כאמור פרופסור זליכה לא התייחס למספרים השונים וגם לא לחישוב שנעשה ב"דבר ראשון", אך גורמים בסביבת הועדה דחו את חישובינו מכל וכל, תוך שמתעקשים על המספר 15מיליארד. כאן נכנסת לתפקיד התיאוריה הכלכלית. עם זאת, התיאוריה הכלכלית שמשפיעה כאן על החישובים היא לא מעודכנת ולא מוכחת. מדובר בתיאורית "הציפיות הרציונליות של הציבור" והיא משמשמת כמכשיר הסברה לקיצוץ מתמיד בהוצאה הממשלתית מאז ימי ממשל רייגן בארה"ב, וכחלק מהמהפכה הניאו-ליברלית ברחבי העולם.

התיאוריה הלא רציונלית על הציפיות הרציונליות

התיאוריה מתייחסת, בצדק, לצריכה הפרטית של הציבור, כאל מנוע צמיחה משמעותי. הנתון שמשפיע ביותר על הצריכה הפרטית הוא ודאות והעדרה, כלומר אנשים רוכשים מוצרים על פי הצפי שלהם להכנסה הקבועה שלהם. ולכן, כך גורסת התיאוריה, כאשר אנשים רואים שהממשלה מוציאה יותר כסף, ובמיוחד כאשר מדובר בכסף שניתן לקצבאות, הם מיד מעריכים – מתוך ציפיה רציונלית – שצפויה העלאת מיסים. ולכן הם מתחילים לצמצם את הוצאותיהם, מתוך הערכה שהכנסתם העתידית תיפגע.

על פי התיאוריה הזו סופה של כל הרחבה תקציבית – מיתון, וכל קיצוץ תקציבי מביא לצמיחה. מכאן נקל להבין כיצד התיאוריה משמשת להצדקת קיצוצים תקציביים, ונודע לה משקל גם בקיצוצים המאסיביים בקצבאות הילדים והזקנה בתחילת שנות ה-2000 מבית מדרשו של שר האוצר נתניהו. העדויות האמפיריות כנגד התיאוריה הזו מצטברות, ובולטת התנערותה של קרן המטבע הבינלאומית מתפישה זו, בסדרה של פרסומים ומאמרים. על פי קרן המטבע הבינלאומית הקיצוץ התקציבי מביא לפגיעה בחלשים והרחבת אי השוויון. אי השוויון פוגע בתורו בצמיחה. טענה זו תוקפה בעשרות מקרים ברחבי העולם.

הפרופסור ז'אן פול פיטוסי הוא כלכלן בעל שם עולמי המשמש בתפקיד במכון למדעי המדינה, אחד המוסדות הנחשבים בצרפת ובעולם. הוא מופתע לשמוע שתיאוריית הציפיות הרציונליות עדיין משחקת תפקיד בקבלת ההחלטות בישראל.

"תיאוריית הציפיות הרציונליות מעולם לא הוכחה" קובע פרופ' פיטוסי בראיון עם "דבר ראשון" (הראיון המלא יפורסם במהלך השבוע הבא). "היה המון מחקר, כולל של קרן המטבע הבינלאומית, ואין כל תיקוף אמפירי של התיאוריה הזו.

"מה שלא לוקחים בחשבון", ממשיך פרופ' פיטוסי, "כשמצטטים את התיאוריה הזו, זה את ההקשר. הרי בוא נניח שיש לתיאוריה הזו משקל כלשהו – ודאי ניתן לחשוב על כך רק בתקופה שבה אין כלל בעיות, וכיסיהם של האנשים מלאים בכספים, ולא תמיד זה נכון. לעתים אנשים צריכים עוד כסף. ולעתים הם צריכים אותו נואשות". על פי הסברו של פיטוסי הגדלת ההוצאה הציבורית היכן שהיא נחוצה מגדילה את הצמיחה ו-ודאי שלא תביא למיתון.

"ואם אתה לוקח בחשבון את מה שאנו הכלכלנים מכנים "המכפיל", אשר הופך כל שקל לשלושה שקלים, כיון ששקל שהממשלה נותנת הופך לשקל שניתן לחנווני שנותן אותו כמשכורת וכן הלאה, אז חשוב לראות את התרומה של הגדלת ההוצאה הציבורית לטובתם של האנשים" מסכם פיטוסי בנימה שמזכירה את משנתו של הכלכלן הבריטי הנודע ג'ון מיינרד קיינס.

 

מאיפה הכסף?

השאלה, כמובן, איננה רק כמה כסף יש להוסיף לקצבת הנכות. בנושא זה יש למעשה כמעט קונצנזוס ששכר המינימום הוא יעד הכרחי. השאלה היא מאיפה יגיע הכסף למימון העלאת הקצבה. האם נכון שעבור העלאת קצבאות יוגדל הגירעון? יורחב התקציב? יעלו מיסים? ממה שמסתמן כרגע לא יעשו אף אחת מהאופציות האלו.

בשיחות שקיימנו אנחנו, ב"דבר ראשון", עם כלכלנים שונים עולה תמונה מורכבת. יש כאלה שבהחלט בעד העלאת מסים אך לטובת השקעה במערכות החיים ולא למען קצבה כזאת או אחרת, בנוסף יש כלכלנים שמתנגדים באופן מוחלט להעלאת מסים וכאלה אשר מתנגדים להגדלת הגירעון.

"מה שצריך לעשות זה להבין מה קורה עם הנכים, עם הפרנסה שלהם", אמר ל"דבר ראשון" פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן-גוריון ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל. "יש לשער שלא כל הנכים אותו דבר. יש שיותר זקוקים ויש שפחות. צריך לבדוק בצורה יותר רצינית מאשר סתם להגיד יש לנו כסף או אין לנו כסף. כסף לא יכול להיות השיקול היחיד. להוסיף בבת אחת כ-7 מיליארד ₪ שזה לא בפרופורציה לקצבאות הזקנה, שלמען האמת מאוד נמוכות. צריכה להיות פרופורציה בתוך מערכת הרווחה".

סמן שמאלי בדיון על הגדלת ההשקעה הציבורית והעלאת מסים הוא (במפתיע?) בנק ישראל שרק בשבוע שעבר פרסם את דוח סיכום 2016 שלו, בו הוא ממליץ על הגדלת ההשקעה האזרחית. על פי הדוח המסים בישראל נמוכים מהממוצע במדינות המפותחות וההוצאה האזרחית של ישראל נמוכה וזקוקה לשיפור בדמות השקעה "במנועי צמיחה, בחינוך ובתשתיות". בנק ישראל היה מתון מאוד בבחירת המילים בהן העביר ביקורת על מדיניות הממשלה, כשציין כי "קובעי המדיניות הפיסקלית מעוניינים לשמור על נטל המס נמוך, ואף להמשיך ולהפחיתו, מפני שהממשלה מעדיפה לתת לשוק הפרטי ליזום ולממן את הפעילויות המועילות לו ואת ההשקעות הנחוצות לו".

השאלה שעולה כאן צריכה להיות למעשה מופנית לכל הציבור הישראלי: האם הציבור מוכן לשלם מעט יותר מס על מנת שקצבת הנכות תעמוד על גובה שמאפשר קיום בכבוד?

ויש גם פעילים, ופוליטיקה

אלכס פרידמן יו"ר הארגון 'נכה לא חצי בן-אדם' אמר ל"דבר ראשון", "אחרי מאבק עיקש של שנתיים, בזכות תמיכה ציבורית רחבה, כולם מתחילים להבין שנכה לא חצי בן אדם. מצפים להמלצות הסופיות, אך נראה כי מדובר בצעד משמעותי וראוי. עם זאת, לא מתפשרים על פחות מקצבת נכות בגובה שכר מינימום".

כאמור, גם קולות בולטים אחרים במאבק הנכים מציגים עמדה לא מתפשרת ונאבקים עד לפרסום ההמלצות הסופיות של הועדה. דוד מזרחי, פעיל חברתי ששני הוריו נכים ואף שבת רעב במהלך השבועות האחרונים, הודיע כי יפעל לארגון פעולות מחאה, לרבות חסימות כבישים, לנוכח ההמלצות המתגבשות.

 

בתוך כך, היום בועדת הכספים, יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן (ליכוד) ומרכז הקואליציה בועדת הכספים ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) עיכבו את העברות עודפי התקציב. לדבריהם הסיבה לכך היא דרישתם להעלאת קצבאות הזיקנה והנכות באופן מיידי. השניים הבהירו כי כל פעולת עודפי תקציב והפחתת מיסים שתובא לוועדת הכספים ולכנסת לא תאושר עד להעלאת הקצבאות. ח"כ זוהר אמר, "דרישתנו מהאוצר היא להביא לרווחתם של הקשישים והנכים ולהעלות אותם מעל קו העוני. בעומדינו ערב חג החירות, על האוצר להפנים כי תקציבים אלה עומדים בראש סדר העדיפויות".