התוכנית ל"ייהוד הנגב" עולה שלב: ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה דנה השבוע בתוכנית להקמת יישובים יהודיים נוספים לאורך כביש 25, המחבר בין באר שבע לדימונה, לאחר שאושרה בוועדת התכנון המחוזית דרום.

בהחלטת הממשלה בעניין הקמת היישובים (החלטה 1358) נכתב כי המטרה היא חיזוק ההתיישבות היהודית באזור באופי התיישבות כפרי כדי לפזר את האוכלוסייה במרחב. עוד נכתב כי יקודם מתווה שיתוף פעולה בין התושבים החדשים לתושבים החיים באזור.

לדברי החטיבה להתיישבות, אוכלוסיית היעד היא משפחות צעירות, "מהגרי תעסוקה בני המעמד הבינוני-גבוה" ו"קהילות מגובשות בעלות מוטיבציה אידיאולוגית חברתית או דתית משותפת". בדיון בוועדה המחוזית לפני כחודש וחצי דיבר יו"ר הוועדה עודד פלוס על חשיבות "כיבוש הספר" לטובת חיזוק הנגב והמדינה.

הדיון בוולנת"ע עסק בהקמת חמישה יישובים יהודיים, יישוב בדואי על-שבטי ואזור תעסוקה. לפי נתוני משרד השיכון, עלות הקמת היישובים היהודיים עומדת על 2 מיליארד שקלים ל-4,800 מגרשים; עלות הקמת היישוב הבדואי היא כ-29 מיליון שקלים; ועלות פיתוח מרכז התעסוקה בשטח של 300 דונם היא כ-169 מיליון שקלים. הפרויקט כולו יעלה כ-2.2 מיליארד שקלים.

אסנת קמחי, נציגת משרד השיכון, הציגה את המודל המיועד ליישובים החדשים: 'יישוב רב-קהילתי'. לדבריה, היתרון הגדול שלו הוא שניתן להרחיבו בכמה מקומות בו-זמנית. היא הוסיפה כי המטרה היא שהיישובים החדשים יחזקו את באר שבע ודימונה. בין 2008 ל-2024 צמחה אוכלוסיית באר שבע בכ-17%. אוכלוסיית ישראל כולה צמחה באותה תקופה בכ-30%. בדימונה נחתם הסכם גג שקבע יעד הצטרפות של כ-100 אלף תושבים חדשים עד 2024, אך הצטרפו רק כ-5,000 תושבים חדשים.

היישובים החדשים מיועדים לאכלס 18 אלף תושבים. לפי נתונים שהציג משרד השיכון, בשטח המיועד קיימים ארבעה יישובים בדואיים ומושב יהודי המשתרעים על כ-36,700 דונם. סך האוכלוסייה ביישובים האלה מגיע ל-41,400, וצפוי לגדול ל-92 אלף תוך חמש שנים. דפנה ספורטה מעמותת 'במקום' הוסיפה כי בשטח קיימים גם שמונה כפרים בדואיים לא-מוכרים המונים כ-18,800 תושבים.

מתכנן החטיבה להתיישבות יואל ריבלין אמר כי אמורה לקום מועצה אזורית חדשה לשירות התושבים החדשים. ההתיישבות העובדת היהודית בצפון הנגב, שמונה כ-67 אלף תושבים, נהנית כיום משטח של 1.9 מיליון דונם בחמש מועצות אזוריות. כ-150 אלף כפריים בדואים קיבלו עד כה 71 אלף דונם בלבד בשתי מועצות אזוריות, אל-קסום ונווה מדבר.

מנחם דונסקי, מנהל התכנון, אמר על הבדואים בשטח: "זה יביא לקידום פיתוח תשתיות גם ביישובים הבדואיים, שיישען על הרצון לפתח גם ליישובים החדשים. אבל הפיתוח כשלעצמו לאורך ציר 25 וציר 80 ייצור מקומות עבודה חדשים גם לאוכלוסייה הבדואית, ואנחנו אומרים שיש לפעול ברגע שתהיה פה האוכלוסייה הזאת לשיתופי פעולה בינה לבין האוכלוסייה ביישובים הבדואיים ואוכלוסיית הפזורה שאמורה להיכנס אליהם".

"התכלית: לחסום את האוכלוסייה הבדואית"

יוסף אל-עטאונה, חבר ועדת ההיגוי העליונה של ערביי הנגב, התנגד: "כל האוכלוסיות באזור הן תושבות המדינה ולכולן אותה זכות במרחב. אנחנו כן בעד לפתח את הנגב על בסיס שוויוני של ערבים ויהודים יחד. מי שחושב שאפשר לפתח את הנגב רק לאוכלוסייה אחת ולהשאיר מאחור את האוכלוסייה הבדואית, שהיא כ-38% מאוכלוסיית הנגב – זה בלתי אפשרי.

"התוכנית הזאת קיימת כי יש בדואים, 'אויבים', בין באר שבע לדימונה. או שאנחנו אזרחים שווים או שאנחנו אויבים שצריך להילחם בהם, ואני חושב שהתפיסה שמתפתחת בתכנון בשנים האחרונות באה להרחיק במקום לקרב. לדעתי היה צריך לחשוב בכיוון אחר, על יישוב יהודי-ערבי בנגב".

ספורטה אמרה כי היישובים המוצעים ממוקמים בקרבת כפרים לא-מוכרים, שניתן להכיר בהם ולפתח אותם. "אנחנו שואלים את עצמנו מה ההיגיון התכנוני להכניס למרחב הזה עוד חמישה יישובים יהודיים ומרכז שירותים, ומה המדינה מתכוונת לעשות עם האוכלוסייה הבדואית". היא הוסיפה כי הגדרת השטח 'נוף כפרי חקלאי משולב' נועדה להכרה בכפרים בתוכנית המטרופולינית של באר שבע שאושרה ב-2012.

מעיגל אל-הוואשלה, סגן ראש המועצה לכפרים הלא-מוכרים, סיפר כי הוא גר בצריף בכפר הלא-מוכר אל-ע'רה. "מה ההיגיון שהמדינה מקימה יישובים שאין להם תושבים, ואנחנו בכפרים הלא-מוכרים, שנמצאים במקום לפני קום המדינה, אנחנו על הקרקעות שלנו שחלק מהן המדינה לקחה דרך בתי המשפט, חיים ככה?"

פרופ' נורית אלפסי מהמחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב הצביעה על חוסר הסבירות של התוכנית, על ההחלשה הצפויה של ערי הנגב ועל העמקת הפערים החברתיים בישראל. "אנחנו מדברים על תוכנית שהמטרה שלה היא לא לקדם כלכלית את מדינת ישראל, לא לקדם את החוסן החברתי של אזור הדרום, לא להעלות את הנגישות של תושבי הדרום לשירותים איכותיים, להשכלה, לתעסוקה. התוכנית שמוצגת לפנינו, יש לה תכלית אחת, מתחת לשולחן, בקריצת עין – יש לה תכלית לחסום את האוכלוסייה הבדואית. כל מי שהיה מגיע עכשיו מאיזשהו עולם אחר והיה מסתכל על התוכנית הזו, היה מורט את שערותיו. היא אינה עומדת בסטנדרטים לאומיים או בינלאומיים של התכנון האיכותי".

מתן לוינסון, מתכנן מחוז דרום מהמשרד להגנת הסביבה, הדגיש כי חלק מהיישובים אינם ניתנים לקידום מבחינה סביבתית. "מדיניות התכנון הארצית נותנת עדיפות ברורה לחיזוק יישובים קיימים ומונעת הקמת יישובים חדשים, למעט במקרים חריגים וייחודיים. הקמת יישובים חדשים אמורה לתת מענה ייחודי לצורך שלא ניתן לפתור בדרך אחרת, ולא כדפוס רחב.

"ניתן להעריך ברמת סבירות גבוהה כי התחבורה ביישובים אלה תהיה פרטית ולא ציבורית, מה שיגביר את צריכת הדלקים הפוסיליים, זיהום האוויר והביקוש לתשתיות תחבורה, שבהרבה מקרים נבנות על חשבון שטחים פתוחים. עולה מהתזכיר כי היישובים מוגדרים 'יישובי שינה', הדורשים ניידות רציפה, והצפיפות המוצעת היא מינימלית (שלוש עד ארבע יחידות דיור לדונם). לגבי התיישבות בדואית, כמעט כל היישובים המוזכרים בתזכיר נמצאים בייעוד קרקע של 'אזור נוף כפרי משולב', לפי תוכנית המתאר המחוזית, שמיועדת לשטחים פתוחים ולהסדרת התיישבות בדואית, ולא להקמת יישובים חדשים לאוכלוסיות שאינן מתגוררות במרחב".