משפחות חטופים ובכירים במערכת הבריאות ערכו כנס בבית החולים שמיר אסף הרופא ביום העצירה הארצי, שבו הסבירו את הדחיפות בהשבתם של החטופים בהקדם, ואת הנזק הרפואי המחמיר שנגרם להם בשבי.
דני מירן, אביו של החטוף עמרי מירן: "רוני, בתו של עמרי, בת 3, שאלה את אימה אם הוא עדין אבא שלה. בגן היא מבקשת שהחברות יילכו איתה להוציא את אבא מעזה. בארוחות שישי היא מבקשת שאבא ירים אותה על הכתפיים.
"כל מעגלי המשפחה שבורים. אין אדם שאינו מרוסק. שלושת ילדיי האחרים מאז 7 באוקטובר לא עובדים. המשפחה לא מצליחה להיפגש. הנחמה שלי היא מעם ישראל. לא הייתי רוצה להיות באירוע כזה ללא העם היהודי. אין עוד עם כזה שכל כך תומך ועוזר ונמצא שם בשבילנו".
מכבית מאייר, דודתם של התאומים גלי וזיו ברמן, סיפרה על מצב הוריהם: "אימם טליה, נדם קולה בציבור. היא נחלשה ורוסקה. מטופלת על בסיס יומי בכדורים. מנותקת מהתקשורת. אביהם של זיו וגלי, דורון, ביקש לסיים את חייו עם היוודע החטיפה, והיום במצב רגשי ופיזי קשה מאוד".
מאייר סיפרה על תחושות אשם כבדות שמלוות את המשפחות. "חיינו מלווים בפחד מתמשך. זה בכל פעולה יומיומית – אוכל, מקלחת, שינה. רכבת הרים רגשית מול כל עסקה מתרחקת ומתקרבת".
מאייר סיפרה שלפי העדויות שהגיעו למשפחה האחים מוחזקים בנפרד, מורעבים וסוחבים פציעות לא מטופלות. "הם בלי יכולות לנחם אחד את השני – אבל הם בחיים. אנחנו יודעים שהם יחזרו, אבל לא יודעים באיזה מצב".
יעל אדר, אימו של החטוף החלל תמיר אדר: "הפכנו למשפחה בטראומה. נהיינו אנשים אחרים. לא אותה בת זוג, ולא אותה אימא. החטופים הם 50, אבל לכל אירוע חטיפה סיפור מקדים של משפחה גדולה וקהילה גרעינית. אנחנו ממוטטים מהליכתו הטרגית. עולם שלם שנחטף ויש להשיבו. המחשבה שהוא לא ימצא, שלא תהיה פרידה ולא שיקום – יותיר את חיינו לא חיים".
ניבה ונקרט, אימו של שורד השבי עומר ונקרט: "אנחנו, כל המשפחות, מרגישים את אשמת הניצוֹל, וכדי להתמודד הזה אנחנו כאן במאבק ולא נוותר. עומר עבר אלימות פיזית, השפלות מאוד קשות, 'תעשה צרכים על עצמך', מכות עם לום ברזל, ריסוס בחומרים כימיים. עומר כבר עשה טקס פרידה מעצמו כי הבין שכבר לא יהיה מה שהיה".
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה המשפחות להחזרת החטופים, סיפר שהידיעה על מצבם הרפואי של החטופים משפיעה קשה מאוד על המשפחות עם השלכות ארוכות טווח שצפות מעל פני השטח בתקופה האחרונה. לדברי לוין, הלחץ הקשה פוגע קשות בגוף ובנפש: הפרעות בשינה, ירידה חדה במשקל ובני משפחות שמתו בשנתיים האחרונות בגלל הכאב וחוסר הוודאות. "אי אפשר לוותר גם על החללים, והמשך הלחימה מסכנת את האפשרות למציאתם. לכל משפחה החזרת החלל היא עניין קריטי".
לוין חזר על נתוני הדו"ח האחרון שפרסם המטה, שהראה ירידה חדה במשקל החטופים. "מדובר במקרה קיצוני שעוד לא ראינו כמוהו. האיברים הקריטיים שלהם בסכנה לקריסה. רעב משפיע על המוח, על הלב ועל הכליות. ראש מורעב, משמעותו גם פגיעה בחוסן הנפשי. אלו ימים קריטיים, השיקום יהיה קשה מאוד. אנחנו נצליח לשקם, אבל צריך להחזיר אותם עכשיו".
דנה ויינר, מנהלת מערך התזונה בבית החולים שיבא תל השומר: "בהרעבה ממושכת הנזק בלתי הפיך. חטופים שהוחזרו בעסקה הראשונה עד היום בשיקום פיזי ארוך על מה שקרה להם. חלקם עם התנהגויות אכילה לא תקינות שיימשכו שנים קדימה. ראינו מה קורה לגוף אחרי 50 ימי רעב. עכשיו תכפילו את זה ב-14. אתם יכולים לדמיין לאבד 50% מהמשקל? להרעבה אין מעבדה שאפשר להבין במספרים. הגוף והנפש הם אלו שמספרים את הסיפור.
"חלק מהחוסרים התזונתיים לא יוכלו להגיע לתיקון לעולם. גם אם בהתחלה היינו אופטימיים, היום מבינים שמצב יותר קשה. ומהבחינה הזו, זה לא רק החטופים, אלא גם המשפחות שלהם".
