כלי המדיניות המרכזי להפחתת אינפלציה הוא העלאת ריבית, אמצעי כואב שפוגע קשות הן במשקי הבית והן בעסקים. בישראל העלאות הריבית הביאו להכבדה של מאות עד אלפי שקלים לחודש בהחזרי המשכנתאות. לפי הבנקאים המרכזיים, בהם נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, הכאב הזה נחוץ לבלימת האינפלציה. טענה זו נשענת על ההנחה שמדיניות הריבית אפקטיבית בבלימת האינפלציה. אלא שמחקר חדש מצא שהשפעת הריבית חלשה בהרבה ממה שמחקרי העבר הראו.
המחקר נערך בהובלת הכלכלנים מתיאס אנצינגר מאוניברסיטת וינה לעסקים וכלכלה וסבסטיאן גכרט מאוניברסיטת קמניץ לטכנולוגיה. הם ביצעו ניתוח-על למספר רב של מחקרים על יעילות העלאות ריבית בבלימת אינפלציה וגילו הטיה כלפי מעלה, כלומר ההשפעה נמוכה ממה שסברו.
כבר עשרות שנים ששינוי שיעור הריבית נחשב לאחד הכלים המרכזיים במדיניות מקרו-כלכלית. לפי הקונצנזוס הכלכלי, תפקיד הבנק המרכזי לווסת את הריבית כדי למנוע אינפלציה ולהבטיח את מיצוי הפוטנציאל הכלכלי. במצב של אינפלציה גבוהה, הבנק המרכזי מעלה את הריבית, וכך מייקר הלוואות ומגביר את נטל החוב הקיים. שינוי זה אמור, לפי התאוריה, לפגוע ברמת הביקוש ולבלום את עליות המחירים (אינפלציה). במקרה ההפוך, שבו המחירים אינם עולים והכלכלה אינה פועלת במלוא הפוטנציאל, הבנק המרכזי מפחית את שיעור הריבית במטרה לתמרץ את הפעילות הכלכלית.
בשנים האחרונות נעשה שימוש ברחבי העולם בעליות הריבית כדי להילחם בעליית האינפלציה לאחר משבר הקורונה ופלישת רוסיה לאוקראינה. בתקופה האחרונה, בעקבות ירידת האינפלציה וצמיחה כלכלית איטית במיוחד, הבנקים המרכזיים באירופה ובבריטניה הורידו את הריבית. בארה"ב ובישראל הבנקים המרכזיים זהירים יותר ושומרים על ריבית גבוהה.
אלא שהחוקרים מראים שהתאוריה אינה תואמת את המציאות, ולכן האפקטיביות של הצעדים הללו מוטלת בספק. החוקרים בחנו 146,463 תוצאות של השפעת הריבית על פעילות כלכלית ומחירים מ-409 מחקרים. המחקרים מראים השפעה ניכרת של הריבית על פעילות כלכלית ומחירים. אלא שהחוקרים מצאו ראיות חזקות להטיית מחקר שמגדילה את ההשפעה פי יותר משניים. כשמפחיתים את ההטיה מתגלה אפקטיביות פחותה ביותר מחצי: העלאת שיעור ריבית בנקודת האחוז מפחיתה את הפעילות הכלכלית ב-0.25% ואת המחירים ב-0.15%.
הטיית מחקר נובעת משני גורמים מרכזיים. הראשון הוא העדפה של תוצאות המראות מובהקות סטטיסטית. חוקרים מבצעים בחירות רבות בנוגע לפרמטרים שונים של הניתוח הכמותי. תוצאה בעלת מובהקות סטטיסטית, כלומר כזאת שמראה השפעה מובהקת, במקרה הזה של הריבית על המחירים, נחשבת לממצא בעל ערך גדול יותר. לכן חוקרים נוטים לשמור על הפרמטרים שמביאים לתוצאות מובהקות.
השני הוא הטיית פרסום, הגדרה רחבה יותר שכוללת את הטיית המובהקות סטטיסטית לצד הטיות נוספות. הטיה זו אומרת שכתבי עת מדעיים יעדיפו לפרסם מחקרים עם תוצאות כמותיות חזקות, שתואמות את הצפי התאורטי ופרסומי מפתח מן העבר. לכן יעדיפו מחקרים שמאששים את התאוריה שריבית אמורה להפחית את עליות המחירים.
ממוצע התוצאות מהמחקרים לפני תיקון ההטיות מראה שהעלאת ריבית בנקודת האחוז מפחיתה את הפעילות הכלכלית ב-1% תוך שנתיים. המחירים יופחתו ב-0.75% תוך ארבע-חמש שנים. אך המחקר מצא שהתוצאות האלו סובלות מהטיית פרסום המביאה לניפוח ההשפעה. מחקרים שמראים השפעה חזקה נבחרים באופן סלקטיבי ומביאים לניפוח הממוצע. הממוצע המתוקן, שמפחית את השפעת ההטיה, מצמצם דרמטית את ההשפעה. השפעת הריבית על הפעילות הכלכלית מגיעה להפחתה של 0.25% לאחר שנתיים. רמת המחירים מופחתת ב-0.15% לאחר ארבע שנים.
המחקר ופרק האינפלציה העולמי האחרון מעלים צורך לבחון מחדש את הנחות הבסיס הכלכליות. תוצאות המחקר מערערות את הגישה המרכזית ללחימה באינפלציה ולמדיניות מקרו-כלכלית ככלל. הן מצטרפות להיסטוריה של השנים האחרונות ולמחקרים עליה. מחקר בהובלת פייר-אוליבייה גורניצ'ס, הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, הראה למשל ששימוש בכלים לא קונבנציונליים, כלומר אחרים מהעלאת ריבית, היה יעיל בהפחתת האינפלציה. ממשל ביידן בארה"ב נקט מדיניות השקעות מרחיבה שאמורה, לפי התאוריה, להביא לעליית האינפלציה. למרות זאת, האינפלציה בארה"ב האטה בקצב דומה לזאת באירופה, שנקטה מדיניות הוצאות ממשלתית מגבילה.
