הטמפרטורה בחממות של המשתלה בקיבוץ נערן הגיעה בשבועות האחרונים ליותר מ-60 מעלות, אבל במשתלה הייחודית לא מתרגשים. "החום של הימים האחרונים לא שונה בהרבה ממה שיש לנו פה ממאי עד אוקטובר-נובמבר", אומר ערן אבידור, רכז משתלת צמחי הנוי בנערן וחבר הקיבוץ. במהלך השבוע נמדדו בקיבוץ המדברי 50 מעלות בצל. בתוך מנהרות החממה חם ולח אפילו יותר: "זאת סאונה מניילון".

"החום במשתלה היה כבד מאוד בימים האחרונים, אבל אנחנו עובדים רגיל", מוסיף אבידור, "רק שחלק מהשטח לא נגיש לבני אדם החל מ-11:00 בערך. מתחילים לעבוד עם הזריחה, מתאימים את הקצב, ובשעות הכי חמות עובדים בבתי הרשת, שהחום בהם קצת יותר נסבל. ב-13:30 מתקפלים. לפעמים חוזרים בערב כשקצת מתקרר, להשלים דברים קטנים".

בקיבוץ, שנמצא בבקעת הירדן ושייך לתנועת הבוגרים של המחנות העולים, דווקא יש מי שנהנים מאוד מהחום הכבד. אלו צמחי האדניום המרהיבים, שהמשתלה מתמחה בגידולם, ופורחים במלוא הדרם. "נדמה שלגדל משהו בחום כזה זו משימה בלתי אפשרית", אומר אבידור, "אבל צמחי האדניום שלנו בעננים. הצמחים פורחים בכל הכוח בלבן, ורוד ואדום".

משתלת נערן מתמחה בגידול צמחי נוי "חובבי חום", ובמיוחד 'אדניום נפוח', (Adenium obesum). הצמח הזה, השייך למשפחת ההרדופיים ומגיע מהאי סוקורטה בתימן, מכונה גם 'אדונית המדבר' ו'ורד המדבר', ולא בכדי. "זה צמח שמתאים מאוד לגדל פה: אוהב חום כבד ושמש ישירה, נהנה מאוד ב-50 מעלות. הוא אוהב מאוד שהמים חולפים דרך בית השורשים שלו ולא משתהים שם, ולכן התנאים אצלנו אידיאליים. בשבועיים האחרונים יש אצלנו פריחה מטורפת. אנחנו מגדלים אותו כבר שמונה שנים, מאז שהקמנו את המשתלה, וזה עולם שלם, יש המון וריאציות וסוגים. הוא כיפי מאוד".

לגידול המפתיע הגיע וכשחיפשו צמח נוי מידברי שמקורו מאזור השבר הסורי-אפריקני. "חיפשנו צמחים שדומים יחסית לאקלים הקיצוני שיש לנו כאן בבקעה", אומר אבידור, "בעזרת המדריך החקלאי שעזר לנו להקים את המשתלה מצאנו את האדניום שבמקור מגיע ממדינות מה'שכונה' שלנו מבחינה אקלימית: אתיופיה, סעודיה ותימן. הוא ממש אידיאלי לתנאים שלנו".

אבידור מסביר שהאדניום פחות מוכר בארץ אך הוא הוא צמח מפורסם מאוד בעולם, ובפרט נפוץ באזורי קו הרוחב שמתחת לקו המשווה כמו בדרום הודו, תאילנד וברזיל.

אבידור "מפרגן" לצמחים, למרות הקושי לעבוד בחום. "מצד אחד מקווים שיתקרר, ומצד שני אנחנו מפנקים את הצמחים שיהיו יפים, אז רוצים שיישאר חם כמה שיותר", הוא אומר בחיוך. "זה גן עדן בשביל הצמחים. אפשר לומר שהפכנו 'דפקט' ל'אפקט'. בקעת הירדן מתאפיינת במזג אוויר קיצוני מאוד, והחקלאות צריכה להיות מותאמת לזה. כדי לתת לצמחים את הלחות הטרופית שהם אוהבים אנחנו נותנים להם לחות בחממות, והצמח מרגיש אצלנו הכי בבית בעולם".

משתלת נערן היא משתלת ייצור שמשווקת את הצמחים המדבריים לחממות וחנויות פרחים בכל הארץ. צוות המשתלה מונה 4 עובדים קבועים, שאליהם מצטרפים עובדים צעירים שמגיעים במסגרת חינוכית להתנסות בעבודה חקלאית. "בשבועיים האחרונים החום היה קצת קיצוני למה שאנחנו רגילים", מסביר אבידור, "אבל הרגיל שלנו הוא 40 עד 45 מעלות. אנחנו יוצאים לעבוד בכל מקרה, כי יש את המלאכה שצריך לעשות. זה לא שאפשר לבטל יום עבודה. אז נכון, זה סבל, אבל זה למען מטרה טובה, לא סבל למען סבל."

בימים החמים ביותר יוצאים עובדי המשתלה לשטח בזריחה, ומשתדלים לסיים את העבודה עד 13:30, אז מגיע שיא החום. "מתכננים את יום העבודה מאוד בקפידה, מקפידים לשתות המון מים קרים ועושים הרבה הפסקות. למעשה, ביום כזה משטר ההפסקות הוא הרבה יותר תדיר מהרגיל. עובדים חמש וחצי או שש שעות מתוך שמונה שעות עבודה, כדי לאפשר לגוף להתקרר, שנוכל להמשיך לתפקד.

לדבריו, "הכול תלוי בכמות ההזמנות. משתלת ייצור היא כמו מפעל, יש הזמנות וצריך לעמוד בהן, משאיות שיוצאות לכל הארץ עם צמחים. אם צריך להישאר יותר מאוחר, משתדלים לעשות את זה בחלקים המוצלים".

בניגוד לאדניום, חברי קיבוץ נערן, שרבים מהם עוסקים בכלל בחינוך, הגיעו לבקעת הירדן ממקומות פחות לוהטים. "מי שמגיע לנערן רגיל לראות את כולם יושבים עם חברים במרפסות, אבל בימי שיא החום משתדלים לא לצאת מהמבנים הממוזגים". לילדים נראה שהחום פחות מפריע. "גם ביום שבו נמדדו פה חמישים מעלות, בשש בערב הם יצאו מהבית לשחק בחוץ", הוא מפתיע. "התרמוסטט שלהם משובש לגמרי, וכשמדובר במשחק עם חברים, לא מעניין אותם כלום".

החיים בבקעת הירדן מאתגרים, אבל חברי נערן נכונים להם. "זה אזור בארץ שצריך ליישב אותו, ואנחנו עושים את זה באהבה גדולה למרות הקשיים", אומר אבידור. "ברור לי שזה לא היה עובד בלי מטען ערכי, רעיוני. גם אם לא כל יום מדברים על זה ופותחים את הספרים, ברור שההתמודדות עם האקלים היא חלק מהבחירה של אנשים שחיים באזור הזה. זאת הסיבה שהמקום הזה נחשב פריפריה. אם היה בו נוח הוא היה מאוד מושך, ואז הוא היה המרכז. לי אין שאלה, ברור לי שצריך להתיישב בפריפריה".