שורדת השבי אילנה גריצ'ווסקי נשאה אחר הצהריים (רביעי) דברים בפני מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק, ושחזרה את רגעי חטיפתה ב-7 באוקטובר, את ההתעללות שעברה בידי המחבלים ואת 55 ימי השבי שלה ברצועת עזה. גריצ'ווסקי היא בת זוגו של מתן צנגאוקר שמוחזק כבר 691 ימים בשבי חמאס ברצועת עזה.
״אני עומדת כאן היום לא רק כדי להרים את קולי, אלא גם בשם אלה שעדיין מוחזקים בשבי ובשם אלה שנרצחו באכזריות והושתקו לעד", פתחה את עדותה, וסיפרה על לימודי זכויות אדם שעברה במקסיקו, ומה שידעה על האו"ם, יוניסף והצלב האדום. "כשנזקקתי להם יותר מכל – הם לא היו שם. בגיל 16 עליתי לבדי לישראל כדי להרגיש בטוחה. בניר עוז הקמתי עם מתן בית, מאפייה וחממה – עד ש-7 באוקטובר שבר הכול".
גריצ'ווסקי סיפרה על רגעי האימה שחוותה בחטיפתה: "תפסו אותי בשיער, היכו אותי, ניסו לצלם אותי, התחננתי שלא יאנסו אותי ושלא ירצחו אותי. זרקו אותי על אופנוע, בדרך החלו להתעלל בי מינית עד שהתעלפתי. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי חצי עירומה מוקפת מחבלים". היא הוסיפה כי סבלה מלסת ואגן שבורים, נזק לאוזן וכווייה ברגל, וכי אחד המחבלים אמר לה ״את לא תשתחררי לעולם, את יפה, אנחנו נתחתן ונביא ילדים".
עוד שיתפה כי "בילינו 40 יום כמעט בלי אוכל ומים, בלי תרופות, תחת טרור פסיכולוגי מתמשך", וסיפרה גם על גדי ויהודית חגי ז״ל, שכניה שנרצחו ועימם התחבאה בביתם לצד מתן, לפני חטיפתם של השניים.
"אנשים רואים את פניי וחושבים שאני חופשייה. אבל טראומה לא נעלמת עם השחרור. בכל אזעקה אני חוזרת לשם, לגיהינום. ההבדל הוא שלי יש חדר ביטחון – ולמתן אין". היא האשימה את העולם בסטנדרט כפול: "למה קרטלים במקסיקו נחשבים פושעים וטרוריסטים, ואילו חמאס – שאנס נשים, שרף ילדים וחטף קשישים – לא מגונה באותה דרך? למה הכאב שלנו מוטל בספק?". גריצ'ווסקי קראה למועצת הביטחון לדרוש את שחרור החטופים באופן מיידי: "לא מחר, לא בעתיד הרחוק – אלא עכשיו. תחזירו אותם הביתה. שוחררתי אחרי 55 יום, אבל נשמתי נשארה שם. עד שישובו – אף אחד מאיתנו אינו באמת חופשי".
היא שיתפה: ״ירדתי 12 קילו, לא קיבלתי תרופות למרות שסבלתי ממחלות רקע. הם קבעו מתי נדבר, מתי נישן, מתי נלך לשירותים. כל גרגר חומוס היה אחרי שהם לקחו לעצמם את הבשר והאורז". עוד סיפרה בכאב על כך שהמחבלים לא אפשרו לה לראות את בן זוגה שנותר מאחור לפני שחזרה לארץ.
עוד לפני כן השתתפה שורדת השבי במסיבת עיתונאים לצד שגריר ישראל באו״ם, דני דנון. גריצ'ווסקי אמרה: ״מעולם לא ידעתי למה לצפות – חקירות לילה, מעבר מבית אזרחי אחד לאחר או לבית חולים. שימשתי שוב ושוב מגן אנושי. ביליתי זמן במנהרות – האוויר היה דחוס, לא היה אור, וההליכה כמעט בלתי אפשרית. לקחו ממני את האנושיות חתיכה אחר חתיכה. בכל מעבר אמרו לי שאני חוזרת הביתה, אך שמרו אותנו בחיים רק כדי לנצל אותנו עוד יותר. רעבתי, צמתי, לא הצלחתי לשמור מזון בגוף. לא ידעתי אם יום או לילה, אם אשרוד או אמות. ברגעים הללו התפתחו אצלי טראומות עמוקות, תחושה שהחיים אינם שלי, שהגוף מנותק מהנשמה".
