כ־150 איש הגיעו היום (שישי) ללוות את השחקן והבמאי רמי הויברגר בדרכו האחרונה בבית העלמין ירקון. "אַבָּל’ה, זה מוזר להיפרד", אמר בנו טל. "חשבנו שאתה כבר חסין. מה זה חשבנו – כמעט ידענו את זה. הוא יכול הכול, אבא – ככה גדלנו: לקלוע לסל מהשלוש, לתפוס דגים עם הידיים, לרוץ אחרי גנבים ולתפוס גם אותם עם הידיים. אבא שלא רק היה יכול הכול, אלא כל דבר שהוא עשה היה מאהבה, במסירות ובנחישות".

"האבא שלי היה איש כל כך מיוחד, ובמזל, כמתנה או שליחות, הוביל את עצמו למקצוע שבו יוכל לחלוק את זה עם כל העולם. והיום, בפורום הזה, אני בטוח שיש הרבה אנשים שזכו ממנו למתנות אישיות קטנות שהם ייקחו איתם לכל החיים. אבל בתחרות הזאת אנחנו מנצחים – הילדים שלו. איזה אבא היית. אם רק היית יכול לעשות התלמדות לכל האבות בעולם, היינו חיים בעולם כל כך טוב".

"בכיתה ח' היינו צריכים לכתוב תסריט בכיתת קולנוע, וכל הדרך הביתה הייתה לי מועקה משונה. נכנסתי הביתה, הסתכלתי עליכם – אימא נועה ואבא רמי – ואמרתי לכם: 'זה פשוט לא פייר. אבא שלך היה בשואה, אבא שלך עזב אותך לאמריקה, שניכם אמנים מיוסרים עם סיפורי חיים שנוזלים לכם מהאוזניים. ועל מה לעזאזל אני אכתוב תסריט?' שקעתי לחיפוש מעניין של משמעות וקונפליקטים של ילד עם ילדות בורגנית לתפארת".

"אז המשאלה אולי התגשמה ונהיה לנו בזמן האחרון מעניין מדי, אבל כמו שאמרת, זה לא בא סתם. הראית לי את הדרך הכי טובה להיות בן אדם טוב ומעניין, ולהתמודד עם כל מה שלא יבוא. וכל מי שהיה לידך בשנים האחרונות, כשהיה לפעמים קצת קשה, הבין שהוא זוכה בך מחדש. בסוף הבנת שלא בהכול צריך להילחם. הבנת שאם הצלחת להיות גם אדם כל כך כישרוני וגם אבא למופת, אז בעצם הגשמת הכול.

"גם במרפסת בשיבא אמרת לי, 'טלטול, לא הייתי משנה דבר מהמסע הזה. לא מהדיכאון, לא מהמחלה. זה שיעור שהייתי צריך לעבור. אני הבנתי שיש לי הכול ושאוהבים אותי ושאני יודע גם לאהוב'. תודה על הכול, אבא. אני זכיתי. תודה לאחים שלי, אתם הדבר הכי חשוב לי בעולם, ואני כאן ולעולם תמיד בשבילכם. אבא הלך מאיתנו מאושר ומוקף באושר והגשמה. אני בטוח ומשוכנע".

בנו אורי: "איזה אבא היית. כמות הפעמים שנפעמתי מטוב הלב שלך לעולם ולאחרים. לפני הכול לימדת אותי מה זה להיות בן אדם. כשהייתי ילד אמרת לי שאתה אוהב אותי יותר מאת עצמך. זה היה נחמד מאוד לשמוע, אבל אחרי כמה שניות התערערתי וביקשתי שיחת בירור. הייתי חייב שתאהב את עצמך יותר מהכול. לימדת אותי על החיים, על נפש האדם, על להילחם שיהיה הכי טוב בחיים האלה. נלחמת לא מעט כדי שיהיה לך טוב. גם על האופטימיות לימדת אותי, אתה חלק מחיי ותמיד תהיה. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, אוהב אותך אבא שלי".

דנה יהלומי, אם בניו אדם ואסא: "בתקופה האחרונה, כשהייתי חייבת למצוא את המילים להכין את הילדים, אמרתי לאדם: 'אבא חי המון'. רמי, חיית המון. היה בך יצר מטורף שרצה להרגיש הכול. היית מראה לילדים שלנו איך ביס של אבא זה ביס של שלושה או ארבעה אנשים. כשאהבת אהבת כל כך – עד שלא היה יותר מקום בחדר. הייתה לך את האמת שלך והיית קנאי לה, לריב איתך זה סיוט שאי אפשר לצאת ממנו. לפני 13 שנה הכרנו, זאת הייתה אהבה ענקית. בשנים האחרונות כשהיה קשה ניסיתי לחזור להתחלה, באמת שלא הייתה לנו ברירה, זה היה מגנט שאי אפשר להתנגד לו.

"אדם ואסא המתוקים והיפים והשמחים והרגישים, אדם ואסא רכים, הם צעירים מדי מכדי להיות יתומים. אני מפחדת שהזיכרון שלהם אותך יהיה של השנים האחרונות, של המחלה. השארת מאחוריך משפחה, תמיד אמרת שזה הדבר שאתה הכי גאה בו. הם פחדו שתמות, זה היה פחד מוות, ואין דרך להחזיר את מה שהם איבדו. אני מבטיחה שאני אגדל אותם באהבה ובמסירות אין קץ, ושאשמור עליהם גם בשבילך. אסא אמר לך שזה בסדר, כי אתה כבר בתוכו. רמי, אתה חי בתוכנו".

דב נבון: "זכיתי להיות חלק ממך"

מוקדם יותר היום התקיים טקס אשכבה בתיאטרון הלאומי הבימה. מאות אנשים נכחו במקום שהיה פתוח לקהל הרחב ומילאו את האולם. דב נבון, חברו עוד מימי הלימודים שכיכב לצידו ב"החמישייה הקאמרית", ספד לו בכאב. "לרמי היה אי סודי שהיה נוסע אליו, ורציתי לנסוע אליו גם, שאלתי אותו על זה. הוא הסכים בסוף. שאלתי אותו: 'מה עושים שם? ספר לי, שאדע לאן אני נוסע'. והוא אמר 'כלום'. אמרתי: 'טוב'. ארגנתי את המשפחה, לא היה לי מה לספר להם, כי לא עושים שם כלום.

"טסנו לסנטוריני, משם עולים על מעבורת, יש ים אנשים, מגיעים ויורדים אנשים. אני שואל את רמי: 'פה?', הוא אומר: 'לא, לא פה'. בסוף מגיעים לאי והדלת נפתחת והוא אומר: 'יורדים'. זאת הייתה חופשה פסיכית. למדתי שם משהו שרמי ידע – לא לפחד מהכלום. כי הכלום היה מלא.

"רמי, בחיים לא חשבתי שאהיה במעמד הזה של להספיד. נמנעתי. והנה עוד פעם אתה דוחף אותי לעשות את הדבר הנכון למרות הפחד. אני אוהב אותך ותמיד ידעתי שאתה אוהב אותי. פגשתי אותך על הבמה בסטודיו של ניסן נתיב, ומייד התאהבתי, וגם קינאתי. ידענו דברים עמוקים והשתמשנו אחד בשני. רוב הזמן נהניתי מהמורכבות בך, הרגשתי הכי מוגן לצידך.

"בתקופה האחרונה, השמיים הובילו אותנו להתקרבות. שוב היינו מפוכחים, צלולים, עם האמת, גם כשהיא כואבת. שנינו היינו אמיצים. תקשיב, מתוק שלי, אתה באמת אירוע יוצא דופן. יהלום לא מלוטש. זכיתי להיות חלק ממך. חפרנו אחד לשני ולימדנו אחד את השני בית, חברות, הורות. לימדת אותי. רמי, אני מת עליך ואני אתגעגע אליך".

השחקנית ריקי בליך, זוגתו לשעבר: "רמי העז לגעת בקצוות שרובנו לא מעזים. הוא נסק לפסגות של הומור. הוא היה הכי מצחיק והכי אפל. הוא נגע בנעלה ובנלוז. בפסגות ובתהומות. עם רמי הכול היה מותר להגיד, על הכול היה מותר לצחוק. והחיים היו תמיד על סף תהום, או שניפול, או שנמריא. ובגלל זה לעבוד איתו על הבמה היה הדבר הכי מרגש – כי זה תמיד היה מסוכן, אסור היה לזייף איתו ולתת פחות ממאה אחוז. הוא דרש לשאוף לאמת, לכנות, לאומץ. הוא חייב אותי לגעת בבשר החשוף.

"הלימוד הזה באמת שינה את חיי ולא רק מקצועית. הוא אמר לי, 'אנחנו השחקנים לא מזדקנים, לכולנו יש פרצופים של ילדים, זה בגלל שיש לנו נפש מטומטמת וילדותית'. אני מקווה שאני מדברת בשם כל השחקניות והשחקנים שעבדו איתו – תודה על האתגר והרף הגבוה. תנוח בשלום, רמי יקר. כל כך מגיע לנפש שלך לנוח בשלווה בלי פיצוצים. יש לי רק אהבה בלב אליך. לעולם לא נשכח אותך".