ראש ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי, ד"ר שרף חסאן, סבור כי מערכת החינוך הערבית אינה ערוכה להתמודד עם האתגרים הניצבים בפניה: "המציאות בה המורים עובדים, היא מציאות של הפחדה ופחד שנבנה לאורך שנים, ובשנתיים האחרונות הוא גובר בצורה אדירה. האווירה הזו משפיעה על היכולת של המורים לתפקד כאנשי חינוך".

חסאן גורס כי הפיקוח ההדוק של משרד החינוך ומעקב של ארגוני ימין, לצד החוקים והצעות החוק החדשות יצרו אווירה "שאינה מעודדת אנשי חינוך, לממש את התפקיד שלהם, כמנהיגות חינוכית, כאנשי חינוך שעושים עבודה חינוכית. זה מצמצם את התפקיד שלהם, למשהו טכני, להעביר חומר ולהכין לבחינות".

לדבריו, מצב זה גורם לבית-הספר למעול בתפקידו: "זה לא לממש את הייעוד של בית-הספר, כמרחב שבונה את האדם, שדנים בו גם על ערכים, על עמדות, מעבדים את הדברים שקורים בחברה, דנים במה שמדאיג את החברה כיום. האווירה הזאת מפחידה. היא מרחיקה את בית-הספר למקום של הישגים. זה סוג של מפעל, אבל לא מקום של חינוך".

"גורמים גזעניים משתלטים על השיח"

בדבריו מתייחס חסאן לחוק למניעת העסקת עובדי הוראה שתמוכים בטרור שאושר ב-5 בנובמבר 2024, אך הוא מודאג גם מהשיח הציבורי ומהצעות חוק נוספות הנמצאות על שולחן הכנסת. "אנחנו רואים שמי שמשתלט על השיח הם גורמים גזעניים, גורמים פאשיסטיים. הם מגדירים את הטון. זה שם את המורה במקום לא בטוח".

במסגרת הדיונים בכנסת עלתה האפשרות לערב את השב"כ במערכת החינוך הערבית. "מעורבות השב"כ במערכת בוטלה רק לפני כ-16 שנים, והיא תרמה להשחתת המערכת", אומר חסאן. "כשדנים בזה בכנסת, מבחינת חברה הערבית, זה לא משהו תיאורטי, זה משהו שעדיין חי. המורים לא יוכלו לדבר עם התלמידים שלהם על המציאות שרואים בטלוויזיה, או רואים ברשתות חברתיות. הם לא יכולים לדבר עם התלמידים שלהם, או נמנעים מלדבר עם התלמידים שלהם, על מה שקורה בעזה".

"לא ניתן לנתק בין המלחמה לאלימות ברחוב הערבי"

שר החינוך מבקש להימנע מפוליטיזציה של מערכת החינוך, אך חסאן סבור שאין בכך תועלת. "אין ילד שלא ראה מראות של ילדים נהרגים במלחמה, ותמונות של הרעבה. מי מדבר איתם על זה? מי יכול לעבד איתם את מה שהם מרגישים? המורים לא מרגישים, שהם יכולים לעשות עבודה חינוכית משמעותית".

הוא גורס שלא ניתן להפריד את העיסוק במלחמה מהעיסוק באלימות ברחוב הערבי. "אי אפשר לנתק סוגיה מסוגיה אחרת, כי בסופו של דבר, בחינוך אי אפשר לעשות את הפיצולים האלה", הוא מסביר. "תופעת הפשע והאלימות, משפיעה מאוד על בית-הספר. בית-הספר לא חסין. יש מנהלים ומורים מאוימים, ויש כאלה שנורו, ונרצחו. זה משפיע על התרבות, על השיח".

"הילדים הם בני ערובה למציאות פוליטית"

חסאן טוען שגם המחסור בתשתיות ובתקציבים משפיע על בתי-הספר הערביים. לדבריו התופעה חמורה במיוחד בנגב והיא משתקפת בהישגי התלמידים הבדואים. "כשליש מהתלמידים הערבים, נמצאים בעצם בנגב. חלק גדול מהם, גר ביישובים לא מוכרים, שאין בהם תשתיות חינוכיות. עשרות אלפי תלמידים מוסעים באוטובוסים לבתי-ספר ואין מערכת סדירה של אוטובוסים. כשיש גשם, האוטובוס לא מגיע. הילדים הם בני ערובה למציאות פוליטית, כשהמדינה רוצה ללחוץ על היישובים האלה, ולהעביר אותם מקומות אחרים.

"בבתי-ספר רבים יש יותר מאלף תלמידים, כשהכיתות הן קרוונים לא תקניים. איך אפשר לייצר חינוך איכותי במציאות כזו? איך אפשר לשנות את החברה ולהבטיח זכות חינוך שווה לכל ילד?"

קיצוצים כפולים: "איך אפשר לחשוב קדימה?"

לדבריו, גם ביישובים העירוניים במרכז הארץ ובצפונה המצב לא טוב: "יש פערים של עשרות שנים. יש תוספות תקציביות אבל זה לא סוגר פערים. קיימים גם חסמים, במימוש תקציבים מובטחים, למשל תקציב בניית כיתות לימוד. יש הרבה חסמים שמונעים בנייה, הקשורים לקרקעות ולתכנון".

בשנתיים האחרונות קוצצו תקציבי הרשויות המקומיות הערביות, הן דרך הקיצוץ הרוחבי והקיצוץ בתקציב החלטה 550 והן על-ידי השעיית תקציבי האיזון. "זה מחליש מאוד את הרשויות המקומיות הערביות. כשמחלישים את הרשויות המקומיות והן צריכות להיאבק על קיומן, איך אפשר לחשוב קדימה, איך אפשר בעצם לתכנן?" שואל חסאן ומדגיש, "יותר ממחצית מהילדים הערבים חיים בעוני. האוכלוסייה הזאת תסבול עוד יותר, כי היא תלויה מאוד במערכת הציבורית".

עודף מורים – מחסור בכיתות ובתקנים

לקראת פתיחת שנת הלימודים, פורסם גם השנה על מחסור במורים בבתי-הספר העבריים. לעומת זאת בחברה הערבית יש עודף של מורים שאינם מועסקים במערכת. "זה לא מקרה, שיש עודף מורים" מסביר חסאן. "שוק העבודה לא בטוח. יש פחות הזדמנויות עבודה לאקדמאים הערבים מאשר לאקדמאים יהודיים".

חסאן רואה בבעיה הזו הזדמנות לשיפור המערכת: "אני חושב שאם יבנו יותר בתי-ספר, יהיו יותר מורים ומספר התלמידים בכיתה יירד. אפשר גם להשוות את תקן שעות הלימוד לחינוך הממלכתי-דתי. זו הזדמנות לשפר את החינוך או לבנות תוכניות שיכולות להתאים לחברה הערבית".

מול ההזדמנות לבחור את המורים והמנהלים הטובים ביותר, הוא רואה קושי בשיטת המינויים הנוכחית. "היא לא מבטיחה תמיד שהמנהלים והמורים הטובים הם אלה שנבחרים. יש תחרות אדירה על המשרות האלה ויש עודף של אלפי מורים. יש כל מיני דרכים איך לעקוף את השיטה הזאת ותמיד יש אפשרות בעצם לפגוע במורים שמחכים כבר המון שנים". הוא סבור כי ניתן למצוא שיטה למנות את הטובים ביותר, ובלבד שהקריטריונים יהיו אובייקטיביים לחלוטין.

נדרש דגם דומה לחינוך הממלכתי-דתי

"ברמה המבנית, כדי לצאת מהמשבר של החינוך בחברה הערבית, נדרש שינוי מהותי יותר בגישה הממשלה ומשרד החינוך", אומר חסאן, שרואה לנגד עיניו את האגף לחינוך ממלכתי-דתי. "יש הכרה בדגם הזה, בצרכים שלו, בייחודיות שלו, זה בא לידי ביטוי במבנה ארגוני, במשאבים ובתוכניות הלימודים, אותו דבר זה נדרש לחברה הערבית".

לדבריו נדרשים שינויים רבים, אך חשוב שכל שינוי יקרה בדיאלוג עם נציגי החברה הערבית. "ברמה היותר יומיומית, מה שמתבקש זה בעצם איחוד כוחות של כל מי שחושבים שיש מה לשפר ויש מה לעשות. אני מאמין שיש כאלה שגם בתוך חברה ערבית וגם בתוך משרד החינוך".

חסאן מדגיש את החינוך לזהות כמפתח לפתרון. "זה דורש שינוי כיוון ושינויים מהותיים בתפיסה, בתוכן, במהות החינוך, ברוח החינוך. אני חושב שחלק מהדרג המקצועי במשרד החינוך מבינים זאת. יש כאלה שחושבים שצריך לפתור את מכלול הבעיות ולא רק לטפל בצד החומרי".

"מערכת החינוך לא יכולה להישאר אדישה לגזענות"

במבט רחב על כלל מערכת החינוך במדינת ישראל, חסאן מודאג מאוד מהגזענות בקרב בני הנוער. "יש הרבה מחקרים שמצביעים על עלייה בדעות גזעניות במשך שנים, זה לא רק ב-7 אוקטובר, זה מתחיל כבר בשנות השמונים, אך מאז זה הפך לשיח מקובל. זה מכרסם במרחב הדמוקרטי, בערכים דמוקרטיים. מערכת החינוך לא יכולה להישאר אדישה.

"בהיעדר חינוך לדמוקרטיה האמיתית, בהיעדר חינוך פוליטי-ביקורתי, בהיעדר חינוך נגד גזענות, מה שנפוץ בקרב נוער זה דווקא ערכים גזעניים, ערכים אנטי-דמוקרטיים. משרד החינוך חייב לפעול לשינוי בנושא הזה. זה חמור שאין תוכניות רחבות ואמיתיות להתמודדות עם הנושא של גזענות בישראל, ואף יותר מכך אני סובר שחלק מתכניות הלימוד הקיימות מעודדות הסתגרות.

"כמחנך, כמי שעוסק את החינוך, אני חושב שמהות החינוך זה חינוך לערכים אנושיים, לערכי זכויות אדם, דמוקרטיה ושלום. זה לא קיים וזה מדאיג. אחר כך מתפלאים למה המציאות בישראל הולכת ומתדרדרת. זה חלק מהעניין, זה חלק מההתמודדות במערכת החינוך".