מכינת מעוז הארז בגליל התחתון פותחת את שנתה השנייה עם 100 חניכים דרוזים. בשנה שעברה למדו במכינה 30 נערים. מכינת מעוז הארז היא חלק ממרכז מעשה, שקם לפני כ-20 שנה במטרה לקדם ניעות חברתית דרך התנדבות ומעורבות חברתית.

לדברי דני ולעל, מנכ"ל מרכז מעשה, המטרה היא לקדם את עולם המכינות בקרב השכבות המוחלשות ואוכלוסיות הפריפריה. "כיום הסיפור של יציאה לשנת עשייה משמעותית נוכח בקרב הצעירים מהפריפריה", הוא אומר ל'דבר', "אבל כמו בכל דבר, באזורים של המיעוטים, זה מגיע באיחור. וגם אם נפרוץ את המחסום בקרב צעירים מהפריפריה, תהיה עוד המון עבודה. אנחנו רחוקים ממיצוי.

"אבל אתה מתחיל לראות שאח מחליף אח, שכן מביא שכן, ואתה רואה שהשיח הזה מתחיל להיות נוכח גם כי נפתח אופק בעולם המכינות. אצל הדרוזים זה לא היה נוכח, מלבד מכינה אחת שנקראת מכינת 'כרם-אל'. במשך שנים ניסינו לפנות לצעירים הדרוזים אבל לא הצלחנו".

לדברי ולעל בשנתיים האחרונות חל שינוי. "עלינו על פטנט שפתח צוהר לבנים הדרוזים. משהו שנותן להם משהו מוחשי. בשנה שעברה יצרנו מודעות. יצרנו פלטפורמות של מצוינות אישית ומצוינות חברתית. הצעירים הבינו שמדובר במשהו איכותי והם באים".

ולעל מציין לטובה את פעולתו של מנהל אוכלוסין בצה"ל בראשות אל"מ ספי איברהים, שמקדם שיתופי פעולה עם החברה האזרחית. "בהתחלה פתחנו לצעירים את אגף המודיעין בצה"ל ולימים את הצבא כולו. אנחנו מראים לצעיר מנעד של אפשרויות והחלטות שהוא יכול לקבל ולראות דרכן את תמונת העתיד שלו".

לצד פתיחת האפשרויות לשירות בצה"ל משקיע המרכז במפגש בין הצעירים הדרוזים לצעירים יהודים. "מבחינתנו זה האירוע החברתי. להיפגש יהודים ודרוזים יחד, בתוך מכינה. האדוות לכך הן המפגש בין ההורים, בין המשפחות. זה חלק מסדר היום של מרכז מעשה.

"יש אצלנו גיוון שאני לא יודע אם יש לו אח ורע במקומות אחרים. יש פה את הדרוזי, המוסלמי והנוצרי, את הבדואי והיהודי. זו האג'נדה הארגונית".

זה קיים רק בפנימייה?
"אנחנו מאמינים במעגלים מתרחבים. אנחנו מביאים את הצעירים למין מעבדה, כביכול בסביבה נקייה מרעשים, אבל זה הכול חוץ מזה. יש שם התרחשויות מדהימות. אנחנו עסוקים בללמד צעירים עם פרופיל מנהיגותי, לדבר את השפה הזו.

"אנחנו מאמינים שכשהצעיר יוצא מהמכינה, הוא מביא את האג'נדה הזו הביתה. זה הרעיון החברתי שאנחנו רוצים לקדם. אנחנו מדברים על ההתפתחות האישית של הצעיר, אבל אנחנו גם מבקשים ממנו להיות זה שנושא את הבשורה של שוויון הזדמנויות ושל חיים משותפים.

"בשנתיים האחרונות החלטנו לפתוח את הפעילות של הארגון לקהלים חדשים. לא עניין אותי לגדול באותם קהלים. האמונה שלנו היא שכשבסוף יושבים צעירים שלפני כן לא פגשו אחד את השני, הם מבינים שיש להם הרבה מהמשותף, מבינים שיש להם גם הרבה על מה להתווכח. לא הכול מושלם, אנחנו בעיקר מלמדים להכיל את המורכבות. אנחנו רוצים שהצעירים הללו, בימים שהם יהיו על הגה ההובלה, יתנהגו אחרת, יידעו להכיל מורכבויות, יידעו פחות שנאה".

לדברי ולעל הדרך להיכרות הדדית מתחילה בהכרה עצמית. "אנחנו גם מדברים המון על תרבות המקור של הצעיר. לפני שהוא מספר את הסיפור שלו לזר שמולו, אנחנו עסוקים בלחדד אצלו את העושר שבתרבות שבא ממנה". ולעל מספר כי הנער שמגלה את העושר שהתרבות שלו ולעיתים גם מנפץ סטיגמות שהיו לו על הקהילה שלו, בא נכון יותר למפגש עם האחר.

איך אתה מתמודד עם השנתיים האחרונות?
"קודם כול זה קסם. אני מאמין שזה מתבסס מאוד על העבודה בקרב אנשי הצוות, עוד לפני שהם פוגשים את החניכים. כשמסתכלים על ההנהגה של מעשה, לא ברור איך הם מתחברים אחד עם השני. יש כאן הכול מהכול, ורוב מוחלט של אנשי הצוות יספרו שבתוך מקום העבודה הם מממשים אג'נדות אישיות וחברתיות שלהם. זאת אומרת, זה לא עבודה, זו דרך חיים. הם פה, אולי כי הם חוו אי-שוויון הזדמנויות, והם רוצים לעשות תיקון.

"השנתיים האחרונות, גם במרכז מעשה, יצרו הרבה מורכבויות. היו פעמים ששאלנו איך מתמודדים עם זה, אבל נכנסנו לחדר, והכרנו, וראינו שהכוונות טובות. אז יש על מה לדבר. אני חושב שהייחודיות במעשה זה שגם נותנים מקום לזהות הפרטיקולרית. לא מטשטשים את הזהות שלך, אלא להפך, עסוקים בה".

ולעל מאמין בדוגמה אישית. האמונה בחיים משותפים מתגשמת גם אצל החניכים וגם בקרב ההנהלה. "אנחנו גם מביאים ביטוי מעשי לאמונות שלנו. אנחנו מאמינים בשירות משמעותי בצבא, אז אנחנו דואגים שגם הצוות וגם החניכים או הצעירים יתגייסו לשירות משמעותי בצבא. 40% מאנשי הצוות משרתים במילואים".

הקושי בשנתיים האחרונות אינו מרפה את ידי ולעל, והוא מתכנן להקים מכינה קדם-צבאית סמוך לגבול הצפוני. "השנתיים האחרונות היו קשות, אך אנחנו מצליחים לעשות טוב לחברה הישראלית, הכי פשוט שיכול להיות".