עידן שתיוי ז"ל, בן 28 מפתח תקווה, שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועה, הובא היום (שני) למנוחות בבית העלמין בכפר מעש שבדרום השרון. משפחתו הודיעה כי בכוונתה להתכנס בכיכר החטופים בתל אביב בסיום הלווייתו. דלית שתיוי, אימו של עידן, זעקה בבכי: "עידני, מאמי שלי, סליחה. סליחה שלא הצלחתי להגן עליך".

"תודה על הכבוד שאתם נותנים לעידני שלי", אמרה אימו דלית בתחילת טקס הלווייתו, "הוא היה צנוע. אבל הכבוד הזה מגיע לך עידני. חודש לאחר יום הולדתי, עשרה ימים לפני חטיפתו, קיבלתי מעידני ברכת יום הולדת. הוא התנצל שלא שלח לי ברכה ביום הולדת עצמו", אמרה והקריאה את הברכה: "'תודה לך על כל מה שאת בשבילי כל שנות חיי, היחידה שמבינה אותי תמיד. תודה על הנתינה התמידית שלך לעולם. אני מאחל לך אין סוף שנות אושר ואהבה. שנהיה הרבה ביחד כל המשפחה. אני אוהב אותך ומודה לך על האימא שאת'".

"החור בלב זה כאב תמידי של איבר חסר. בלי הטלפון ממנו בבוקר, בלי שיחות הנפש במרפסת. לב טהור שרואה את האחר ודואג לחלש. לעידן לא היה קל, אבל הוא הגיע למקום טוב. זוגיות טובה עם סתיו. הוא נלקח מהעולם הזה בשיאו. תודה שזכיתי בך למשך 28 שנים של אהבה והתפתחות. תודה על הזכות להיות אימא שלך, וסליחה שלא הצלחתי להגן עליך הפעם. תשמור עלינו. לנצח תהיה נוכח בחיינו אהבה שלי".

אחיו של עידן, עמרי, ספד לו: "אחי עידן, אחי האהוב. שנתיים שאני לא יודע מה איתך, ועכשיו אתה כאן לידי. בטבע, בפרדס, במקום שהכי אהבת. היית יוצא לכאן תמיד לטייל עם בל והאצ'י. עכשיו תפגוש אותם. כמה אהבת אותם. קיוויתי עוד לחבק אותך, אמרתי לעצמי – זה עידן. הוא תמיד מפתיע ברגע האחרון. עכשיו כשהתקווה נעלמה שנתיים אחרי שיצאת למסיבה ולא חזרת, אני יכול לומר מילות פרידה אבל מבטיח שנמשיך לדבר לנצח נצחים. אני אוהב אותך באמת. תמיד אהבתי".

"מאז שעזבת אני לומד עליך עוד ועוד, מה היית בעולם. אני פוגש חברים שלך, מורים, מפקדים. בכל אחד מהם השארת משהו. היית לי השראה בשקט, במעשים, באומץ, בגבורה. ניסית למלט שני אנשים שלא הכרת. מה הרגשת? מה חשבת? מה היו התפילות שלך שם, תחת העץ ממנו חטפו אותך?".

"הלכתי בנחל הבשור וצעקתי: 'עידן עידן'. מחפש אותך בין נקיקים, וחושב לעצמי שאתה כל כך תותח שהחבאת עצמך יותר מדי טוב"

עמרי המשיך: "אני נזכר איך היינו חוזרים מבית הספר – אתה בכיתה א' ואני ב-ג', הולכים יד ביד בדרך לסבתא. אוספים יחד אגוזים מתחת לעץ. אני זוכר אותנו מדברים בשפה משלנו. תמיד היינו יחד במסיבות ובכלל. זה היה לי מצד אחד מובן מאליו ומאידך כל כך הודיתי על כך. הייתה לי הזכות לגור איתך בדירה בתל אביב. זוכר איך היינו רבים מי יוציא את הכלבים, ובסוף מוציאים אותם ביחד?".

"השנתיים הללו לא היו ימים ולא לילות, הפכנו את העולם. הקמתי צוות חקירה. הגענו כמה ימים אחרי לזירה שבה הותקלת. הלכתי בנחל הבשור וצעקתי: 'עידן עידן'. מחפש אותך בין נקיקים, וחושב לעצמי שאתה כל כך תותח שהחבאת עצמך יותר מדי טוב. ראית הכול מלמעלה – את הכאב, האומץ וההתמדה. את אבא ואימא שנלחמו בכל מקום. את הילה ואת סתיו. את החברים שלך שנלחמו עבורך. כולם כל כך רצו שתחזור. חיכו לרגע הזה, אבל לא בדיוק".

"מאז שנחטפת, כל יום הפך למסע של כאב, געגוע ותקווה", ספדה לו אחותו איילין, "אני רוצה שהקול שלך, של אהבה ונתינה, יימשך בעולם. לימדת אותנו שגם בכאב ובחושך, האהבה מנצחת. בזכותך נמשיך להאמין באחדות, בעתיד של שלום עבור כל ילד וילדה בארץ הזו. אני יודעת שהנשמה שלך תעלה למקום של אור ותלווה אותנו מהשמיים. נמשיך לאהוב ולשמור על הסביבה, כפי שהיה חשוב לך".

בת זוגו סתיו ספדה לו: "בובו שלי, אהבת חיי. איך מתחילים להיפרד ממך? במשך שנה שלמה החזקתי באמונה שהפכה לידיעה ברורה שאתה חי, בריא וחזק. הסכמתי לדמיין איך זה נראה כשאתה חוזר הביתה. לראות אותך בבית החדש שלנו, שעוד לא הספקנו להיכנס אליו, מכין לנו קפה של בוקר, עושה טיול בשקיעה בים עם לוקה שלנו, שאיתך עכשיו".

"החזקתי חזק את כל הרגעים הקטנים שלנו, לא הפסקתי לשלוח לך אהבה. הרגשתי שאתה מדבר אלי בחזרה ולימים אני מבינה שזו הייתה הנשמה שלך. לא הפסקתי להתפלל ולבקש שתחזור לאדמה הזו שכל כך אהבת. אני כל כך מודה על על כך שאתה כאן".

"עידן היה קורא לי בטלפון שלו 'אבא – רד מזה'. ככה הייתי שמור אצלו"

אלי, אביו, ספד לו: "עידן שלי, היית הגבר הכי חזק בארץ. אמיץ. נלחמת במחבלים. מסרת נפשך להציל אחרים. גם כשירו בך בגב, לא ויתרת על האנשים שניסית להציל ועל השליחות שלך. אנחנו האבות יודעים שאם הבן קופץ לים סוער, אנחנו קופצים אחריו. כך היית. בחרת בטוב גם מול הרע המוחלט. עידן, נלחמתי עליך עד הרגע האחרון. עד השעה 08:00 במוצאי שבת האמנתי שזו טעות – ואתה חי. לא רציתי לומר קדיש כי האמנתי שאתה חי".

"אתה בין הרוגי המלכות, מאלו שאלוהים רצה קרוב אליו. אתה איתנו לנצח. כל כך קשה לראות את ילדייך בוכים על אחיהם. הלב שלי נקרע. עידן איננו אבל רוחו חיה. בסוף עוד ניפגש שוב. שאלתי אתמול את אלוהים מה עם כל התפילות והתחנונים. התחלתי להניח תפילין מ-7 באוקטובר. בתפילה שעידן יחזור חי בריא ומחייך. מה קורה עם התפילות הללו? האם הלכו לאבדון? הן לא נענו. אבל הבנתי שהתפילות שלי לא היו לחינם. כולן הולכות ליתר החטופים. שחייבים לחזור בקרוב. אמן".

מסע הלוויה החל ב-14:45 בראשון לציון, חלף בצומת בית דגן ולאחר מכן במחלפים השבעה, מסובים, אלוף שדה ואונו והסתיים בכניסה למושב כפר מעש לטקס ונשיאת הספדים. במסע הלוויה השתתפו כ-200 בני אדם שנשאו דגלי ישראל. חבריו של עידן עטו חולצות שחורות עם הכיתוב 'לנצח עידן'. אחת מהמשתתפות נשאה שלט שעליו נכתב: 'סליחה עידן'. ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך: "רגע קשה ועצוב. מתפללים שכל החטופים יחזרו".

שתיוי הותיר אחריו את הוריו אלי ודלית, שלושה אחים ואת בת זוגו סתיו. המשפחה והחברים סיפרו כי אהב את הטבע, צילום ובעלי חיים, וכי עמד להתחיל באוקטובר האחרון את שנתו השנייה בלימודי קיימות וממשל באוניברסיטת רייכמן. במשך חודשים סברו כי הוא בחיים, ובסוף השבוע כוחות הביטחון הודיעו כי גופתו חולצה מרצועת עזה לצד זו של החטוף אילן וייס ז"ל מקיבוץ בארי. השניים חולצו במבצע צבאי מורכב של צה"ל בשיתוף עם השב"כ.

בבוקר 7 באוקטובר, שתיוי הגיע למסיבת הנובה בקיבוץ רעים כדי לצלם את חבריו שניגנו והעבירו סדנאות בפסטיבל. כשהחלה מתקפת חמאס, שתיוי סייע לשני אנשים שלא הכיר להימלט באמצעות רכב, וכאשר מחבלים ירו עליהם – השניים נרצחו ושתיוי נחטף לרצועה.