מאות חברי הסתדרות שפונו מביתם בעקבות מבצע עם כלביא קיבלו מההסתדרות מענק על סך 7,000 שקלים. "יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד שם דגש על קביעת מענק משמעותי ובמינימום בירוקרטיה, שיאפשר באמת לאנשים לעמוד על הרגליים ברמה המיידית", אמרה ל'דבר' אירית פוריין-ויצמן, סמנכ"לית משאבי אנוש בהסתדרות, שריכזה את חלוקת המענקים לצד מנכ"ל ההסתדרות, דודו בצלאל.

"מענק למי שפונה מביתו זו לא פעולה קלאסית של ארגון עובדים, אבל זה חלק מגישת הסולידריות של ההסתדרות כלפי חבריה שיו"ר ההסתדרות מוביל. זה מייצר את הידיעה שאנחנו כאן לצידם גם בשעת חירום". פוריין-ויצמן מדגישה כי המענה הראשוני שהציעה המדינה למפונים היה על סך 500 שקלים בלבד, ולדבריה, "לרוב אנשים קיבלו מאיתנו את הכסף לפני שקיבלו מענה כלשהו מהמדינה".

פוריין-ויצמן מספרת שאת רעיון המענקים העלה לראשונה המנכ"ל בצלאל יומיים אחרי תחילת המבצע, שהחל בשישי 13 ביוני. באותו השלב עדיין לא היה ברור מה יהיה היקף המבנים שייפגעו או יפונו. כבר למחרת הוסדר תקנון חלוקת המענקים, וההסתדרות הודיעה לחבריה על הזכאות למענק – עבור כל בית אב של חבר הסתדרות, שיש לו ותק של שנתיים רצופות בארגון ושקיבלו צו פינוי מרשות מוסמכת. הסיוע ניתן דרך 'קרן חרבות ברזל', שהוקמה לאחר שבעה באוקטובר על מנת לרכז את פעילות הסיוע והמעורבות החברתית של ההסתדרות.

"הכרנו גם במי שהייתה לה הפסקה בתשלום דמי החבר לרגל חופשת לידה", אומרת פוריין-ויצמן ומוסיפה כי במקרים קשים ומורכבים, שלא עמדו בתנאי הסף של שנתיים ותק בהסתדרות, הם חיפשו בליווי הייעוץ המשפטי פתרונות אחרים. אחד הפתרונות היה סיוע באמצעות קרן הסיוע ההדדי של ההסתדרות, שהוקמה בתקופת הקורונה ומאפשרת חלוקת חבילות מזון, תלושים לביגוד ולהנעלה ועוד לחברי הסתדרות בשכר נמוך שהם הורים לילדים, שבראשה עומדת פוריין-ויצמן.

"אם חד הורית הייתה בפוסט-טראומה ובכי, אבל כל הזמן אמרתי לה שאנחנו איתה"

מ"מ מנהלת מוקד המידע והשירות של ההסתדרות, מיטל דה-פז, מספרת כי מרגע פרסום המענק המוקד הוצף בטלפונים ובבקשות, והוא תוגבר על מנת לעמוד באתגר. "אנשים פנו אלינו והיו צריכים לשלוח מסמכים מינימליים שמוכיחים שהם גרו בבית שנפגע או שפונה. זה לא תמיד היה פשוט, כי הרוב יצאו מהבית בלי כלום". לדבריה, חלק היו יכולים להוכיח זאת בהתאם לספח תעודת הזהות, אך במקרים אחרים קיבל המוקד גם חשבונות חשמל, ארנונה, קבלות ועד בית או מסמכים אחרים המעידים על מגורים במקום.

"יש סיפור שממש נגע לליבי, של אם חד-הורית שמאוד התקשתה להוכיח שהיא גרה בבית, כי בעלי הבית היו אנשים דתיים שלא תקשרו איתה באמצעים דיגיטליים", מספרת דה-פז היא הייתה בפוסט-טראומה והיה הרבה בכי, אבל כל הזמן אמרתי לה שאנחנו איתה, שאנחנו רוצים לתת לה את המענה. בסופו של דבר היא השיגה עותק של חוזה השכירות מחדש, ויכולנו לסייע לה וזה ממש שימח אותי".

הרבה מהשיחות שהתקבלו במוקד, בוודאי בימים הראשונים של המבצע, היו אמוציונליות מאוד. "מישהי אמרה לי שבזכות המענק היא הצליחה לקנות מכונת כביסה ובגדים לתקופה הזו. אחרת סיפרה שהסתייעה בו כדי לקנות מטרנות. אנשים היו זקוקים לכסף הזה לדברים הבסיסיים ביותר, והתחושה הייתה ממש שזה הציל נפשות".

המוקד קיבל גם מיילים מרגשים מאנשים. כך, למשל, כתבה עובדת בבית החולים איכילוב שביתה נפגע קשות: "המענק ותווי השי שקיבלנו לא מובנים מאליהם. אני מעריכה את זה מאוד. הם עזרו לנו בשיקום והסדרת הבית ממנו פונינו למלון, ושאליו הצלחנו לשוב רק לאחרונה. בעיקר זה נתן לנו תחושה טובה, שיש מי שתומך, אז תודה".