עוד שיתפה: "הרבה שואלים אותי בימים האחרונים איך עוד יש לי כוחות. איך אני לא מתייאשת. זו שאלה טובה. אבל התשובה שלי היא כזו: איזו פריבילגיה יש לנו לוותר? עמרי שלי עוד שורד. ואם הם נאחזים בחיים אז מי אני? מי אנחנו שנוותר ונשבור הכול? אני רוצה לומר לכם משהו קשה, אבל הוא צריך להיאמר – אני חושבת שממשלת ישראל מנהלת מלחמת התשה מולנו, מול אזרחי ישראל בכלל ומול משפחות החטופים בפרט".

שורדת השבי דורון שטיינברכר בקבלת השבת בכיכר החטופים (צילום: אדר איל)

לדבריה, "ביום ה-100 אמרו לנו שלא נגיע ליום ה-200. ביום ה-200 אמרו לנו שחייבים להרגיע את המחאות כי זה פוגע במו״מ. בימים ה-300 ו-400 אמרו שזה עוד רגע נגמר. רק עוד מעוז אחד אחרון של חמאס. רק עוד פסע. ביום ה-600 אף אחד כבר לא טרח לדבר איתנו. ביום ה-700 אנחנו כבר מטרד. רעש רקע שצריך להתעלם ממנו. אבדה הבושה. במקרה הטוב מתעלמים מאיתנו, ובמקרה הרע קוראים לנו 'פלנגות'".

לירן ברמן, אח החטופים גלי וזיו: "לפני שנה התבשרנו על רצח ששת החטופים ברפיח. אני רוצה שתדמיינו שעוד שבוע, מבשרים לנו שנרצח עוד חטוף. זה לא חלום בלהות תיאורטי, זה משהו שעלול לקרות כל רגע. אנחנו לא מוותרים".

שורדת השבי דורון שטיינברכר הגיעה גם היא לקבלת השבת בכיכר החטופים. היא פנתה לראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי הקבינט: "די עם משחקי המילים 'לשטח', 'לכבוש', 'לכתר'. אולי המונחים האלה נשמעים לכם כמו פתרונות, אבל עבורנו, החטופים שהיו שם, ובעיקר עבור החטופים שעדיין שם, אלו סימני אזהרה מוחלטים לסכנה מיידית לחייהם".

"היום, אני עומדת פה, ביום ה-700. 700 ימים בשבי. מישהו בכלל יכול לתפוס מה זה? להיות כלוא, מורעב, מפוחד, מתגעגע, בודד, במשך מוחזק 700 ימים? אני יודעת מה זה לשבת במנהרה ולחכות, לצפות, לקוות. והתקווה? מתפוצצת ומתמוססת שוב ושוב בלי הפסקה".