מערכות המס בכלכלות המתקדמות בנויות כך שבעלי ההכנסה הגבוהה ישלמו שיעור מס גבוה יותר, אלא שמחקר חדש מארה"ב מראה שבכל הנוגע לעשירי העל, ההיפך הוא הנכון. המחקר בחן את תשלומי המס של 400 העשירים ביותר בארה"ב, ומצא ששיעור המס שהם משלמים, 23.8%, נמוך משמעותית מ-30% לכלל האוכלוסייה האמריקאית, ונמוך כמעט בחצי משיעור המס של המשתכרים הגבוהים ביותר.
בשנים 2010–2017 עמד שיעור המס האפקטיבי על 400 העשירים ביותר על כ-30% – דומה מאוד לשיעור ששילמה האוכלוסייה הכללית. אולם בעקבות חקיקת הדגל של דונלד טראמפ בתחילת כהונתו, נרשמה ירידה חדה במיסוי של עשירי העל: בשנים 2017–2020 שיעור המס שלהם ירד ל-23.8%, בעוד ששיעור המס של כלל האוכלוסייה, כ-183 מיליון אמריקאים, נותר גבוה יותר ועמד על 30.2%. בקרב 100 העשירים ביותר אף נרשם שיעור נמוך עוד יותר – 22% בלבד.
המחקר נערך על ידי הכלכלנים אקצ'ן בלקיר, עמנואל סאז, דני יגן וגבריאל זוקמן מאוניברסיטת ברקלי. הם השתמשו בנתוני מס מנהליים ומקורות נוספים, לצד רשימת פורבס 400, שנערכת על ידי מגזין פורבס וממפה את 400 העשירים ביותר בארה"ב ואת הונם. המחקר נועד לבחון את המיסוי של עשירי העל בין 2010 ל־2020, נוכח הגידול היחסי בהונם. חלקם של 400 האמריקאים העשירים ביותר מתוך סך ההון של כלל האוכלוסייה גדל מ-0.9% ב-1982 ל-4.1% ב-2025.
החוקרים הצליבו מקורות שונים כדי להתאים את נתוני ההון של 400 העשירים ביותר לנתוני ההכנסה והמס. עיקר הכנסתם של עשירי העל נובעת מבעלות על עסקים, והרווחים של אותם עסקים, גם כאשר אינם מחולקים כדיבידנדים, נרשמים כהכנסה של בעלי המניות בהתאם לחלקם בבעלות.
לעומת זאת, המס על שכירים בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר הגיע ל-45% – כמעט כפול מהשיעור שבו חויבו עשירי העל. נתון זה ממחיש כי עבור שכירים מערכת המס אכן פרוגרסיבית, כלומר שיעור המס עולה ככל שההכנסה גדלה. אולם עבור בעלי הון, שיעור המס האפקטיבי נמוך אפילו מזה שמשלם האמריקאי הממוצע.
החוקרים מסבירים את שיעור המס הנמוך בכמה סיבות, שכולן נובעות מכך שמרבית הכנסתם של עשירי העל מגיעה מאחזקת נכסים. כך למשל, מדובר בהפחתה במס החברות, אשר משפיעה באופן ישיר על המס המחושב לבעלי עסקים. מתוך שיעור המס הכולל של 23.8% ששילמו 400 העשירים ביותר, כ-9 נקודות אחוז מקורן במס חברות. ב-2017 הפחית דונלד טראמפ את שיעור מס החברות מ-35% ל-21%, כחלק ממגמה ארוכת שנים. לפי נתוני הפדרל ריזרב, מס החברות האפקטיבי בארה"ב ירד משיא של יותר מ-48% בשנת 1951, לפחות מ-13% בלבד בשנים 2009–2012.
סיבה נוספת היא שמרבית הכנסתם של עשירי העל מורכבת מרווחי עסקים שבבעלותם, שרובם אינם מחולקים כדיבידנדים ולכן אינם נכנסים למס ההכנסה האישי. בסופו של דבר, רק כ-40% מסך הכנסתם של 400 העשירים ביותר נתון בפועל למיסוי, לעומת כמעט 70% בקרב כלל האוכלוסייה.
אחת הסיבות לכך היא סעיף נוסף בחקיקה של טראמפ, שאפשר לעסקים להפחית השקעות מהרווחים שלהם באופן מיידי, ולא בפריסה לאורך שנים. המשמעות היא שלפחות בטווח הזמן הקצר, שיעור קטן יותר מרווחי העסקים יהיה נתון למס החברות. עבור עסקים הרשומים כעסקי 'מעבר', בהם המס מוחל ישירות על הבעלים ולא על החברה, יש לכך אפקט משמעותי. כאשר הבעלים משמש בתפקיד פעיל בעסק, ההפחתות הללו יכולות לקזז הכנסות אחרות כמו שכר ודיבידנדים.
החוקרים מציינים שלפי המחקרים האחרונים, המצב באירופה אינו שונה ואף חריף יותר מאשר בארה"ב. מחקרים על הולנד, שבדיה ונורבגיה מוצאים שיעורי מס נמוכים יותר לעשירי העל. באירופה מתאפשר לעשירי על להתחמק ממס הכנסה אישי על ידי שימוש בחברות אחזקה, שמחזיקות את הנכסים שלהם במקום שהם יחזיקו בהם ישירות. כך, דיבידנדים שמחולקים לחברות האחזקה אינם נתונים למס ההכנסה. לכן, על אף שמערכות המס במדינות אלו מצמצמות את אי השוויון בין בעלי הכנסה גבוהה לשכבות החלשות, הן מקלות במיוחד על עשירי העל.
