ההוצאה הלאומית על חינוך לתלמיד בישראל נמוכה מהממוצע במדינות המפותחות, בכל הדרגים מלבד החינוך היסודי – כך עולה מדו"ח מבט לחינוך של הארגון שמתפרסם היום ומנתח את נתוני 2022. המדידה נערכה בדולרים במונחי שווי כוח הקנייה (PPP).

בשנת 2022, השוואת ההוצאה לחינוך לתלמיד (בדולרים במונחי שווי כוח הקנייה) במוסדות החינוך בישראל בכל הדרגים מלבד בחינוך היסודי, הייתה נמוכה משמעותית מהממוצע במדינות ה-OECD. מוסדות החינוך היסודי היו דרג החינוך היחיד בישראל שההוצאה עליו הייתה גבוהה מממוצע ה-OECD (13,003 לעומת 12,730, בהתאמה). לעומת זאת, ההוצאה במוסדות הקדם-יסודי (גילי 5-0) שעמדה על 6,643 דולרים, הייתה נמוכה מאוד מממוצע ה-OECD שעמד על 13,498 דולרים.

ההוצאה לחינוך לתלמיד במוסדות חינוך גבוה וחינוך על-יסודי בישראל הייתה מהנמוכות ממדינות OECD. במוסדות על-יסודי הייתה ההוצאה 11,815 דולרים במונחי שווי כוח הקנייה, נמוכה מממוצע ה-OECD שעמד על 14,096 דולרים. במוסדות חינוך גבוה הייתה ההוצאה 15,057 דולרים במונחי שווי כוח הקנייה, נמוכה מאוד מממוצע ה-OECD שעמד על 21,444 דולרים.

גם הוצאות המגזר הממשלתי לתלמיד לפי דרג חינוך בדולרים במונחי שווי כוח הקניה בישראל הייתה מהנמוכות בכל דרגי החינוך, 10,440 דולרים במונחי שווי כוח הקנייה, לעומת ממוצע OECD שעמד על 12,780 דולרים. במוסדות יסודי, על-יסודי ומכינות קדם אקדמאיות הייתה ההוצאה 11,166 דולרים במונחי שווי כוח הקנייה, נמוכה מממוצע ה-OECD שעמד על 12,438 דולרים. במוסדות חינוך גבוה הייתה ההוצאה 7,311 דולרים במונחי שווי כוח הקנייה, נמוכה מאוד מממוצע ה-OECD שעמד על 15,102 דולרים.

שיעור ההוצאה הלאומית הכוללת לחינוך במוסדות חינוך בישראל (מגיל 3 ומעלה) הייתה 7.0% מהתמ"ג הישראלי, גבוהה מהממוצע במדינות OECD שעומד על 5.4%. אך ההובלה של ישראל בנתון זה נובעת משיעורם הגבוה של צעירים באוכלוסייה בהשוואה למדינות המפותחות (43.0% לעומת ממוצע של 29.7% ב-2022, בהתאמה), כאשר ההוצאה לתלמיד נמוכה ממרבית המדינות.

חלקה של ההוצאה הציבורית במימון ההוצאה לחינוך בישראל (ללא חינוך קדם-יסודי) היה 81.1%, נמוך מהממוצע במדינות OECD ועומד על 83.2%. בחינוך גבוה, המימון ממקורות פרטיים בישראל מגיע ל-51.4%, גבוה מהממוצע במדינות OECD שעומד על 32.6%.

בהוצאה על חינוך מגיל לידה עד שלוש, המצב הפוך – שיעור ההוצאה הפרטית על חינוך ילדים בגילים אלו עומדת על 72% מכלל ההוצאה, לעומת מדינות אחרות ב-OECD בהן ההוצאה נעה בין 7% ל-25%. זאת מכיוון שרובה של מערכת החינוך לגילי לידה עד שלוש בנויה על מוסדות פרטיים, ובחלקם מתקיים סבסוד מהמדינה עבור חלק מהפעוטות. לצד זאת, שיעור ההשתתפות של תינוקות ופעוטות בישראל במסגרות חינוך לגיל הרך בגיל לידה עד שלוש הוא מהגבוהים במדינות OECD – כמעט 60% – פי 2 מהממוצע שעומד על כ-30%.

את התוצאות של ההשקעה הנמוכה ניתן לראות בין היתר בצפיפות בכיתות. בישראל יש 27 תלמידים בממוצע בכיתה בבית ספר יסודי, והיא במקום השני אחרי צ'ילה במספר הילדים בממוצע בכיתה בבית ספר יסודי. מספר הילדים הממוצע בכיתה בבית ספר יסודי במדינות OECD עומד על 23 תלמידים.

לצד זאת, ישראל נמצאת במקום הראשון במספר ימי הלימודים בחינוך היסודי – 214 ימי לימוד בשנה, בהשוואה לממוצע של 186 ימי לימוד במדינות OECD. ב-OECD מציינים שישראל היא אחת המדינות היחידות בארגון בה מרבית בתי הספר לומדים שישה ימים בשבוע, בעיקר בחינוך היסודי. עם זאת תלמידי היסודי נהנים מכ-15 שבועות של חופש, בעוד ממוצע מדינות OECD עומד על כ-13 שבועות.

לפי הדו"ח, רוב המורים המתפטרים מתפטרים בחמש השנים הראשונות שלהם במערכת החינוך: שיעור זה נע בין 66% בחינוך היסודי ל-80% בחינוך הקדם היסודי. עם זאת, רובם הגדול של המורים העוזבים את מערכת החינוך פורשים לגמלאות: מתוך כל המורים העוזבים את מערכת החינוך הרוב הגדול יוצאים לפנסיה (בין כ-69% בחטיבות הביניים לכ-79% בחינוך הקדם יסודי).

בהודעת משרד החינוך על הדו"ח הנתון החשוב ביותר – ההשקעה בחינוך לתלמיד – נעדר לחלוטין. שר החינוך, יואב קיש, הזכיר את התחייבותו לצמצם את מספר התלמידים בכיתות: "הדו"ח של ה-OECD מציג תמונה מורכבת אך מוכרת: ישראל בצמרת המדינות בהשקעה בחינוך ובמספר ימי הלימוד, אך עדיין מתמודדת עם צפיפות בכיתות ושחיקת מורים. לשם כך אנו מובילים בימים אלה ממש ועדה משותפת עם משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, שבוחנת מחדש את מודל התקינה ואת הצעדים להקטנת הכיתות. המטרה ברורה – שההשקעה המשמעותית בחינוך לא 'תישחק' בדרכה הביורוקרטית לכיתה, אלא תגיע ישירות במלוא עוצמתה והיקפה לכל תלמיד, תלמידה ועובד הוראה."

מנכ"ל משרד החינוך, מאיר שמעוני, אמר עם פרסום הדו"ח: "הנתונים בדו"ח מזכירים לכולנו אמת פשוטה: השקעה כספית היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיקה. מה שקובע בסוף הוא מה קורה בכיתה – כמה תלמידים יושבים מול מורה אחד, כמה זמן יש לו לכל ילד, ואיזו תמיכה הוא מקבל בתחילת הדרך. זו הסיבה שאנחנו מקדמים בימים אלה עבודת מטה רחבה, שנועדה להקל על עומס הכיתות ולחזק את המורים. בעיניי זו המשמעות האמיתית של ההשקעה – להפוך אותה לחוויית לימוד טובה יותר לכל תלמיד ותלמידה בישראל.