שר האוצר בצלאל סמוטריץ' חתם אתמול (שני) על הסכם הגנת השקעות בין ישראל להודו, אשר יוצר מסגרת רגולטורית המקלה על משקיעים משתי המדינות וממסדת מסגרת לפתרון מחלוקות כשהעיקרון המנחה הוא אי-אפליה של משקיעים זרים מול משקיעים מקומיים.

"זהו נדבך נוסף ביחסים המתהדקים בין הודו לישראל" אומרת ל'דבר' ד"ר לורן דגן עמוס, חוקרת מדיניות חוץ וביטחון של הודו במרכז בסא באוניברסיטת בר אילן, וחברת פורום דבורה.

מה משמעות המהלך?
"ההסכם הזה הוא צעד גדול קדימה, שפותח את ההשקעות ההדדיות מעבר לתחומי הביטחון והחקלאות לתחומים נוספים. החתימה על ההסכם בעת הזו מוכיחה כי למרות מלחמת הסחר בין הודו לארצות הברית, שהסלימה לאחרונה, ישראל נתפסת בהודו כשחקן עצמאי ומשמעותי ולא כשלוחה של וושינגטון."

ההסכם שנחתם בניו דלהי על ידי השר סמוטריץ' ושרת האוצר ההודית, נירמאלה סית'אראמאן, מחליף הסכם ישן משנת 1996, אשר בוטל על ידי הודו ב-2017. במשרד האוצר תיארו את ההסכם כצעד חשוב בדרך להסכם סחר חופשי עליו דנות המדינות זה שנים.

דגן עמוס מסבירה כי ההסכם החדש הוא תשובה למתח בין הרצון של הודו להגן על שווקים פנימיים לבין הצורך שלה למשוך השקעות זרות. "זה הסכם שיוצר שכבת הגנה למשקיעים", היא אומרת, "ובו בזמן שומר להודו את החופש לשחק בזירת המכסים לפי שיקוליה".

"בעוד שדיוני המכסים מבליטים את המתח בין הודו לשותפות כמו ארה"ב והאיחוד האירופי, ההסכם עם ישראל מראה שמדיניות החוץ הכלכלית של הודו מגנה על ענפים פנימיים, אך גם יוצרת כללים בינלאומיים שמחייבים יציבות ופתיחות כלפי משקיעים."

מאז כינון היחסים הדיפלומטיים המלאים ב־1992 התפתחו הקשרים בין הודו לישראל בעיקר בתחומים ביטחוניים, טכנולוגיים וחקלאיים. ירושלים הפכה לאחת הספקיות המרכזיות של טכנולוגיות ביטחוניות לניו דלהי, בעוד הודו סיפקה לישראל שוק ענק וצומח.

דגן עמוס מסבירה כי בשנים האחרונות התמונה התרחבה: נוצרו מסגרות חדשות כגון I2U2 (הודו, ישראל, איחוד האמירויות וארה"ב) והמסדרון הכלכלי IMEC (הודו–המזרח התיכון–אירופה). מסגרות אלה הביאו מגמה חדשה: הפיכת היחסים לדו-ממדיים ורב-תחומיים, עם דגש הולך וגובר על תחבורה, אנרגיה, סייבר ופיתוח כלכלי. על רקע זה, החתימה על ההסכם אתמול משתלבת במהלך הרחב – והיא יוצרת לראשונה תשתית כלכלית-משפטית מוסדרת בין המדינות.

מה כולל ההסכם?
"ההסכם נועד לספק למשקיעים ודאות והגנה משפטית. איסור אפליה, כלומר משקיעים ישראלים בהודו ומשקיעים הודים בישראל זכאים ליחס שווה לזה הניתן למשקיעים מקומיים או למשקיעים ממדינות אחרות. טיפול הוגן ושקוף הכולל התחייבות למינימום סטנדרט רגולטורי ומשפטי ברור. הגנה מפני הפקעה שזה מנגנון פיצוי במקרה של הפקעה ישירה או עקיפה. שקיפות והעברת כספים חופשית: הבטחה שניתן יהיה להחזיר רווחים ודיבידנדים ללא מגבלות שרירותיות. ומערכת יישוב סכסוכים בינלאומי המאפשרת לפנות לבוררות עצמאית מחוץ לבתי המשפט המקומיים.

"ההסכם לא ממציא כלים חדשים, אלא מעניק למשקיעים שכבת ביטחון והגנה קריטית בכלים מוכרים. לישראל יש הסכמים דומים עם יפן ואיחוד האמירויות, כמו גם את הסכם האסוציאציה הרחב עם אירופה המכיל בתוכו מנגנוני סחר. להודו יש הסכמים דומים עם איחוד האמירויות ויפן."

מה המשמעות הכלכלית של ההסכם הזה עבור ישראל?
"הכלכלה הישראלית, הנשענת במידה רבה על יצוא טכנולוגי וחדשנות, תפתח לשוק עצום בצמיחה מואצת. ההסכם הזה פותח אפשרות ליוזמות שהן מעבר לייבוא וייצוא של מוצרים מוגמרים – למשל ייצור משותף, השקעות הדדיות, כלכלת פיתוח".

ומה עבור הודו?
"הודו שואפת להיות ויקסיט בהאראט – מדינה מפותחת עד 2047, עת תחגוג 100 שנות עצמאות. השקעות זרות, טכנולוגיות מתקדמות ושותפויות אמינות הן חיוניות למימוש החזון הזה. הודו רואה בישראל מדינה חזקה ומתקדמת. התקשורת ההודית חגגה אתמול את חתימת ההסכם והרשתות החברתיות הוצפו בדברי ברכה. האווירה בהודו ביחס להסכם הזה שונה מאשר בישראל. רואים בהסכם הישג אדיר והתקדמות."

דגן עמוס מסכמת כי ההסכם החדש צפוי לעודד חברות ישראליות בתחומי ההיי־טק, האנרגיה המתחדשת, החקלאות והביטחון להרחיב את פעילותן בהודו. במקביל, הוא יאפשר לחברות הודיות גישה לאקו־סיסטם הישראלי בתחומי חדשנות, פינ-טק ובריאות דיגיטלית ויקל על שיתופי פעולה בפרויקטים של תשתיות חכמות וערים ירוקות בהודו. בטווח הארוך, הוא גם ישמש אבן דרך לקראת חתימת הסכם סחר חופשי (FTA), הנמצא כבר שנים על שולחן המשא ומתן.