"קשה להסביר כמה שזה מתסכל. אתה עובד במשך שנה שלמה, משקיע את הנשמה כדי לראות פרי, ואז הכול מתרסק", אומר גל סלע, רכז 'דרור – מטעים חינוכיים' בקיבוץ רביד שבגליל התחתון. "זה ממש דיכאון. השקעתי כבר הכול: השקיה, דישון, גיזום. בסופו של דבר נאלצתי לוותר על קטיף של יותר מ-100 טון". הוא מספר שהוא ושותפיו כרתו "חלקה של 15 דונם עם הפרי על העצים, כי לא היה מה לעשות איתו", והכאב בקולו מעיד על עוצמת השבר. "בהמשך נעקור עוד חלקות".

זאת הייתה אמורה להיות שנת שיא של ענף המנגו בישראל. עונת 2025 היא מהברוכות שראו המגדלים בארץ: יבול המנגו השנה הגיע לכ-75 אלף טונות, לעומת יבול ממוצע של כ-60 אלף טונות בשנים רגילות. רוב הפרי גדל באזורי הכינרת, עמק הירדן והגליל, שהם 'חגורת המנגו' של ישראל. אבל הברכה הפכה לקללה.

ההיצע הגדול נתקל במציאות מאתגרת בשני שווקים חשובים מאוד לשמירת האיזון הדרוש למנגו הישראלי: יצוא לחו"ל ומכירת עודפים לעזה. בשנים קודמות, שני השווקים הללו איפשרו למגדלים לשמור על רמת מחירים סבירה. "השנה נקלענו לשילוב של תנאים בלתי אפשריים", אומר סלע, "הגורם המשמעותי ביותר הוא מדיניות המכסים החדשה של טראמפ. כבר רואים את ההשפעות שלה על הסחר הבינלאומי". סלע מתייחס בעיקר לתוצאה של החלטת טראמפ להטיל מכסים גבוהים על ברזיל – מנגו ברזילאי מגיע לאירופה במקום לארה"ב ומציף את השווקים, והמנגו המיוצא מישראל מתקשה לעמוד בתחרות.

גלי החום שפקדו את ישראל בתחילת יולי הביאו להבשלה מוקדמת, מהירה ופתאומית של הפרי. אירוע נדיר יחסית, שהיה עשוי לתת יתרון לחקלאים הישראלים בשווקים. "חשבנו שתהיה שנת ברכ", אומר סלע, "בשנה שעברה הרבה מטעים חדשים התחילו להניב, והיבול היה מבורך. אצלנו במטעים ראינו עלייה של 20% בכמות הפרי". אבל העונה שהייתה אמורה להיות רוויה בעסיס מתוק מסתיימת בפרי הנרקב על אדמת המטעים, שברון לב והרבה סימני שאלה.

אפקט המנגו מברזיל

יצוא המנגו מישראל עומד על כ-30% מכלל היבול. ב-2024 יצוא המנגו עמד על כ-16.4 אלף טון, שהגיעו בעיקר לאירופה. השנה, בעקבות המכסים שהטילה ארצות הברית, גל של מנגו ברזילאי שטף את אירופה ודחק את מקומו של הפרי הישראלי.

ברזיל היא מהספקיות הגדולות של מנגו לארצות הברית. החלטת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להטיל מכס של 50% על סחורה מברזיל, כ'עונש' על ההעמדה לדין של ידידו ז'איר בולסונרו, נשיא ברזיל לשעבר, יצרה אפקט פרפר שאדוותיו הגיעו עד ל'חגורת המנגו' בעמק הירדן.

בתגובה למכסים, היצואנים הברזילאים הסיטו את יצוא הסחורות שלהם מארצות הברית לאירופה, שהיא השוק העיקרי של המנגו הישראלי. השוק האירופי הוצף במנגו ברזילאי זול, שהוריד את מחיר המנגו בשווקים לשפל חסר תקדים. עיקר המנגו הגיע לצרפת, שהיא אחד השווקים החשובים עבור יצואני המנגו הישראלי.

"בעקבות הירידה בביקוש למנגו מישראל, המשווקים שלנו נתקעו עם הפרי בבתי הקירור והעמיסו אותו על השוק המקומי", אומר סלע, "הרבה תוצרת ישראלית נשארה בארץ והשוק טובע במנגו. דיברתי עם בית אריזה גדול במושב רמות שמשווק פרי ישראלי ללקוחות בחו"ל, שאמר לי 'אצלי בבית האריזה סתום לגמרי. חיפשתי מקררים בכל הארץ ולא היה איפה לאחסן פרי'. הכול מלא. את הכמות שנשארה בארץ נדע להעריך רק בסוף העונה".

סלע אומר שהשנה במטע ברביד קטפו בערך 500 טון מנגו, לעומת 800 טון שנקטפו עד תחילת ספטמבר בשנה שעברה. "העבודה השנה הייתה רבה יותר מרוכזת. את קצב הקטיף מכוונים מבית האריזה שאליו שולחים את התוצרת. השנה לא היה מקום במקררים בכל בתי האריזה בישראל, לכן לא נותנים לך לקטוף רוב הזמן. ואז יש יומיים שאורזים פרי לייצוא, וצריך לקטוף 40 טון ביום".

מבדיקת 'דבר' עולה שמחיר קרטון מנגו במשקל 4 ק"ג באירופה ירד ל-4.5 אירו בתחילת העונה, לעומת 7-6 אירו בתחילת העונות הקודמות. לדברי סלע, "אנחנו רואים מחירים נמוכים בכ-20% עד 30% מהמחירים שהיו בשנה שעברה, והמחיר צפוי להמשיך לרדת. זה דרמטי כשצריך לקחת בחשבון את עלויות הגידול.

"יש לי זנים ישראלים מבוקשים כמו 'עומר' ו'שני' שתכננתי אותם בהתאם לממוצע רב-שנתי של החמש שנים האחרונות, והערכנו שנקבל עליהם 3.5-4 שקלים לק"ג.  עכשיו אני אגיד תודה רבה אם אני אקבל עליהם 2.5 שקלים". רבים ממגדלי המנגו שקיבלו בעבר מחיר של 3-2.8 שקלים לקילו, יקבלו השנה כ-1.7-2 שקלים לקילו, ולא יצליחו לכסות את הוצאות הגידול.

ברשתות השיווק בישראל ניתן למצוא מנגו ברשתות במחיר של 5-7.9 שקלים לק"ג. הציבור שמח על השפע והמחירים הנוחים, אך המפסידים העיקריים הם החקלאים. הרשתות קונות השנה את הפרי מהמגדלים ב-1.5 שקלים לק"ג בממוצע, לעומת 2.5 שקלים בעונה שעברה. סיטונאים אף מציעים ברשתות החברתיות ארגזים של 4-5 ק"ג תמורת 30 שקלים בלבד.

צרכנים באירופה נמנעים מתוצרת ישראלית

התמשכות המלחמה גם היא העיבה על העונה הברוכה. "חלק מהמגדלים בסבבי מילואים מתמשכים, וחלקם מתקשים למצוא עובדים", אומר סלע, "אבל הבעיה הגדולה אפילו יותר היא שהשוק העזתי סגור בפנינו". השוק העזתי משמש במשך שנים כווסת לשוק הירקות והפירות המקומי. כשמדובר במנגו, הפרי באיכות פרימיום מיוצא לאירופה, הפרי הטוב משווק בישראל והיתר, כ-10,000 טון שהם כ-15% מהמנגו הישראלי, מגיע לעזה. "עזה קולטת מדי קיץ לא מעט פרי", אומר סלע, "בקיץ שעבר עוד נכנס פרי לעזה. זה היה טוב לכולם. השנה כל הטונאז' הזה נשפך לשוק המקומי, שלא יודע לקלוט כל כך הרבה פרי".

הייצוא החקלאי הישראלי, שידוע כמצטיין בתחומים שונים, ספג מהלומות מהתמשכות הלחימה. את פגיעת הבוזזים והטילים במטעים בעוטף עזה בתחילת המלחמה, החליפו מטחי טילים שעשו שמות וגבו מחיר דמים במטעים ברחבי הגליל. כעת הפגיעה במשקים חקלאיים ישראלים החליפה צורה: חתימת הסכמי הייצוא עם חברות השיווק האירופיות שובשה כתוצאה ממבצע "עם כלביא" והמלחמה עם איראן, במהלך חודש יוני, וגררה חוסר וודאות לגבי היתכנות הסחר והיכולת לשנע סחורות בהמשך השנה.

אם לא די בכך, הקריאות לחרם נגד ישראל במדינות כמו איטליה, אנגליה וצרפת הביאו רשתות גדולות לבטל הסכמים עם בתי האריזה הישראלים. באירופה נהוגה חובת סימון ארץ מקור על תוצרת חקלאית, והדבר מאלץ את החקלאים הישראלים להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של ההחלטות הגיאופוליטיות של ממשלת ישראל. בחברות הייצוא נתקלים בדחייה גלויה של תוצרת ישראלית.

"ברשתות שיווק מסוימות בצרפת אומרים לנו, אם זה ישראלי אל תביא", אומר ל'דבר' נציג חברת ייצוא גדולה. "ברוב הרשתות לא רוצים להתעסק עם חרמות ו-BDS, פשוט מעדיפים לקנות פרי ממרוקו או מצרים". לדבריו, תיקון הפגיעה הקשה בתדמיתה של ישראל בעולם ייארך שנים.

סלע מספר שבשבועות האחרונים מתקיימות שיחות בין מגדלי המנגו מהאזור, ו"עולה הרבה כאב ותסכול. חלק מהחקלאים הצליחו לקטוף ולשווק 50-60% מהתוצרת, במקרה הטוב. ההפסדים בעונה כזו יכולים להסתכם במיליוני שקלים לחקלאים הגדולים, שזו הפרנסה היחידה שלהם. התוצאה תהיה נטישה של חלקות מנגו רבות".

להערכת סלע, צפוי פחת של בערך 900,000 שקלים בהכנסות המטע לעומת התכנון. "אנחנו נעשה את המקסימום כדי לצאת מהעונה הזאת עם הראש מעל למים. חלק מהפרי אנחנו מוכרים, הרבה פרי השארנו על העץ. חלק מהפרי יימכר בשקל, שקל וחצי לקילו. אולי זה יצליח לכסות את ההוצאות. אנחנו אפילו מנסים לשווק באופן ישיר, אבל זה לא תחום שאנחנו מורגלים אליו".

"זו תהיה שנה קשה מאוד", הוא אומר, "יהיו הרבה עקירות של חלקות במטעי מנגו. הגורמים המרכזיים לבעיה הם לא פגעי טבע, אלא המדיניות של ממשלות ישראל וארצות הברית. עם האתגרים שהטבע הציב השנה, כמו מכות חום ובצורת קשה, אנחנו לומדים להתמודד. אבל ביחס למדיניות, לצערי, אין שום אינדיקציה שבשנה הבאה יהיה יותר טוב".

לדברי סלע, ב'דרור – מטעים חינוכיים' יעקרו השנה עוד 35-40 דונם של עצי מנגו. "אלה חלקות שהתלבטנו אם ומתי לעקור. המצב הנוכחי הטה את הכף והחלטנו לעקור עכשיו. בכל מקרה, נעקור וניטע מחדש. כואב הלב על כל ההשקעה שהולכת לטמיון, אבל אני מבין שאני צריך להתקדם. חבל לי על המים שאני משקה פה".

"יתכן שניטע זנים אחרים של מנגו, או שנמיר את החלקות לאבוקדו. זה לא שיש לנו הבטחה שהאבוקדו בהכרח יהיה טוב יותר, או שמדיניות המכסים של טראמפ תשתנה לטובתנו ולא תחריף. כרגע אני רוצה לצאת מהשנה הזאת עם הראש מעל למים".

מטעי המנגו של קיבוץ רביד, שכיום מיושב כקיבוץ מחנכים בידי חברי תנועת 'דרור ישראל', ניטעו בשנותיו הראשונות של הקיבוץ בשנות ה-80. במשך שנים רבות נוהלו בשיתוף פעולה עם מטעי הקיבוץ מורן. מנהל המטעים של מורן, דודי מטלון, שמעבד כ-400 דונם של מטעי מנגו, אומר שבמצב הנוכחי, נראה שייאלץ לעקור יותר מ-200 דונם.

מחלקים עודפים בחינם, מחפשים שווקים חדשים

בינתיים החקלאים מחפשים דרכים יצירתיות לצמצם את ההפסדים. במטע של קיבוץ מורן נכנסו למהלך אגרסיבי של מכירה ישירה. "הם מצליחים למכור 50-60 טון בשבוע", מפרגן סלע לקולגות, "זה הולך טוב, אבל אחרי כל ההוצאות, ההובלה, האריזה והקטיף, הם יראו מזה בסוף 2-2.2 שקלים לקילו. זה לא בוננזה, אבל זה עוזר להרגיש שרואים אותך ולהישאר בתמונה.

בית האריזה 'אבוקדו גל' בקריית שמונה, שמאגד את התוצרת מיישובי הגליל העליון, פרסם השבוע הזמנה לחלוקת מנגו בחינם לתושבי העיר והאזור. מידי בוקר מוציאים עובדי בית האריזה מיכלים גדולים עמוסים בפרי, ותושבי העיר מגיעים וממלאים שקיות.

"חבל לזרוק", אומר עובד מבית האריזה שביקש לא להזדהות בשמו, תוך כדי שהוא מסייע לגברת קשישה בהכנסת שקית מנגו לעגלת שוק. "זה מנגו טוב. כבר גידלו אותו והשקיעו בו, חבל שיירקב. העיקר שאנשים ייהנו".

לשמחתו של סלע, הוא רואה גם מאמץ לפתוח שווקים חדשים למנגו הישראלי. "המשווק שלנו עובד חזק מאוד על הכנסת המנגו הישראלי לשוק הקנדי בשנתיים האחרונות. הרבה פרי פרמיום מגיע לשם בהטסה. אני מקווה שמדינת ישראל תצליח לפתוח לנו את השוק הגדול ביותר בעולם, השוק האמריקאי. בסופו של דבר האמריקאים יצטרכו לקנות מנגו ואבוקדו מאיפשהו, ונכון שיותר זול מאמריקה הלטינית, אבל לנו יש יתרון של איכות".

לדבריו, יש גם ניסיונות להכניס את המנגו הישראלי לשווקים במזרח הרחוק, אך הם לא נשאו פרי עד כה. "את האבוקדו הצלחנו להכניס חזק ליפן, אבל במנגו עוד לא נחלנו הצלחה. יפן היא שוק של 80 מיליון איש שיש להם כסף לקנות פרי איכותי. אם נצליח לשווק לשם משהו זה יהיה טוב. כך גם לקוריאה הדרומית".

בעולם הערבי, לדבריו, כבר יש לישראל מתחרים. "יש לנו בעיה שעכשיו מרוקו ומצרים נהיו מגדלות ענקיות של מנגו ואבוקדו. אני לא אתפלא אם הם משתמשים בטכנולוגיה ישראלית. חברת 'מהדרין' מישראל מגדלת 5,000 דונם אבוקדו במרוקו."

האבוקדו חשוף לסכנות דומות

בעוד מספר חודשים תתחיל עונת קטיף האבוקדו. מגדלי הפירות הסובטרופיים, שעליהם נמנים המנגו, הליצ'י והאבוקדו, ערניים לכל שינוי בשווקים הבינלאומיים. "מה שמפחיד אותי זה שכנראה הגורל הזה מחכה גם לענף האבוקדו, ויש סיכוי שאפילו כואב יותר", אומר סלע. "אירופה היא השוק המרכזי של האבוקדו הישראלי. רוסיה גם היא צרכנית גדולה. אני מעריך שהשוק הרוסי יהיה יותר יציב, כי הם פחות מושפעים ממדיניות המכסים האמריקאית והם לא צרכנים של השוק הדרום אמריקאי. אני מקווה שיהיה בסדר, אבל אין עוד הבטחה לכלום".

לדבריו, ברור למגדלים שמי שישרוד את ארבע השנים הקרובות, יבטיח לעצמו מקום נכבד בשוק המנגו. "מי שיישאר לבד עם המנגו יחגוג", הוא אומר, "כמו שקרה למגדלי האשכוליות וקלמנטינות 'אור'. כנראה שצריך להפסיד כסף במשך שבע שנים כדי שיהיו לך שנים טובות".

מגדלי 'אור' זכורים בתור דוגמה להתמדה שהשתלמה. במשך שנים ארוכות של פיתוח הזן ונחישות בשיווק והייצוא לאירופה, המאמצים השתלמו לבסוף למגדלים שהתגברו על הקשיים בגידול הפרי. התגובות הנלהבות מאירופה מיהרו להגיע והביקוש גדל. כך, מספר שנים לאחר שכמעט נכחד, ה'אור' התחיל להניב רווחים מרשימים למגדלים הישראלים, וסייע להציל את ענף ההדרים. כך קרה גם כשהספרדים התחילו לשווק את הפרי בעצמם.

"המגדלים שנשארו הם אלה שהצליחו להישאר מאוזנים, ולהחזיק את הראש מעל המים", אומר סלע, אבל מודה שאינו בטוח אם מטעי רביד יעמדו באתגר. "אלה שהטונאז' שלהם היה גבוה החזיקו מעמד כשהמחיר ירד, כי הם עדיין הצליחו להישאר מאוזנים. אנחנו היינו ב'אור' עם טונאז' לא מספיק גבוה ומחיר נמוך הפך את העניין להפסדי".

ביחס למנגו, הוא מאמין שהמפתח טמון בשמירה על סל זנים טוב, והקפדה על טיפול איכותי במטעים. "בזנים הטובים לא נפסיד לאורך זמן כי האיכות מנצחת. בזנים הפחות טובים זה יהיה יותר קשה. נשאלת השאלה מהו הרכב הזנים שצריך להיות לנו במטע. ב-5 השנים האחרונות היו לנו שלוש שנים גירעוניות, אבל יש לנו אורך נשימה להתמודד עם זה".