ההכנות של כיתת הכוננות וגבורת התושבים הם שמנעו את הטבח בקיבוץ מגן. כך עולה מהתחקיר שמתיר לפרסום הבוקר (חמישי) דובר צה"ל. את התחקיר ערכו במשך כשלושה חודשים אל"ם (במיל') זיו בית-אור וצוות תחקור שפעל תחתיו, וסוכם בפני חברי הקיבוץ על ידי מי שהיה מפקד פיקוד דרום בזמן הטבח, אלוף ירון פינקלמן.

ההתקפה על הקיבוץ, שבמרחק פחות מחמישה קילומטרים מרצועת עזה, התבצעה בשלושה גלים. בכל סבב הגיעו עשרות מחבלים, אך בעקבות לחימה עיקשת של כיתת הכוננות, שהצליחה להדוף את המחבלים ולהשאיר את רוב הלחימה הרחק מקו הבתים הראשון, נמנע טבח המוני בקיבוץ. עשרות מחבלים שהתכוונו להיכנס לשטח הקיבוץ, לרצוח, לבזוז ולבצע פשעים שהתבצעו בקיבוצים אחרים – נסוגו לרצועת עזה.

מפת חבל תקומה ובה קיבוץ מגן, שהותקף על ידי חמאס ב-7 באוקטובר (עיבוד: דבר)

במתקפת חמאס בבוקר 7 באוקטובר, נרצחו שניים מחברי הקיבוץ. חברי כיתת הכוננות אברהם (אבי) פליישר ז"ל ואופיר מרדכי ירון ז"ל. בתחילת המתקפה נרצח המאבטח מיכאל אוסטרובסקי ז"ל, בן 77 מאופקים, ששמר על המפעלים שמחוץ לקיבוץ.

ארבעה ניסיונות חילוץ תחת אש וירי RPG

בבוקר 7 באוקטובר גדוד 51 של גולני נפרס ל"כוננות עם שחר" באזור הקיבוץ מהשעה 05:30. אך 59 דקות מאוחר יותר נפתחה מתקפת הרקטות, וחציית המחבלים את גדר הגבול החלה לעבר קו הקיבוצים הראשון מהרצועה, כאשר קיבוץ מגן נמצא בקו השני, מאחורי הקיבוצים נירים וניר עוז.

רבש"ץ הקיבוץ, ברוך כהן, קפץ מיד לנקודת התצפית בגבעת השייח' שבמערב הקיבוץ, וצפה היטב על השטחים הפתוחים שבין הקיבוץ לרצועת עזה.

מספר דקות לאחר מכן, כהן מקבל טלפון. "התקשר אליי חבר שלי, שהוא קב"ט של המפעלים האזוריים לידי", סיפר כהן למיזם 'עדות 710' כחודש וחצי אחרי אותו בוקר. "והוא אומר לי 'ברוך, כרגע שני אופנועים עברו וירו בשומר שלי והרגו אותו'". כהן החליט לצאת מהקיבוץ ולרדוף אחר המחבלים.

בשעה 07:03 אוהד דרזמן, סגן הרבש"ץ, הקפיץ את כיתת הכוננות בהודעת וואטסאפ. בשעה 07:30 יצאו חברי כיתת כוננות נוספים לתגבור בשטח, ומאותו רגע נכנסו לקיבוץ בין 20 ל-30 מחבלי חמאס רכובים על טנדרים ואופנועים דרך שתי פרצות שפוצצו בגדר. המחבלים ירו תוך כדי נסיעה, וחלקם ירדו והסתתרו מאחורי תלוליות עפר בפאתי הקיבוץ. חלקם נשארו בחוץ וירו לתוך הקיבוץ.

כשהבין כהן שמחבלים הגיעו לקיבוץ, שב על עקבותיו מהמרדף ונסע לעבר גבעת השייח', שם התבצרו מחבלים וניהלו ירי. כהן ספג ירי רב ונפצע ברגלו. שניים מחברי כיתת הכוננות חבשו אותו וניסו לחלץ אותו, ובזמן ניסיון החילוץ נורה טיל RPG על הרכב. שני החברים הצליחו להעביר אותו לנקודה בטוחה יותר אך עדיין היו תחת אש בלתי פוסקת.

כ-10 דקות מאוחר יותר, לוחם כיתת הכוננות אבי פליישר ניסה גם הוא לחלץ את כהן, אך נפגע מירי בגב ובשלב מאוחר יותר נפטר מפצעיו. בשלב זה נורתה רקטת RPG נוספת לעבר חברי כיתת הכוננות שפעלו באזור המחסנים. אחד החברים נפצע ופינה את עצמו למרפסת של אחד הבתים.

במקביל, רוב הלחימה עדיין התנהלה באזור גבעת השייח', שם כיתת הכוננות הצליחה למנוע מהמחבלים לחדור לתוך הקיבוץ. מספר חברי הכיתה הצליחו לבצע איגוף וחיסלו מחבל. הדבר הרחיק את המחבלים מהגבעה לעבר החממות של הקיבוץ. בשלב זה פונה כהן לנקודה נוחה יותר לטיפול.

לוח התצפית מגבעת שייח' נוראן בקיבוץ מגן, שם התנהלה עיקר הלחימה (צילום: ד"ר אבישי טייכר)

בשעה 09:00 הגיעו לאזור הקיבוץ יותר מ-20 מחבלים רכובים על 15–20 אופנועים, הקיפו את הקיבוץ וירו לתוכו. מספר כלי רכב נפגעו. בשעה 09:30 חברי הקיבוץ – ד"ר דורון גל, ד"ר שני כספי ובעלה דרור – יצאו לטפל במספר פצועים בזירות הלחימה, כשמחבלים עדיין סביב הקיבוץ. זמן קצר לאחר מכן פונו כהן, פליישר ופצוע נוסף לקיבוץ רביבים. פליישר נפטר מפצעיו זמן קצר אחרי שהועלה למסוק בדרך לבית החולים סורוקה.

במשך כל זמן הפינוי, חברי כיתת הכוננות המשיכו באמצעות תחמושת מעטה לירות לעבר המחבלים כדי למנוע את כניסתם לקיבוץ.

חבר הקיבוץ אופיר מרדכי ירון, שהיה בבית אביו ברמת גן בבוקר המתקפה, יצא עם רכבו לעבר הקיבוץ כששמע על מצב החירום, במטרה לסייע בהדיפת המחבלים. בסביבות השעה 10:15 הקשר עמו נותק. רכבו נמצא פחות מקילומטר מהקיבוץ כשחגורת הבטיחות חתוכה וכתמי דם על המושב. באותו היום הוגדר כנעדר. כעבור שישה ימים אותר ליד בית הכנסת בניר עוז כשהוא ללא רוח חיים.

בשעה 10:20 מספר טנדרים ואופנועים הגיעו מכיוון ניר עוז לאזור הקיבוץ, אך לא נכנסו אליו אלא עקפו אותו מצפון ומדרום. בשעה 10:38, לאחר שהבינו בחמאס כי לא יצליחו להיכנס לקיבוץ ולחטוף אזרחים, המפקדה בעזה נתנה למחבלים פקודה לסגת. קרב הנסיגה נמשך עד השעה 12:00, תוך שהמחבלים נמלטים חזרה לרצועה. בקיבוץ נותר טנדר לבן של טויוטה ומספר אמצעי לחימה שהושארו מאחור.

רק בשעה 13:30 החלו להגיע כוחות צה"ל לקיבוץ וסרקו אותו עד השעה 19:00. ב-8 באוקטובר נעשה ניסיון חדירה נוסף לקיבוץ, שנהדף על ידי צה"ל. ב-9 באוקטובר פונו חברי הקיבוץ לים המלח.

הכנה ארוכת שנים מנעה את הטבח

ממסקנות התחקיר עולה כי צה"ל הצליח לגבש תמונת מצב על המתרחש בקיבוץ רק בשעות אחר הצהריים, עקב ריבוי זירות הלחימה באזור – למרות שתושבי הקיבוץ ניסו להזעיק את כוחות הביטחון במשך שעות ארוכות.

תושבי הקיבוץ, ובראשם כיתת הכוננות, הם אלה שהצליחו להדוף את המחבלים ולהשאיר את הלחימה בפאתי הקיבוץ תוך סיכון חייהם. בצה"ל ציינו לשבח את פעולותיהם של התושבים, את הטיפול בפצועים ואת הפינויים.

עוד ציינו לשבח בתחקיר את ההכנות ארוכות השנים של הרבש"ץ ברוך כהן: קידום מערך החירום של הקיבוץ, הגדלת תקני כיתת הכוננות, הצטיידות בציוד ובנשק, הקמת מערך עמדות היקפיות ואימון הכיתה. בצה"ל מציינים כי בזכות הכנות אלו היו חברי הכיתה מוכנים להגן על הקיבוץ.

ראש צח"י היישובי פעל מתוך הממ"ד בביתו, עדכן את התושבים בתוצאות הקרב, ניהל את הקשר עם גורמי החוץ ותיאם את הפינוי לים המלח.