ביום שישי האחרון הגישה מדינת ישראל תצהיר לבית המשפט העליון הכולל גם מסקנות לגבי חלופות למערך היבוא האמוניה הקיים. זאת, במסגרת ההליך המתנהל בערכאות השונות לסגירתו של המיכל ופינוי כל האמוניה ממפרץ חיפה. בעוד שהמדינה מחוייבת, על פי החלטותיה שלה עצמה, להפסיק את השימוש במערך הנוכחי הן בשל הסיכונים הנובעים ממנו, כל החלופות הריאליות שנבחנו הוכרזו כבעלות סיכון מוגבר לעומת המערך הנוכחי. מנגד, מכתב חדש של מומחים מהטכניון, מפציר במדינה לעבור ליבוא במיכלים קטנים (איזוטנקים), שלדעתם מהווים חלופה פחות מסוכנת. עוד לא ברור האם דו"ח הערכת הסיכונים נערך על פי מידע חלקי, או שמדובר בקביעה מבוססת, אשר תנציח את השימוש במיכל הענק במפרץ.

המשרד להגנת הסביבה קבע מודל הערכת סיכונים להשוואה בין ארבע חלופות יבוא אמוניה שונות, שדורגו מספרית בהתאם לתרחישים של שגרה, מצב חירום בטחוני, ומצב מחמיר עוד יותר. המודל בוחן לחוד את הסיכון לפי המקטעים: יבוא, אחסון, שינוע ותפעול. במקביל לצוות של פיקוד העורף והמשרד להגנת הסביבה, נשכר צוות הולנדי לבצע הערכת סיכון משלו באותה השיטה, ותוצאות הצוותים שוקללו יחד ואז הועברו דרך צוות ביקורת של נציגי הממשלה וגופי חירום, ובפיקוח של שני יועצים נוספים, הולנדי וישראלי. תוצאות הבדיקה משקפות מציאות אבסורדית. החלופה היחידה שנמצאה כמורידה את רמת הסיכון, ומוגדרת "סודית", לא תאומץ בקרוב מפני ש"טרם ברורה מידת ישימותה". מבדיקת 'דבר ראשון' עם גורמים המעורים בנושא עולה כי בחודשים הקרובים היא לא תהיה ישימה בודאות גבוהה ואולי אף לעולם. החלופות האחרות נוקדו כך:

1. חלופת אניה קטנה ומלאי נמוך במיכל הקיים – תוספת סיכון 5
2. אניה קטנה בהזרמה ישירה למפעל – תוספת סיכון 22
3. מיכלים קטנים מאובטחים (איזוטנקים) תוספת סיכון 77

תורת ניתוח הסיכונים מחשבת סיכון כמכפלה של הסבירות להתרחשות שלו עם מידת הנזק שעלול להיגרם. הצהרת המדינה כוללת התייחסות לבחינת הסתברות הסיכון, אך לא מציינת דבר לגבי מידת הנזק, ולא ברור האם שיקול קריטי זה מחושב בתוך המודל וכיצד. האבסורד בשיטת הערכה זו הוא שמיכל ענק בן 31 שנה של 12,000 טון, שחושב כדרגת הבסיס (תוספת סיכון 0), מסוכן פחות מפיזור מיכלי אמוניה קטנים של 12.5 טון במתקני תעשייה שונים בארץ.

איזוטנקים – מתוך מצגת החלופות למיכל של חיפה כימיקלים

במקביל, קבוצת מהנדסי כימיה בכירים בראשות פרופ' גדעון גרדר דיקן הפקולטה להנדסה כימית בטכניון כתבה מכתב לשר להגנת הסביבה ובו המלצה לייבא אמוניה לישראל באמצעות איזוטנקים – החלופה לגביה כתבו במשרד להגנת הסביבה: "בחלופה זו קיימים מרכיבי סיכון משמעותיים הן בנמלים, הן באחסון הנדרש ובתפעול המפעלים והן בתחום השינוע". המהנדסים טוענים בדיוק הפוך, כאשר לדבריהם המדובר ברמת סיכון נמוכה פי כמה ממה שקיים היום. לדעת המהנדסים היתרונות הבולטים בחלופה הזאת הם:

1. הואיל וניתן לאחסן מכלים קטנים במרחקי בטיחות מתאימים זה מזה, יימנע הסיכון הנובע מריכוז של כמות אמוניה גדולה במכל אחד.
2. יתבטל הצורך לשנע אמוניה מחיפה לדרום. התעשייה בדרום תוזן מנמל אשדוד.
3. לאמוניה במכלים אלו לא נדרש קירור או אמצעים לוגיסטים מיוחדים.
4. מכלים כאלו קיימים בעולם כיום מה שיאפשר לחיפה כימיקלים להתארגן במיידית לחזרה לייצור

מבדיקת 'דבר ראשון' עולה כי הטענה האחרונה אינה מדוייקת, שכן עצם העובדה שקיימים מיכלים, ואף הם מוצעים להשכרה ולמכירה, לא אומרת באופן אוטומטי שיש די מיכלים זמינים מאותו הסוג ובכמות מספקת. בינתיים, לא ברור מה ההבדל שמתוכו נגזרות הערכות סיכון הפוכות לחלוטין. אם ההערכה של המשרד להגנת הסביבה נכונה, הרי שכל המהלך לסגירת המיכל, שמאחוריו עדיין עומדת המדינה באופן מוצהר, אינו מוצדק ומתבסס על שיקולים שגויים, אך המדינה אינה מתייחסת לסתירה זו. אין ספק, כי חלק זה בהצהרה, יכול לשמש משפטית את חיפה כימיקלים לטעון כי על אף סכנותיו, המיכל הוא החלופה הבטוחה ביותר למשק הישראלי.