שני דברים נפלו אתמול (רביעי) בישראל. הראשון, עובד כבן 45 שנפל מגובה ארבעה מטרים במהלך עבודתו ברחוב הרב קטרוני בפתח תקווה. הוא נפצע באורח בינוני, כלומר פציעה שייתכן שתוביל לנכות קבועה אותה יסחוב למשך כל חייו. אבל בזה, אין כל חדש. גם בכל יום אחר בשבוע החולף נפצע לפחות עובד אחד בענף הבנייה – ולמעשה, כך כמעט כל יום, בכל אחת מהשנים האחרונות, עם ממוצע של למעלה מ-30 הרוגים בענף מדי שנה.
הדבר השני שקרה, הוא תקנות הבטיחות באתרי הבנייה, שתוקנו אתמול לראשונה מזה 37 שנים, ומטילות לראשונה אחריות וחובות בתחום הבטיחות על כל הגורמים הפועלים באתר: החל מהיזם, מזמין העבודה שנדרש לכלול תוכנית בטיחות ולתקצב אותה בהתקשרות עם המבצע – ואף להעמיד מטעמו גורם המפקח על יישומה; דרך הקבלן המבצע עצמו שעד היום יכול היה להסתפק במינוי מנהל עבודה שנשא במלוא האחריות הפלילית על האתרים וכעת נושא בעצמו באחריות כוללת ומקיפה לבטיחות, לרבות חובות ברורות בתחום הפיקוח על מנהל העבודה והעובדים שבשטח ועל קבלני המשנה הפועלים באתר. בנוסף הוגדרה לראשונה האחריות של שורת בעלי תפקידים: ממונה הבטיחות, בקר הבטיחות, מנהל העבודה, מנהל האתר ועוד.
עד היום, בתאונות הבודדות שהתגבשו לכדי כתב אישום, הופנה כתב האישום למנהל העבודה בלבד – 'הש.ג. של אתרי הבנייה'. אלו הפכו גדולים יותר ויותר ומרובים בעובדים ובקבלני משנה ההולכים ומתחלפים – אך למרות זאת הוצב בהם אדם אחד בלבד האמון על בטיחות העובדים ונושא גם באחריות פלילית לבדו. שנה מהיום, עם כניסת התקנות לתוקף, יידרשו מנכ"לי חברות הבנייה הגדולות לקחת בחשבון שאם תקרה תאונה, הם עשויים למצוא עצמם בבית המשפט, או לכל הפחות – נדרשים להסביר כיצד פעלה החברה למניעת התאונה והאם היה בכך די.
השינוי הזה, לא היה יכול לקרות ללא עבודתם של הארגונים האזרחיים שנאבקים בתופעת התאונות בענף הבניין ותאונות העבודה בכלל מזה כעשור – ובראשם הקבוצה למאבק בתאונות בנייה ותעשייה וארגון קו לעובד. את הקבוצה למאבק בתאונות בנייה ותעשייה הקימה עו"ד הדס תגרי לאחר שבנובמבר 2015 נחשפה לעובדה שחמישה עובדים נהרגו בתוך שלושה ימים באתרי הבנייה. מאז, החלה לתעד את התאונות ודחפה לחקיקה המחייבת את מינהל הבטיחות והבריאות לסגור באופן מיידי למשך יומיים אתרי בנייה בהם נפצע עובד באורח קשה או נהרג.
תגרי וקו לעובד, כל אחד מהם בנפרד, החלו בתיעוד תאונות העבודה בענף הבנייה, ובהמשך באתרים נוספים – ותוך כך חשפו את העובדה שהדו"חות הרשמיים אינם כוללים הרוגים מעבר לקו הירוק, הרוגים שנפגעו במקום עבודתם מרכבי עבודה ותאונות נוספות. עבודתם סייע להציף את הנושא הן בתקשורת והן בכנסת ומול מקבלי ההחלטות. ניירות המדיניות שהגישו היו בין הגורמים שדחפו להקמת יחידת פלס במשטרה לחקירת תאונות עבודה מורכבות, לאיסור על העסקת בני נוער באתרי בנייה ועוד. תקנות הבטיחות החדשות בענף המסוכן בישראל, הן צעד משמעותי נוסף בדרך למשק שבו אנשים יוצאים לעבודה בבוקר, ולא שבים ממנה בארון.
גורם משמעותי נוסף שנתן דחיפה משמעותית לקידום התקנות היא הסתדרות העובדים הכללית, אשר בסוף שנת 2018 הכריזה סכסוך עבודה כללי במשק, והבהירה כי היא אינה מוכנה להשלים עם מגיפת התאונות בענף הבנייה. בעקבות איום ההסתדרות בשביתה כללית נחתם הסכם מול המדינה שהתחייבה לקדם שורה של תקנות וצעדים לשיפור הבטיחות בענף, לרבות קידום נקיטת סנקציות כנגד קבלנים מפירים סדרתיים מצד רשם הקבלנים במשרד השיכון, השוואת התקינה לפיגומים בישראל לזו האירופית ותקנות הבטיחות שעברו אתמול.
אמנם עברו כשש וחצי שנים מאז חתימת ההסכם, ובכל זאת, יש מקום לומר מילה טובה גם למינהל הבטיחות והבריאות במשרד העבודה שעשה עבודה יסודית ביותר ורחבה מאוד בהיקפה להסדרה בטיחותית של ענף שהמעסיקים בו הם מהגופים הכלכליים הגדולים, החזקים והעשירים במשק. הזמן הארוך היה תוצר בין היתר של היקף העבודה על התקנות ויסודיותיה.
התקנות החדשות אינן פתרון קסם, אך הן מהוות נקודת מפנה היסטורית: לראשונה האחריות לבטיחות באתרי הבנייה מתחלקת בין כל הגורמים – יזמים, קבלנים ומנהלים – ומגובה באכיפה ובסנקציות. זהו צעד גדול לעבר ענף בנייה שבו עובדים יכולים לחזור הביתה בשלום בסוף היום. אם המדינה, הארגונים האזרחיים וההסתדרות ימשיכו לפעול יחד באותה נחישות, ייתכן שבעוד כמה שנים נוכל להביט לאחור ולראות כיצד סדרת תקנות “יבשות” חוללה שינוי ממשי בחיי אנשים.
