"לקחנו על עצמנו לבנות מרחב משותף, חברה משותפת", אמר ח'יר אל-באז, יו"ר ארגון אג'יק בפתח כנס 'שותפים לעתיד', שבו התכנסו פעילים חברתיים ערבים ויהודים לדון בתוכנית הפעילות לשנים הקרובות. הוא הוסיף כי אג'יק מכוונת להרחיב את פעילותה לכל החברה הערבית בארץ. "יש שיאמרו 'אלה חלומות', אבל אנחנו עובדים. נמשיך לפעול לשותפות בתוך החברה הערבית, ובין החברה הערבית לחברה היהודית".

הכנס, שנערך בבאר שבע לפני שבועיים, הפגיש משתתפים ושותפים בפעילות של 'אג'יק – מכון הנגב', ארגון ערבי-יהודי שמציין השנה 25 שנים לפעילותו. הוא החל לפעול בנגב בשנת 2000, ובעשור האחרון החל לבסס את פעילותו גם ברשויות ערביות ובערים מעורבות במרכז ובצפון. בין מייסדות הארגון הייתה גם ויויאן סילבר, ז"ל, חברת קיבוץ בארי שנרצחה ב-7 באוקטובר.

מהכנס עלו אתגרים רבים בפיתוח השותפות היהודית ערבית, החל מהחלטות ממשלה, תקציבים ובירוקרטיה שצריכות להיות מותאמות לצרכי הציבור הערבי, ועד הצורך בשיח בתוך החברה הערבית על פתרון בעיות, וטיפוח הזהות הייחודית של נוער וצעירים ערבים.

"שילוב בתעסוקה לא מספיק, צריך גם עיסוק בזהות של הצעיר הערבי"

הדיון על מצב הצעירים והנוער בחברה הערבית נפתח בהצגת ממצאי מחקר שהציגה ד"ר ספאא אבו רביעה, ראש תחום חברה ערבית בקרן יד הנדיב. היא תיארה תמונה מורכבת: לצד העלייה בשיעורי ההשכלה והתעסוקה וצמצום פערי השכר, קיימת גם עלייה באלימות ובפשיעה, ירידה בתחושת הביטחון האישי ושחיקת האמון במוסדות המדינה. "קיים פער בין היכולת והתקדמות האישית לבין ההידרדרות החברתית". לדבריה, ישנם שני רבדים למשבר שחווה הצעיר הערבי: הגלוי – הנשירה, והסמוי – היעדר תחושת שייכות וזהות. "לא די בהקניית מיומנויות טכניות ושילוב בתעסוקה, צריך גם עיסוק בזהות. תמונת עתיד ותחושת שייכות מפתחים חוסן אישי".

"הילדים הבדואים רחוקים מלהגשים את החלומות שלהם", אמר סלאמה עדיסאן, ראש מועצת נווה מדבר, "אבל אנחנו נחושים לאפשר להם להגשים אותם".

ג'לאל ספדי, מנהל חברה ערבית במנהל חברה ונוער, סיפר כי עד תכנית החומש הראשונה לפיתוח החברה הערבית (החלטת הממשלה 922), כמעט ולא היה חינוך בלתי פורמלי בחברה הערבית. לדבריו, המנהל מתכוון להתמקד בנוער בסיכון: "אלה הלקוחות של ארגוני הפשיעה". הוא הוסיף כי מתוכננת שנת מעבר אינטנסיבית לנוער בסיכון. לילה סרור, מנהלת תחום צעירים באג'יק, טענה כי האתגר הגדול הוא פיתוח החינוך הבלתי פורמלי והכשרת הצוותים לפעילות.

פרופ' סראב אבו-רביעה מאוניברסיטת בן-גוריון סיפרה על האתגר ביצירת מרחבים משותפים לערבים וליהודים. לדבריה, "עד 7 באוקטובר הערכנו מרחב משותף במדד כמותי – כמה ערבים נמצאים. צריך לעצב מחדש את המרחב למרחב משותף מבחינה מהותית, מרחב שיש בו תחושת שייכות אמיתית, המכיל את הערבים מתוך שותפות שוויונית. צריך לעבור משילוב האזרח הערבי להכלת האזרח הערבי".

"לא צריך שיתוף ציבור, אלא שותפות של הציבור בקבלת ההחלטות"

הדיון במושב האחרון בכנס נסב על מערכת היחסים בין מוסדות המדינה לחברה האזרחית הערבית. חמאדה עאמר, מ"מ ראש עיריית כפר קאסם, התריס ואמר כי "לא צריך החלטות ממשלה לצמצום פערים, צריך ממשלה שתשרת את כל אזרחיה". לואי ג'בר, מנהל תחום חברה ערבית במנהל אוכלוסיות במשרד העבודה, אמר כי על אף הישגי תכנית החומש השנייה לחברה הערבית, משרדי הממשלה עדיין אינם מסונכרנים מספיק בפעולתם מול הנוער הערבי. "לאורך השנים הייתה רתיעה משיתוף פעולה עם ארגונים אזרחיים", סיפר, "זה התחיל רק ב-2020".

עבד שחאדה, מנכ"ל ועד ראשי הרשויות הערביות, אמר ש"תפקיד הוועד הוא להיות בשולחן מקבלי ההחלטות". לדבריו, יש לחשוב על שינוי מנגנונים כדי לאפשר לרשויות לקלוט תקציבים ולממש אותם. בהתייחס לפערי הביצוע בין הרשויות הערביות הוסיף כי יש לחזק את הרשויות החלשות, כדי שיצמצמו פערים. בנושא הפשיעה אמר שחאדה כי "לא צריך שיתוף ציבור, אלא שותפות של הציבור לקחת חלק בקבלת ההחלטות".

לחזק את הקול השפוי

סלימאן אל-עמור, מנכ"ל שותף באג'יק ומנהל חדר המצב לבדואים בנגב, הציג את החזון הרחב של הארגון: "צריך לראות איך אנחנו מחזקים את הקול השפוי", אמר, "איך אנחנו בונים את הקול הזה, איך מחברים עוד שותפים. חלק מהקושי הוא שאנשים שאכפת להם פחות משמיעים את הקול שלהם. אנו רוצים לעודד אותם להשמיע. אני רוצה לראות חברה ערבית ויהודית שנפגשים, מדברים, יוזמים, עושים הרבה ביחד. ואני רוצה להיות חלק ממרכז החברה הישראלית, להשתלב בתעשייה ובאקדמיה".

עם זאת, הדגיש שיש לעבור שלבים: "שלב ראשון זה חיזוק הזהות של החברה הערבית. שלב שני זה המפגש עצמו בין הארגונים. השלב השלישי הוא בניית האתוס של כולנו. מאחורי הקריאה 'כולנו חברה ישראלית', צריך להיות אתוס שלי, שלך ושל כולנו. אני לא יכול לדבר על מפגשים דו-לאומיים לפני מפגשים חד-לאומיים. כרגע הזהות היהודית, כרוב, מפחדת מהזהות הערבית, והזהות שלי כמיעוט רואה ביהודים איום על הקיום שלי. כך לא נגיע להסדר".

לדבריו, הדרך לגיבוש זהות כרוכה גם באחריות פנימית: "אסור שכל מה שקורה בחברה הערבית הוא באחריות ממשלת ישראל בלבד. לממשלה יש אחריות רבה, בעיקר בכל מה שקשור להזנחה רבת שנים, הריסות הבתים והפשיעה. אבל החברה הערבית צריכה לשאול את עצמה כל הזמן איך היא יכולה לעבוד ולשפר את מצבה. האחריות הזו היא של כולנו כהורים, כמחנכים וכפעילים חברתיים. השיח הזה לא קורה".

אג'יק מבקשת להרחיב את פעילותה עם הצעירים גם למרכז ולצפון. "אנו מביאים לשיח חזון, התמקצעות ושפה חדשה". אל-עמור טען כי הצעיר הערבי לא מקבל את ארגז הכלים הדרוש בבית הספר או באקדמיה, אלא צריך לקבל אותו בשנת מעבר בין התיכון לאקדמיה. "צריך להתאים את זה לכל קבוצה ולכל יישוב. צריך לבנות אתוס של מנהיגות".

חלומות גדולים הם לא מותרות

משתתפי הדיון נשאלו על שאיפתם לעתיד. ג'בר ביקש לחזק את החברה הערבית כדי שהממשלה תוכל לצמצם את התערבותה. שחברי, לעומתו, ביקשה ליצור מסלול בירוקרטי מותאם לרשויות הערביות. רנין מנא ממשרד הטכנולוגיה אמרה כי היעד שלה הוא להגדיל את אחוז מסיימי הבגרות בהייטק ולבנות תשתיות פיזיות ודיגיטליות ליזמים צעירים. ולדברי שחאדה, "השינוי מתחיל משינוי התפיסה. הצלחה אינה יותר רופאים, אלא יותר צעירים בשירות הציבורי. בלעדי זאת לא נצליח ליצור חברה טובה יותר".

מרים אלזיאדנה, סטודנטית לעבודה סוציאלית ובוגרת 'שנת קהילה' של אג'יק, סיפרה על דרכה להגשים את חלומה ואמרה: "אל תפחדו להתחיל מחדש. היום הסיפור שלי הוא חדש, טוב יותר מהסיפור הקודם. הזכות לחלום היא של כל אחד. חלומות גדולים הם לא מותרות, הם התשתית למציאות".