מתמודד האח הגדול ארז איסקוב חיכה במוצאי שבת לגלות אם יזכה בגמר התוכנית, ולא ידע שסבתו מתה בתאונת דרכים. שרה צ'רקסוב נהרגה בדרכה לצפות בשידור של הגמר שבו השתתף נכדה, בהקרנה פומבית באור עקיבא. בערוץ 13 ידעו על כך, ובחרו להמשיך לשדר כרגיל.

ההחלטה הזו קוממה רבים. איך ייתכן שהמוני הצופים מכירים את החדשות המזוויעות, אבל האדם שההודעה הטרגית קשורה בו יושב בכלוב הזכוכית, מנותק? כמעט מיליון ישראלים צפו ברגע ההכרזה על הזוכה, אך לא היה ניתן להתרכז בתוצאות ההצבעה. רק מחשבה אחת עברה בראש: איך יגיב על הזמן שבו כולם ידעו, ולא אמרו דבר?

משפחות החטופים והחטופה שמתבצרות מאתמול בלילה מול מעונו של ראש הממשלה בירושלים מסרבות להיות ארז איסקוב. מסרבות לראות את גורל יקיריהן נחרץ, כשהאח הגדול מתבונן אדיש. מסרבות לשבת ולחכות לתוצאות, מרוחקות מההתרחשויות ונטולות השפעה.

המשפחות פועלות ללא הרף. הן כבר עשו הכול: דיברו, התפללו, שרפו, חסמו, בכו, צעקו, מחו, שתקו, נשמו, קיוו, התאכזבו. בכל שפה, מעל כל במה, בכל חדר, מול כל מי שהסכים לשמוע. עם הכניסה הקרקעית של כוחות צה"ל לעיר עזה, בשלב שמנהיגי המדינה הבטיחו שיביא את הניצחון המוחלט, כל שנשאר להן הוא להתבצר הכי קרוב למי שקובע מה יעלה בגורל היקירים שלהן, ולבקש ממנו לא לשחק אותה אלוהים.

בסליחות שנאמרות מדי שנה לקראת יום כיפור שרים את הפיוט 'אל מלך יושב על כסא רחמים', שבו מפורטות שלוש עשרה מידותיו של האל. בין היתר נאמר שם:
"יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים,
וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת
מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ
מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן״

בעשרת ימי התשובה מבקשים שהאלוהים יעבור מכיסא הדין לכיסא הרחמים, שישפוט את ברואיו בעין חומלת ולא בדין הקר. ודאי שלראש הממשלה בנימין נתניהו, וליתר המנהיגים שלנו, אין רשות או יכולת להכריע מי לחיים ומי לא. משפחות החטופים, בצוק העיתים, מבקשות להזכיר לנתניהו: הוא לא האח הגדול, והן לא ישבו בשקט ויחכו לבשורת האיוב שאולי תגיע.