כוחות משטרה וצוותי רשות מקרקעי ישראל הרסו הבוקר (רביעי) בתים בשכונת אל-עמרני בכפר הלא-מוכר א-סר. עמודי עשן שחור היתמרו משריפת ציוד ומבנים במחאה על ההריסה. אנשי ציבור ותושבים מהסביבה הצטרפו למחאת תושבי הכפר. לדברי המוחים, המשטרה ירתה רימוני עשן וגז מדמיע כדי לפזר את ההתקהלות. "מה אתם רוצים?", צעק אחד התושבים. "יש כאן זקנים, נכים. אנחנו שירתנו את המדינה. חנקתם אותנו! אין איפה לגור. תעשו מה שאתם רוצים, אנחנו נישאר פה".
תאופיק אבו עדואן מספר כי כשניסה להרגיע את צעירי הכפר "התחילו חלק מהמג"בניקים לזרוק רימונים. המפקד אמר להם לא להשתמש ברימונים, אבל הם השתמשו. אם לוקחים את החוק לידיים, גם אני יכול לקחת את החוק לידיים".
המועצה האזורית לכפרים לא-מוכרים בנגב: "מדובר בהמחשה לסאדיזם מזוקק של ממשלת ישראל הנוכחית. לפי טענת המדינה, התושבים ממילא אמורים לקבל מגרשים חלופיים בשבועות הקרובים, אז מדוע לא לבצע את המהלך באנושיות? כ-150 אנשים נזרקים היום מבתיהם – כ-10,000 בסך הכול מאז הוקמה ממשלת החורבן – רק כי מישהו רוצה להכאיב ממניע גזעני לקשישים וקשישות חולים, לילדים, ליולדת טרייה ולשאר תושבי השכונה".
לפי נתוני המועצה, מאז הקמת הממשלה היא הרסה כ-11 אלף מבנים, מהם כ-2,500 בתי מגורים, והפכה כ-10,000 איש לחסרי בית.
35 בתי משפחת אל-עמראני בכפר א-סר נהרסו לאחר כישלון המשא ומתן בין תושבי השכונה והרשות להסדרת התיישבות הבדואים. הבתים היו אמורים להיהרס ביום שני, אך עקב פניית תושבים למפקד המחוז ההריסה נדחתה להיום.
סווילם אל-עמרני, סגן ראש מועצת שגב שלום הסמוכה, שגדל בשכונה ושאימו עדיין מתגוררת בה, סיפר כי מפקד מחוז דרום במשטרה חיים בובליל ויועצו יורם חליווה אמרו לו שסברו שההריסות מתבצעות משום שיש חלופות מגורים זמינות.
"אימא שלי הולכת לעשות לעצמה נזק", אמר אל-עמרני בפגישה של נציגי התושבים עם המשטרה ועם הרשות אתמול. "היא הולכת לשרוף את עצמה. היא אמרה, 'אתם שרפתם בתים – אני אשרוף את עצמי'. אתה ראית בן אדם נורמטיבי שורף את הבית שלו? הורס את הבית שלו? יש צעירים שרוצים עכשיו לממש את מה שהיא אמרה. שרפו את הבתים וזה לא עזר, אז עכשיו הולכים על צעד יותר חריף ויותר קשה". לדבריו, במשפחת אל-עמרני בא-סר קרוב ל-150 איש, רבים מהם ילדים. "אין מסגרת לימודים, אין חינוך, אין רווחה, אין שום דבר. זרקו אנשים, החזירו אותנו 100 שנה אחורה".
נציגי המדינה הציעו לתושבים שיהרסו לבד את 35 הבתים של אל-עמרני, ובתמורה יקבלו מגרשים חלופיים בתוך חודשיים, וכן 50 אלף שקלים למשפחה כדי לבנות מגורים זמניים. עד אז, התחייבו נציגי המדינה, יתאפשר לתושבים לחיות בשטח ללא הפרעה, בשטחים שאינם מיועדים לפיתוח המגרשים החלופיים.
התושבים סירבו להצעה וטענו כי אינם מסכימים לשוחח רק על 35 הבתים, אלא מבקשים פתרון כולל לכל בתי הכפר המיועדים להריסה. זיאד אל-עמרני סבור כי אין הצדקה להרס כמחצית המבנים של משפחתו, משום שהם אינם כלולים בשטח השכונה המתוכננת ואין צורך בפינויים כדי להכשיר את המגרשים החלופיים.
בפגישה נוספת עם חליווה לא הושגו הסכמות. חליווה טען כי אלה שבתיהם כבר נהרסו יכולים לבנות מגורים זמניים בין ההריסות, והוא אחראי שלא ייהרסו שוב. התושבים דיברו בחריפות אחר הפגישה, וחזרו על איומים להצית את הבתים, וחלקם אף את עצמם. "הלכנו יחד כל הדרך, סיכמנו כולנו כבר לפני כמה חודשים שלא נהרוס", אמר אחד התושבים, "אז איך אפשר עכשיו להרוס בשביל לסדר את עצמנו, בזמן שהשכנים והמשפחות שלנו נשארים בלי כלום?"
לטענת התושבים, לא ברור מי יהיה זכאי להתגורר בשכונה החדשה, שכן פחות ממחצית מהתושבים הוכרו כזכאים לגור בה. "בן אדם עובד ב-4,000 שקל, הרסת לו בית ב-80-70 אלף שקל, לאיפה הוא יילך?", שאל עטאף אל-ריאטי בייאוש. "אני בוכה על זה. בתוך כל בית יש 14-13 בני אדם. צריך להתחשב במצב הזה. איפה אנחנו? מה קרה? אנחנו כל החיים שלנו עובדים בבאר שבע, עם יהודים. מה הבעיה עכשיו שהתלבשו עלינו? קשה לי להאמין למה שקורה. כשראיתי 40-30 בתים נהרסים פה התחלתי לבכות. אני לא מעכל מה שקרה".
