בית משפט השלום ברחובות זיכה היום (רביעי) את תושבת העיר ופעילת המחאה ירדן מן (51) מעבירות תקיפה ואיומים על השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, וכן נזק לרכוש.

ראשיתה של הפרשה בינואר 2024, אז נתקלה מן במקרה בשרה סילמן במרכז מסחרי ברחובות, ביום שלמחרת אסון הנגמ"ש ברצועת עזה בו נהרגו 21 חיילים. מן צילמה את סילמן וקראה לעברה 'בושה'. בעקבות זאת החלה סילמן לצעוק על מן, לרדוף אחריה, לצלם אותה ולקרב את הטלפון הנייד שלה לעבר פניה. בתגובה מן הרחיקה בידה את הטלפון של סילמן והוא נפל ונסדק. במקביל פנתה השרה סילמן למשטרה והתלוננה שמן תקפה אותה, ובהמשך גם טענה שאיימה עליה.

שוטרים שהגיעו למקום עצרו את מן שאף הובאה לדיון הארכת מעצר, בו עברה אירוע לבבי ואושפזה. המשטרה הגישה נגדה את "כתב האישום המהיר בהיסטוריה" – יממה בלבד לאחר האירוע עצמו, בו הואשמה מן בתקיפת עובד ציבור ובאיומים. רק היום, שנה ושמונה חודשים לאחר מכן, שכללו שבעה דיונים, היא זוכתה מכל אשמה. השופטת קרן וקסלר דחתה את גרסתה של השרה סילמן ושל שלושת עדי התביעה עליהם התבסס כתב האישום, הצביעה על ליקויים בחקירה, וקיבלה את גרסתה של מן לפיה לא איימה כלל על סילמן ולא תקפה אותה, אלא ניסתה להגן על עצמה מהתנהגותה האגרסיבית של השרה סילמן.

ביחס לעבירת האיומים שיוחסה למן, השופטת התייחסה ל"קשיים העולים מעדותה של השרה סילמן", שמהווה "עדות יחידה". המרכזי שבהם הוא העובדה שלא דיווחה על איומים כלפיה באף אחת משלוש השיחות שערכה למוקד 100 של המשטרה בבוקר האירוע, מבלי שניתן הסבר סביר ל"כבישת" הדברים – כלומר להעלאת הטענות באיחור ולא בזמן אמת. בית המשפט בחן את מצלמות האבטחה במרכז המסחרי ואת הסרטון שצילמה מן וקבע כי יש בהם לסתור את גרסתה של השרה סילמן, לפיה מן איימה עליה בעת צילום הסרטון. עוד קבע, כי גרסת הנאשמת, לפיה בהמשך חלפה ליד השרה סילמן והפטירה לעברה "בושה", מבלי שהשמיעה כלפיה דברי איום, לא נסתרה ומתיישבת עם הראיות האובייקטיביות, קרי מצלמות האבטחה.

השופטת קבעה כי "נוכח התהיות, שעלו מעדותה של השרה סילמן, שנותרו ללא מענה ובשים לב להלכה הפסוקה בנוגע להרשעה על סמך עדות יחידה, לא ניתן לקבוע שגרסתה של השרה סילמן עדיפה על גרסת הנאשמת באופן שיש בו כדי להסיר ספק סביר בדבר אשמתה של הנאשמת, כנדרש במשפט פלילי."

אשר לעבירות תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד, בית המשפט שלל את טענות השרה סילמן שהופיעו בכתב האישום, לפיהן מן סטרה לה. מהכרעת הדין עולה שמי שהתנהגה באופן אגרסיבי היא דווקא השרה סילמן. השופטת קבעה שעל סמך תיעוד מצלמות האבטחה, מן הפנתה את גבה לשרה סילמן והתחילה להתרחק ממנה במטרה לעזוב את המקום. בידה השמאלית היא אחזה בכוס קפה, שקנתה דקות אחדות קודם לכן, בידה הימנית אחזה בטלפון הנייד שלה ועל שני פרקי ידיה היו תלויות שקיות מצרכים. בשלב זה, החלה השרה סילמן לרוץ בעקבות הנאשמת, עקפה אותה מצדה השמאלי, חסמה את דרכה, תוך שהיא מצלמת אותה, וקרבה את הטלפון הנייד לפניה. אז, הניעה הנאשמת את ידה הימנית כלפי הטלפון הנייד של השרה סילמן, בתנועה כלפי מטה.

בית המשפט אימץ את גרסתה של השרה סילמן, לפיה המכה הראשונית הייתה בטלפון הנייד שלה ורק אז חשה מכה בפניה – גרסה המתיישבת גם עם עדותה של מן, לפיה הסיטה את הטלפון הנייד של השרה, שנכנסה בהפתעה למרחב האישי שלה, תוך קירוב הטלפון הנייד בסמוך לעיניה. בצד זאת צוין כי "השרה סילמן התקשתה לספק תיאור מדויק בנוגע למנגנון המכה או למיקום הפגיעה. כמו כן, לא ידעה לומר בוודאות אם ידה של הנאשמת פגעה בה או שמא הייתה זו השקית".

השופטת קבעה כי "במצב דברים זה, כאשר מדובר באירוע שקרה כהרף עין, תגובתה של הנאשמת, היא אוטומטית ובלתי רצונית, מתוך רפלקס, שנועד להגן על פניה ועיניה. בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן ונזק אסתטי קל לטלפון הנייד שלה, אולם זוהי תוצאה מקרית, שנגרמה עקב הדיפת הטלפון בשילוב העובדה שהשרה סילמן החזיקה את הטלפון מול פניה. אין בכך כדי ללמד על כוונה של הנאשמת לפגוע בשרה סילמן או על מודעותה לאפשרות הפגיעה בגופה או ברכושה".

השופטת קבעה שעדויותיהם של שלושת עדי התביעה באותו "כתב האישום המהיר בהיסטוריה" אינן מהימנות, וכי "לא ניתן להסתמך על עדויות שלושה מעדי התביעה, שנטען שראו או שמעו את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן". אחד העדים, שטען במשטרה ששמע רעש של סטירה, הודה בבית המשפט כי אינו יודע להגדיר מהו הרעש ששמע. העד אמר לשוטר שהגיע לזירה ותשאל אותו, בנוכחותה של השרה סילמן, שראה את הנאשמת מכה את השרה, אולם בבית המשפט הדגיש שלא ראה דבר ומדובר במסקנה שלו. השופטת ציינה כי "לאחר בחינת מצלמות האבטחה, עלה בלבו של בית המשפט ספק, אם בכלל שהה העד בסמוך לנאשמת ולשרה סילמן בזמן האירוע".

עדה אחרת חזרה בה מגרסתה במשטרה לפיה ראתה את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן ואת נפילת הטלפון. בבית המשפט אישרה שכל שראתה זו "תנועה של יד". על נפילת הטלפון הנייד והנזק שנגרם לו שמעה מפיה של השרה סילמן לאחר האירוע. בנוגע לעדה שלישית, קבעה השופטת כי "עדותה בנוגע לתיאור פרטי האירוע אינה מתיישבת עם תיעוד מצלמות האבטחה ועם זווית הראיה שלה מהמקום בו עמדה". לפיכך, כל שניתן לחלץ מעדותה הוא שהנאשמת הניעה את ידה והסיטה את הטלפון של השרה סילמן. בנוגע לכלל העדים קבע בית המשפט כי העובדה שהנאשמת אחזה בטלפון הנייד שלה בידה הימנית שוללת את טענת התביעה לפיה היא סטרה לשרה סילמן בלחיה.

פסק הדין מצביע גם על מספר ליקויים בחקירת המשטרה. בין היתר, השוטרים לא הפרידו בין סילמן לבין עד נוסף שתושאל בשטח, וכך הוא נחשף לגרסתה לאירועים ולא היה יכול לתת גרסה בלתי תלויה; והחוקרים לא דרשו מסילמן להעביר אליהם באופן מיידי את כל חומרי התיעוד מהטלפון הנייד שלה, מה שהאריך את הזמן בו שהתה ירדן מן במעצר.

השופטת וקסלר קבעה כי "המשטרה לא הציגה ראיות החוצות את רף ההוכחה הנדרש במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר, ולפיכך, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשמת".

בתגובה לשאלות 'דבר' אמרו במשטרה על פסק הדין כי "התביעה המשטרתית תבחן את החלטת בית המשפט ותגבש עמדתה בהתאם". עוד נמסר כי "למען הסר ספק ובניגוד מוחלט לכותרות השגויות, נדגיש כי כתבי אישום רבים מוגשים בהליך מהיר, תוך פרקי זמן קצרים ובהתאם לנסיבות".