במהלך טיול שעשתה עם אביה בגיל חמש, ראתה שירן מדר לראשונה מגרש טניס. הסקרנות שלה למשחק עם הכדור והמחבט הפכה עם הזמן לאהבה, שהפכה עם השנים למסירות. מדר הצטרפה לחוג טניס כילדה, התאמנה בקבוצות, השתתפה בתחרויות ואימנה שחקנים צעירים יותר.

בגיל שמונה עשר היא הייתה צריכה לבחור בין שירות משמעותי להמשך הקריירה בטניס. מדר שמה את היום יום הספורטיבי בצד והתגיייסה להיות לוחמת ומפקדת בגדוד 41- אריות הירדן. בשנת 2020, במהלך שמירה באחד המחסומים בעקבות תאונת עבודה מצערת היא נאלצה לעבור שיקום ארוך, במהלכו היא גילתה את ענף טניס כיסאות גלגלים, וכיום היא מייצגת את מדינת ישראל בטורנירים ברחבי העולם.

"פחדתי שלא אצליח לשחק טניס, הגעתי לבית הלוחים ואמרו לי 'יש כיסא, יש מחבט"

"הפחד הכי גדול שלי היה שאני לא אצליח לשחק טניס, כמו ששיחקתי בעבר, וזה היה הדבר שהכי הפריע לי. שנה אחרי הפציעה, הגעתי לבית הלוחם ופתאום אמרו לי, יש כיסא, יש מחבט, אפשר לנסות". שירן מדר מספרת בראיון ל'דבר'.

לאחר הפציעה, מדר התניידה עם כיסא גלגלים והחלה לעבור שיקום "התחלתי שיקום מאוד ארוך, והייתי על כיסא גלגלים תקופה. לימדו אותי ממש לעמוד מחדש. זה לקח הרבה זמן, להביא אותי למצב במושג פנויה מנטלית, לדברים אחרים שהם לא רק שיקום נטו, והספורט הפך גם לכלי טיפולי, חלק מהשיקום".

מדר בת ה-25, התלהבה מהרעיון לחזור לעסוק בענף הספורט האהוב עליה, אך במקביל נאלצה ללמוד להתאים את עצמה להבדלים הקיימים בין הענף האולימפי לפראלימפי.  "בהתחלה היה לי קשה", מודה מדר. "המחשבה לעבור פתאום מעמידה לספורט בישיבה, הוא משהו שדרש ממני לעשות סוויץ' בראש. להיות חזקה מספיק ולסמוך על עצמי. הקושי הכי גדול שלי היה מנטלי. זה לשבת על כיסא, שהוא גם שונה מהכיסאות שאני מכירה. במקום לעשות את הפעולה ההפוכה כמו בשיקום, ולהגיד לעצמי, אוקיי, עכשיו את צריכה להתנתק מהכיסא ולעמוד, אז אמרו לי ההפך. את צריכה לשבת, ואת צריכה ללמוד לזוז עם הכיסא במהירות ממקום למקום".

"מהרגע שהתיישבתי פשוט התאהבתי בספורט. זה משהו שאי אפשר להסביר במילים, זה היה חיבור נפשי. לדעת שאת יושבת על כיסא ואת צריכה להגיע לכדור כמה שיותר מהר, ואת צריכה לעשות את זה בזווית מסוימת. אני בזמן הראשון חיכיתי שהכדור יגיע אליי, אם לא הגיע אליי אז בזה זה נגמר, אבל ככה למדתי והשתפרתי עם הזמן וזה לדעתי ספורט מדהים".

"כשהפציעה מבלבלת ומסלול החיים נקטע, ללכת לספורט, זה תורם המון לעצמך"

מדר שנפצעה כחיילת, עברה תהליך של שיקום פיזי ונפשי דרך העולם שגילתה בספורט הפראלימפי, פונה לפצועי "חרבות ברזל" ומזמינה אותם להצטרף אליה ולבחור ענף ספורט פראלימפי שמתאים להם ויעזור להם לעבור תהליך דומה.

"אני מאמינה מהניסיון האישי שלי, שללכת לספורט, במיוחד בשלבים הראשונים, כשהפציעה מבלבלת ומסלול החיים נקטע או משתנה," היא אומרת. "מעבר לזה שזה תורם המון לעצמך, זה נותן גם מוטיבציה לאנשים אחרים. העיסוק בספורט מלמד ומעצים חוזקות שבאותם רגעים קשים, לא רואים. ספורט זה כלי טיפולי והוא תורם בכל כך הרבה אופנים שלפעמים לוקח לנו זמן להבין."

הפציעה אומנם משנה את מסלול החיים, אך היא לא חייבת לעצור אותו. "והלוואי שכל פצוע שהוא קצת מתלבט, ישמע את זה ובאמת ילך למקום הזה, כי זה הדבר הכי טוב שאפשר לתת לעצמך".

רק שתי שחקניות בארץ

מדר היא אחת משתי שחקניות טניס כסאות גלגלים נשים היחידות בארץ, לצידה משחקת גם מעיין זיקרי המדורגת היום במקום ה-18 בעולם וייצגה את ישראל במשחקים הפראלימפיים בפריז.

"חוץ ממני ומעיין זיקרי, לצערי אין בארץ עוד שחקניות. אני חושבת שזה החלק הכי קשה בספורט הזה, כי למשל אצל הגברים יש המון שחקנים בארץ כל מיני גילאים. אין לי עם מי לשחק ולהתאמן בנשים, כי מעיין הרבה מהזמן בחו"ל. זה גם אומר שגם אין בארץ טורנירים. אז בשביל להתקדם בדירוג ובענף כמו שבאמת אני רוצה, זה רק לצאת לטורנירים בחו"ל".

שנה בלבד אחרי שהחלה להתאמן בענף, מדר יצאה לטורניר הבינלאומי הראשון שלה שנערך בצ'כיה. מדר ניצחה את המערכה הראשונה במשחקה הבינלאומי הראשון כאשר פגשה את ג'וליה ואלדו מאיטליה, אך נכנעה בהמשך המשחק, "המטרה הייתה להרגיש מה זה הספורט הזה, ולחוות טורניר בינלאומי. ידעתי שאני אוהבת את הספורט הזה, אבל שם באמת לראשונה הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

עד כה במהלך הקריירה, זכתה מדר בבית הניחומים של שלוש תחרויות, כאשר האחרונה הייתה בחודש אוגוסט בליטא. רגע השיא מבחינתה הייתה השתתפות במסלול המשני של אליפות אינדיאן וולס הפתוחה "בגלל הדירוג שלי, הייתי בהגרלה המשנית, כאשר המדורגות הבכירות השתתפות בהגרלה הראשית (כולל מעיין זיקרי). הגעתי עד הגמר וסיימתי במקום השני. זאת הייתה חוויה מדהימה בפני עצמה. לשחק וגם לזכות במקום השני. אני מרגישה שכל הדברים האלה הקטנים וכל הזכויות הקטנות זה באמת הכנה להמשך".

הטורניר בארה"ב נערך בינואר 2024 והיה הטורניר הראשון של הנבחרת הישראלית השתתפו בו, אחרי פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' ואיסור הנסיעות לתחרויות לחו"ל שהיה באותה העת בספורט הישראלי. "הגיעו לטורניר קבוצה מאוד גדולה של ישראלים לעודד אותנו. ושם הרגשתי לראשונה, איך הניצחונות והזכיה בטורנירים, אלו דברים שמאוד מעלים את הרוח והנפש בימים אלו, וזה נותן לי את המוטיבציה הכי גדולה להצליח".

מדר וצוות האימון שלה בודק כרגע את הטורנירים הבאים שיש בסבב העולמי ומחפשים את הטורניר הנכון בשבילה. מדר מספרת שכרגע הכיוון הוא טורניר באיטליה, אבל הם עוד צריכים לוודא את כמות הנרשמים, שלא יהיה מעט מדי או הרבה מדי ואת רמת השחקניות שישתפו בטורניר שיהיו בסביבות רמת המשחק והדירוג העולמי שלה.