השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, פנתה היום (ראשון) לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' בקריאה דחופה להקים קרן ייעודית לשיקום ים המלח, לקראת חידוש הזיכיון להפקת מינרלים ב-2030. "חידוש הזיכיון בים המלח – נקודת זמן קריטית והזדמנות היסטורית לתיקון. הקמת קרן ייעודית היא חובתנו כלפי הסביבה והדורות הבאים", כתבה במכתבה.

לפי ההצעה, הקרן תתבסס על חלק מהכנסות המדינה מהזיכיון העתידי ותבטיח מקור מימון יציב ומתמשך לשיקום האזור. סילמן התריעה כי בלעדיה, לא ניתן יהיה לתת מענה מערכתי להידרדרות: "ניסיון עשרות השנים האחרונות הוכיח כי ללא מנגנון מימון ייעודי, שיקום ים המלח נדחק לשוליים".

מפלס הים ירד בארבעה עשורים בכ-40 מטרים, בקצב של 1.1–1.3 מטר לשנה. הירידה, שנגרמת בין היתר משאיבות תעשייתיות, הובילה לסגירת מרבית חופי האגן הצפוני, לקריסת תשתיות ולנזקים חמורים לערכי טבע, חקלאות ותיירות. פעילות הזכיין לבדה אחראית לכ-25% מהירידה השנתית.

לדברי השרה, הקרן נדרשת לא רק לשיקום מפגעים ולהנגשת חופים, אלא גם להכנה לפרויקטים עתידיים – ובראשם "מובל הימים", יוזמה להזרמת מים שיכולה לבלום את הירידה וליצור תועלות נוספות למשק: ייצור אנרגיה הידרו־אלקטרית, התפלת מים, תיירות ונופש.

עם זאת, סילמן ציינה כי התוכנית להזרמת מים, שתוכננה להתחיל ב-2045, צפויה לספק עד 400 מיליון קוב בשנה בלבד – בעוד שהגירעון השנתי עומד על כ־700 מיליון קוב. "מי שמדברים על להציל את ים המלח – זה שאפתני. אנחנו מדברים על האטת הירידה", אמרה בכנס שנערך מוקדם יותר השנה.

בסיום מכתבה הדגישה סילמן: "על המדינה להבטיח שהכנסות הציבור יושקעו בחזרה בסביבה, בהתיישבות ובתיירות באזור. קרן ייעודית לשיקום ים המלח, בדומה לקרן לשטחים פתוחים ולקרן לשיקום מחצבות, היא הדרך היחידה להבטיח אחריות סביבתית וכלכלית. ים המלח הוא נכס לאומי מהמעלה הראשונה. זוהי חובתנו כלפי הסביבה והדורות הבאים".