ציידים לקטים חנטו בני אדם באמצעות ייבוש בעשן בחלק הדרומי והדרומי-מזרחי של אסיה לפני 12 אלף שנה, עמיתיי ואני מדווחים במחקר חדש שפורסם בכתב העת 'ידיעות האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית" (PNAS). זו הראייה הראשונה הידועה לחניטה בכל מקום בעולם, מוקדמת הרבה יותר מהדוגמאות המוכרות במצרים העתיקה ובדרום אמריקה.

למחקר המקורי

חקרנו את השיירים מאתרים שתיארוכיהם נעים בין 12,000 ל-4,000 שנה, אבל המסורת הזו אף פעם לא נעלמה לחלוטין. היא המשיכה לעידן המודרני בחלקים מגינאה החדשה ומאוסטרליה.

אתרי הקבורה בדרום סין ובדרום מזרח אסיה הם סימן היכר של הציידים לקטים שיישבו את האזור, בתקופה שבקירוב החלה לפני 20 אלף שנה והסתיימה לפני 4,000 שנה. ארכיאולוגים סיווגו עד כה את הקברים האופייניים לאזור כ"קבורה ראשונית". המשמעות: הגופה הובאה למנוחות כפי שהיא, בטקס אחד.

עם זאת, עמיתנו הירופומי מצומורה, שעוסק באנתרופולוגיה פיזית ובאנטומיה, הבחין בשלדים בעלי מבנה שלא היה הגיוני מבחינה אנטומית. לצד תצפיות אלו, ראינו לעיתים קרובות שחלק מהעצמות בגופות האלו נשרפו באופן חלקי. הסימנים לשריפה, כמו חריכה, נראו בעיקר בחלקי הגוף שבהם הייתה פחות מסת שריר וכיסוי דק יותר של רקמות דקות. התחלנו לתהות אם התייחסו לנפטרים בצורה יותר מורכבת מפשוט לקבור אותם.

בדקנו עצמות מ-54 קברים ב-11 אתרים באמצעות שתי טכניקות מעבדה, שיכולות לזהות שינויים מיקרוסקופיים בעצמות הנגרמים מטמפרטורות גבוהות. התוצאות: כמעט כולן נחשפו לחום ברמה נמוכה (low heat), כלומר כמעט כולן עושנו.

הדגימות, שנלקחו מאתרי קבורה בדרום סין, וייטנאם ואינדונזיה, הן הדוגמאות העתיקות ביותר הידועות לחניטה. הן עתיקות בהרבה מהפרקטיקות הידועות של תרבות צ'ינצ'ורו בצפון צ'ילה (לפני כ-7,000 שנה) וממצרים העתיקה (לפני כ-4,500 שנה).

הנוהג התרבותי הזה שרד אלפי שנים, והתפשט על פני שטח רחב מאוד. הוא נמשך עד לפני כ-4,000 שנה, כאשר אורחות חיים חדשים החלו להשתרש.

רישומים אתנוגרפיים מראים שהמסורת הזו שרדה בדרום אוסטרליה גם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. קהילות מסוימות באזורים הרריים בגינאה החדשה אף שמרו על המנהג עד לתקופה האחרונה. קבוצות הציידים-לקטים של דרום סין ודרום מזרח אסיה היו קשורות באופן הדוק לעמים הילידים של גינאה החדשה ואוסטרליה, הן בתכונות הפיזיות והן במוצא הגנטי.