שפיטה במקום שביתה
ג. בן-ישראל: עד היום, כאשר צד, במקום להיזקק לבוררות, בחר לשבות במשך תקופת ההסכם הקיבוצי, לא היה אמצעי יעיל כנגד זה. בית-הדין לעבודה מכוון, כפי שהגדיר זאת מישהו, לשפיטה במקום שביתה. מעתה יגיש הצד הנפגע תביעה משפטית, ובית הדין יכפה, בתוקף סמכותו, על הצד השני להופיע לפניו. דבר זה יוצר סיכוי לכך שהבעיות הקשורות במימוש זכויות של הסכמים קיימים יבואו על פתרונן בבית-הדין.
המגמה היא שבית-הדין יפעל בזריזות, בהליכים מפושטים, ומתוך מניעת הוצאות לפונים אליו. הותנה עם השופטים ועם הרשמים, שבעת הגדלת העומס על בתי-הדין יצטרכו הם לעבוד גם אחרי הצהריים, ובמקרים חמורים יותר יהיה עליהם לעבוד יומם ולילה למניעת סחבת.
הפונים לבית-הדין יכולים להיות מיוצגים גם על ידי מי שאינו עורך-דין, וכך יוכלו לחסוך את שכר-הטרחה לאיש המקצוע. הקלה אחרת הניתנת לפונים היא שלא יהיה עליהם לשלם אגרה עם תחילת ההליך המשפטי; רק בסופו יקבע השופט, לפי העניין, אם תשלום זה מוצדק או לא.
יתרון נוסף הוא בכך שעד עתה, שעה שבעיות-עבודה נפתרו בבוררות, לא היו התקדימים מחייבים. עכשיו יקבע בית-הדין הלכות ברורות; התקדימים שלו יחייבו בדרך כלל, ולא יחזור מצב שבו בשני מקרים זהים כמעט היו החלטות הפוכות של בוררות.
ריכוז הנושא יעלה רמת השיפוט
עצם העובדה שכל ענייני העבודה ירוכזו בבית-דין אחד, תעלה את רמת השיפוט. ייחודו של משפט העבודה הוא בהיותו קולקטיבי, ובכך הוא שונה תכלית שינוי מבית-המשפט הרגיל ודורש התמחות מיוחדת. בעבר, כאשר הגיעה בעיית עבודה אל בית-משפט – לא תמיד היו השופטים מומחים בנושא. הריכוז יביא להתמחותם של השופטים והרשמים בנושא העבודה.
האם יש בהקמת בתי הדין לעבודה משום הקלה על הממונים על יחסי העבודה?
ת.: בהחלט. עם חקיקת החוק להגנת השכר הוטל הטיפול בתביעות השונות על הממונים, והם הוצפו בתיקים שמנעו מהם להמשיך בעבודתם הסדירה. לולא הקמת בתי-הדין לעבודה, היה צורך למצוא פתרון אחר כדי להקל על הממונים. עתה יוכלו הם להתמסר לנושאים אחרים, שראשון להם הוא תיווך בסכסוכים, עניין שחשיבותו גדלה עם התיקון לחוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון המחייב את הצדדים להודיע 15 יום מראש על כוונה לשבות או להשבית, ולמסור הודעה זו לצד שכנגד ולממונה הראשי על יחסי עבודה).
פעולות אחרות של המחלקה: מחקר, הדרכה והשתלמות, אספקת נתונים וידע ואיתור סכסוכים לפני פריצתם.
נציגי הציבור – בעלי ידע רב
מהו הצורך בצירוף נציגי ציבור לשופטים המקצועיים בבית-הדין?
ת.: סכסוך העבודה קשור בידע רב בענייני מעשה. כאשר ליד השופט יישבו נציגי העובדים והמעבידים המצוידים בידע ניכר, עשוי הדבר להשפיע על כך שפסקי-הדין לא יהיו תלושים מן המציאות. גם למתדיינים יהיה יותר אמון בבית-הדין כאשר מולם יישבו נציגי ציבור הקרובים לעניינם והמבינים אותו.
עם מינוי אנשי הציבור לשופטים אין חשיבות מהותית להיותם עובדים או מעבידים כיוון שבאותו רגע אין עליהם שום מרות זולת החוק והשלטון. בעת מתן פסק-הדין לא יצויין מי היה ברוב ומי במיעוט. נציג הציבור יכהן פעמיים בשנה, כל פעם עשרה ימים. רמת האנשים תהיה תלוייה במידת היענותם להשתתף בקורסים ובהשתלמויות שייערכו להם בקשר עם תפקידם כשופטים.
האם בתי הדין הוקמו לפי דוגמאות הקיימות בחוץ-לארץ?
ת.: בתי הדין לעבודה קיימים בשוודיה, בגרמניה המערבית ובאמריקה הדרומית. בשוודיה יש בהם ערכאה אחת ובגרמניה שתי ערכאות. אצלנו קיים למעשה השימוש בשתי הצורות, כאשר בנושא עבירות פליליות על חוקי עבודה יש אפשרות ערעור לחילה לפני בית הדין הארצי ואחר כך לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, לגבי הסכמים קיבוציים כלליים אפשר להגיע לבית הדין הארצי בלבד, כלומר, כפי שהדבר נעשה בשוודיה. הנה למשל הנושא הראשון שהגיע לבית הדין הארצי הוא הגשת צו-מניעה נגד פיטורי הדוורים, על-ידי עורכי הדין בירן ותמיר.
במה תיבחן יעילותם של בתי הדין, לדעתך?
ת.: מבחנם יהיה בהצלחתם להתגבר על העומס הרב שייפול עליהם מבלי שיימשכו המשפטים תקופות ארוכות. כך ירגיש הצד הנפגע כי יש מי ששומע לבעייתו ופותר אותה במהירות וביעילות.
התיק הראשון – תביעת שכר על רבבות ל"י
בשעת בוקר מוקדמת הגעתי אל בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. בית -הדין סמוך לבית המשפט הישן, בבית רב-שנים. הקומה שהוקצתה לו מדיפה ריח של צבע טרי, ובחדרים הגדולים והריקים עומדים שולחנות חדשים ומבהיקים.
המוסד בהתהוותו. בחדר המרכזי מוערמים טפסים שונים ולצידם שניים-שלושה התיקים הראשונים.
מתוך הצוות המצומצם העתיד לעבוד בבית-הדין פגשתי רק במזכיר הראשי – יעקב זילברשטיין. ביקשתי לשמוע מפיו במה הוא רואה את התועלת שבהפעלת השיטה החדשה.
"יש לשיטה זו שתי מעלות עיקריות" – משיב זילברשטיין. האחת היא ביטול הפיצול שהיה קיים עד עכשיו בנושא משפטי העבודה. נושא זה התחלק עד עתה בין משרד העבודה, המוסד לביטוח לאומי ובתי-המשפט. מעתה מרוכז הכל בו והנושא היחיד אשר נשאר בידי משרד העבודה הוא עניין הבוררות.
"מעלה שנייה שיש לשיטה זו הוא המגע הישיר שבין העובד או המעביד לבין בית-הדין. העובד מגיע לכאן ואנו נותנים לו למלא טפסים בהתאם לבעייתו. לגבי עובדים יש כאן למשל טפסי-תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, או תביעה לתשלום שכר עבודה מולן. לגבי מעבידים – בקשה להפחתה או לביטול של פיצויי הלנת-שכר. אם יודע הפונה אלינו למלא בעצמו את הטופס – יעשה זאת.
במה עוסק התיק הראשון שהגיע אליכם?
"זוהי תביעה כספית על תשלום שכר-עבודה בסכום של רבבות ל"י. עורך-הדין שהגישה הוא יצחק בראז מפתח-תקווה, המזדרז להיות חלוץ במקרים כאלה".
כמה אנשים מונה צוות העובדים בבית-הדין?
"בינתיים שישה בלבד. ביניהם השופט רייכמן, שקודם לכן פעל במסגרת המוסד לביטוח לאומי, והרשמת עו"ד ליפס שעבדה קודם במשרד העבודה. כרגע מסיימים אנשי הצוות את עבודותיהם הקודמות, שכן בעיות אשר הגיעו למשרד העבודה לפני 1 בחודש מטופלות עדיין בדרך הישנה, והתהליך אשר בסיומו יפעל בית-הדין באורח סדיר, יארך זמן".
לקוחות ראשונים
אותה שעה הגיע למקום יהודי מעולי רומניה, הגר במושב עולש. קטן ורזה, מגבעת שמוטה אלכסונית על ראשו, ומכנסיו, שחגורה אין בם, מטים לנפול. שלוש שנים היה שומר בבארותיים. יום אחד הסתכסך עם רב-השוטר וזה סילקו מן העבודה. מאז סילוקו חלפו כבר שלוש שנים ועד עתה דנו בכפר אם סילוק זה משמעו פיטורין אם לאו. עתה הגיעו לידי החלטה: לאו שמיה פיטורין. בא אל משרד העבודה וביקש לברר את העניין. שלחו אותו לכאן. לא, הוא לא שמע עדיין על בית-הדין לעבודה. מה הייתה משכורתו החודשית כשומר? שואל המזכיר. "בערך מאתיים וחמישים ל"י". "בדיוק?" בדיוק איננו זוכר. מה סכום הפיצויים שדורש הוא? – 800 ל"י. מדוע? כך נראה לו.
יושב עימו המזכיר ומסביר לו מה שמסביר. זה ממלא תביעה לתשלום פיצויי פיטורין. עותק אחד ממנה יישלח למעבידיו לשעבר, עותק שני יגיע אליו והוא ייקרא לבית הדין.
אחריו נכנס אדם כבן שלושים, לבוש נאה יותר מקודמו וצעדיו אינם נבוכים כשלו. שמונה שנים עובד הוא בנגריה. בשנים הראשונות לעבודתו היו יחסים טובים בינו לבין מעבידו, אולם אחר כך הורעו. את משכורתו הוא מקבל כל שבוע, אך בעל-הבית אינו נותן לו את כולה. חלקה ניתן לו לאחר זמן ואין הוא יכול לתכנן, לכן, מראש את הוצאותיו. גם כשהוא מבקש חופשה חודשים מספר לפני מועדה – אינו מקבלה בעיתה. לפני זמן כבר היו השניים בארגון עובדי-העץ וטענו טענותיהם, אולם עתה יש לו בעיה רצינית והוא חושש שמעבידו לא יהא מוכן ללכת לארגון שנית: ביום שישי אחד בצהריים הודיע לו המעביד שהוא סוגר את הנגרייה לכמה ימים, כיוון שהרופא ציווהו לשכב. הפועל ביקש להמשיך ולעבוד, משום שהייתה עבודה רבה בנגרייה, ומשום שמשכורתו משולמת לו לפי הימים שעבד, אולם בעל-הבית סירב לאפשר זאת. החופש היה בלתי מתוכנן והוא לא רצה להפסיד כסף. מצא עבודה במקום אחר.
לאחר כמה ימים טילפן המעביד לביתו. רק אשתו הייתה בבית. הוא ביקש לדבר עם הבעל, והאישה אמרה שהוא איננו. אמר לה משהו על מחלתו, ואיחלה לו בריאות. מאז לא היה קשר בין המעביד והפועל. עתה שואל הוא אם אפשר להתייחס למצב זה כאילו פוטר.
מייעצים לו: חזור את הנגרייה ושאל את מעבידך אם רוצה הוא בך חזרה. אם ירצה – מוטב. אם לאו, פוטרת ותוכל לתבוע פיצויי פיטורין.
הפתרון אינו מוצא חן בעיניו. אין הוא רוצה לפגוש במעבידו שלא בבית-הדין. אף-על-פי-כן, הולך הוא. אין פתרונות-של-זהב, ובוודאי שלא בטרם משפט, אך אין ספק שאם מושגת כאן המטרה של פישוט התהליכים הביורוקראטיים בלבד, טמונה בהקמת בתי-הדין ברכה רבה.
דבר, 8.9.1969
כשבתי הדין לעבודה החלו לפעול בשנת 1969, הייתי ילדה בת 12. עשרים שנה לאחר מכן התמניתי לשופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. ביומי הראשון הגעתי לאותו בניין ישן ברחוב יהודה הלוי 6. המזכיר הראשי, יעקב זילברשטיין, קיבל את פניי. מבחוץ, הבניין כמעט לא השתנה, אך בתוכו כבר חל שינוי ניכר. הבניין שקק חיים: יותר שופטים, יותר עובדים, וכמות המתדיינים גדלה מאוד.
כותב המאמר, יוסי ביילין, מראיין את גדעון בן ישראל ז"ל, שהיה הממונה על יחסי עבודה במשרד העבודה. כותרת הריאיון עמו היא "שפיטה במקום שביתה". ממרום שנותיי כשופטת בבית הדין האזורי ועד כהונתי כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, הכותרת שלי היא "הידברות במקום שביתה". בן ישראל הוסיף כי "המגמה היא שבית הדין יפעל בזריזות, בהליכים מפושטים".
בשנת 2019 חגגנו יובל שנים לבתי הדין לעבודה בתיאטרון ירושלים, במעמד של למעלה מ-500 משתתפים. שם נשאתי דברים ואמרתי:
"משפט העבודה הוא מכלול זכויותיו של כל אדם החי בישראל, 'מטרם הלידה ועד כינון המצבה'. עניינו של מכלול זה הוא שמירה והגנה על זכויות המעסיק והעובד, במהלך חיי העבודה ובסיומם; על הזכות לביטחון סוציאלי ולקיום מינימלי בכבוד; ועל הזכות להבטחת בריאותו של האדם ולהגנה על כבודו לעת זקנה.
משפט העבודה כולל גם סכסוכים קיבוציים בין ארגוני עובדים, מעסיקים וארגוניהם, ובכללם המדינה עצמה כמעסיק ולעיתים כריבון. הסכסוכים לעיתים מורכבים וקשים, עם השלכות רחבות על הכלכלה והמשק כולו.
ניתן לומר היום בוודאות כי מערכת בתי הדין לעבודה, שהינה חלק בלתי נפרד ממערכת בתי המשפט, היא המערכת המשפטית החברתית המרכזית. היא המופקדת והאמונה על כל אלה, ושופטיה ורשמיה הם שומרי הסף מפני פגיעה בצדק החברתי ובזכויות כל אדם, שהם מיסודותיה של הדמוקרטיה בישראל."
דברים אלו ממחישים את הגשמת החזון שבהקמת בתי הדין לעבודה, אשר מאז הקמתם גדלו והתרחבו – גם במספר השופטים והרשמים, גם במספר התיקים, ובמיוחד חשוב לציין את רוחב הסמכויות בנושאים הנדונים. , כבר אין מדובר כלל ב"נושאים מפושטים", אלא בהליכים מורכבים וחשובים מאוד לחברה בישראל.
ורדה וירט-ליבנה היא נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס
