שינוי כיוון ביחסי איטליה ישראל: ראש הממשלה ג'ורג'יה מלוני הודיעה השבוע שתתמוך בחלק מהסנקציות על ישראל, ואף שלחה ספינות מלחמה שילוו את המשט המתוקשר לעזה. זאת למרות שעם עלייתה לשלטון, הציגה ג'ורג'יה מלוני את עצמה כבעלת ברית נאמנה של ישראל, ומנעה בחודשים האחרונים, יחד עם גרמניה, סנקציות כלכליות משמעותיות שהאיחוד האירופי הציע להטיל על ישראל. "בלחץ האופוזיציה, מלוני נאלצה לשלוח ספינות מלחמה ללוות את המשט לעזה, ובעקבות הלחץ של בנות בריתה האירופאיות היא הודיעה שתתמוך בחלק מהסנקציות", אומרת ל'דבר' שרון ניצא (42), עיתונאית ומפיקה לתקשורת האיטלקית. "אבל צריך להסתכל על התמונה המלאה – יש פה יחסים מורכבים".

עם שובו לתפקיד ראש הממשלה, במרץ 2023, הקדיש נתניהו את אחד הביקורים המדיניים הראשונים שלו לרומא. "הוא עשה זאת כי מלוני נחשבת במחנה שלו", אומרת ניצא, "היא שותפה בתנועה ימנית שורשית והממשלה שהקימה דומה בהרכבה לממשלה בירושלים – ממשלת ימין וימין קיצוני. מה שמחבר את מלוני לישראל הוא המאבק הבלתי מתפשר בהגירה ובאסלאם הקיצוני".

באוקטובר 2023, לאחר פרוץ המלחמה, ביקרה ראש הממשלה מלוני בישראל והביעה את תמיכתה בזכותה המלאה של ישראל להגן על עצמה. אלא שכבר אז ננקטה מדיניות הפוכה: ממשלת איטליה הייתה הראשונה בעולם לעצור את כל הייצוא הביטחוני לישראל. בינואר 2024 הודיע סגן ראש הממשלה ושר החוץ האיטלקי, אנטוניו טאייני, כי איטליה עצרה את כל משלוחי הנשק לישראל כבר ב-7 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה. הודעתו נמסרה לפני שממשלות אחרות בעולם התייחסו לנושא, והיא זכתה לשתיקה מצד ירושלים. טאייני ביקר בישראל שלושה חודשים לאחר מכן והביע בישראל תמיכה מלאה.

בחודשים האחרונים עמדו איטליה וגרמניה, לצד מדינות קטנות יותר כמו הונגריה וצ'כיה, כחומה בצורה נגד כל ניסיון להטיל על ישראל סנקציות במסגרת האיחוד האירופי. איטליה נמנע מלתמוך בפומבי ב'הצהרת ניו-יורק' שהובילה צרפת שכנתה מצפון עם בית המלוכה הסעודי, אך בסופו של דבר גינתה את ישראל מעל בימת האו"ם, ואמרה שישראל חרגה מהנורמה המקובלת בכך שהיא מבצעת "מלחמה בקנה מידה גדול, שבה מעורבת האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית באופן לא פרופורציונלי".

מלוני ציינה כי "בחציית גבול זה ישראל הפרה בסופו של דבר נורמות הומניטריות וגרמה לטבח בקרב אזרחים. בחירה זו, שאיטליה ראתה שוב ושוב כבלתי מקובלת, תוביל אותנו להצביע בעד חלק מהסנקציות המוצעות על ידי הנציבות האירופית נגד ישראל".

היא נימקה את החלטת איטליה להצביע בעד 'הצהרת ניו-יורק' באו"ם, אף על פי שלא הייתה בין הדוחפות אליה: "לישראל אין זכות למנוע הקמה של מדינה פלסטינית, או לבנות התנחלויות בגדה המערבית במטרה למנוע זאת. לכן, חתמנו על הצהרת ניו יורק". לצד זאת הדגישה כי יש להפעיל לחץ בינלאומי על חמאס ולא על ישראל, והאשימה את הארגון בפתיחת המלחמה ובמניעת סיומה, בכך שהוא מסרב לשחרר את החטופים.

עם שובה לרומא הבטיחה מלוני להביא הצעה לפרלמנט להכרה במדינה פלסטינית, אם זו תעמוד בתנאים שהוזכרו גם בהצהרת ניו-יורק, בנאום של אבו-מאזן בעצרת האו"ם ובתכנית לסיום המלחמה של טראמפ: פירוז מלא של רצועת עזה והגדה המערבית, הדרת חמאס מהשלטון, ושחרור כל החטופים.

"במקביל לדיון התיאורטי על הכרה במדינה פלסטינית," אומרת ניצא, "האופוזיציה באיטליה מנסה לשים את פלסטין בראש סדרי העדיפויות. נערכה שביתה כללית במדינה להזדהות עם הפלסטינים, וארבעה חברי פרלמנט משתתפים במשט לעזה".

בתקשורת האיטלקית האשימו את ישראל במתקפת כטב"מים נגד המשט, מה שהביא לכך שהאופוזיציה דרשה משר ההגנה האיטלקי גווידו קרוזטו תדרוך בנושא הזה בפרלמנט. קרוזטו שלח ספינות מלחמה שילוו את המשט, מה שנתפס על ידי האופוזיציה כהישג עצום. אבל אז נכנסה מלוני והורידה קצת את הלהבות: "המשט הזה חסר הצדקה, מסוכן ולא אחראי", אמרה, "אסור לנו לסכן את הבטיחות שלנו; אין צורך להגיע לאזור לחימה כדי להעביר סיוע לעזה – סיוע שהרשויות האיטלקיות יכולות להעביר לשם תוך שעות ספורות בלי בעיה. ישראל הציע להם לפרוק את הסיוע באשקלון, והם סרבו. הצעתי להם בעצמי לפרוק את הסיוע בקפריסין ולהעביר אותו באמצעות הפטריארכיה הלטינית בירושלים לעזה. הבעיה שהמחוקקים האיטלקים המשתתפים במשט לא מעוניינים לעזור לעזתים אלא ליצור קושי לממשלת איטליה."

"מלוני מתאמצת להיות דמות ממלכתית ואחראית" מסבירה ניצא, "היא הודיע שתתמוך בסנקציות האירופאיות נגד השרים בן-גביר וסמוטריץ', אבל תתנגד לסנקציות כלכליות שיפגעו בכל הישראלים. היא מנסה לעמוד במרכז ולא משתפת פעולה עם הניסיונות של האופוזיציה השמאלית לגרור את השיח באיטליה לכיוון הזה של פלסטין".

"האופוזיציה באיטליה מפולגת, הם לא מסכימים על שום דבר. הנושא הפלסטיני הוא הדבר היחיד שמאחד ביניהם לכן הם דוחפים אותו כל כך חזק. הם משתמשים בזה כדי לגבש את השמאל. אבל ממה שאני מבינה הציבור לא קונה את זה. יש באיטליה בעיות דחופות יותר ממדינה פלסטינית, והציבור מרוצה מאוד ממלוני. אני חושבת שהיא הולכת להיות בתפקיד עוד הרבה שנים. לא רואים שום אלטרנטיבה לשלטון שלה. גם בקהילות היהודיות שהיו מזוהות עם השמאל באופן מסורתי,  מספרים לי שדי מרוצים ממנה".