סליחה על השאלה אבל מה גודל כרית הביטחון שלכם? לא, לא הכרית בממ"ד או במקלט. כרית הביטחון הכלכלית. או במילים פשוטות יותר: אם מחר תאבדו את מקור ההכנסה העיקרי שלכם, כיחידים, כזוגות או כמשפחות, כמה זמן תוכלו עוד להתקיים במקורות עצמיים שלכם? מחקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם לאחרונה מגלה ש-14% מהישראלים יוכלו לעשות זאת במשך שבוע. כשליש מאיתנו יוכלו להחזיק חודש בקושי. ביטחון? לא ממש.

המחקר גם מגלה ש-40% מהישראלים לא הצליחו לגמור את החודש ב-2024. המחקר מאשש את הנתונים של בנק ישראל ביחס לאוברדראפט (משיכת יתר) שלנו. מנתונים שפרסם בשנה שעברה בנק ישראל עולה ש-39% מהישראלים נמצאים במשיכת יתר. מדובר בסך הכול ביותר מ-10 מיליארד שקלים של חובות לבנקים בחשבונות העובר ושב, בתנאי הריבית הגרועים ביותר. הריבית על החובות שלנו באוברדראפט גם מגדילה אותו. לפי נתוני בנק ישראל, נכון ליולי 2025, ממוצע הריבית הממוצעת על משיכת יתר בחשבונות עובר ושב עמדה על 12.12%, יקרה בהרבה מהלוואות מסוגים אחרים. לפי הערכות, התמונה האמיתית מדאיגה יותר, כיוון שמדובר רק בחשבונות שנמצאים במאגר של בנק ישראל. החשבונות שלא נמצאים שם הם, בדרך כלל, החשבונות עם החובות הגדולים יותר.

מכת המינוס הישראלי איננה שוויונית. ביישובים באשכול החברתי-כלכלי הנמוך ביותר, יישובים ערביים לרוב, יותר מחצי מהחשבונות נמצאים במשיכת יתר. באשכולות הגבוהים ביותר מדובר על שליש ופחות.

המגמות מדאיגות עוד יותר מכיוון שהנתונים נאספו ב-2023 ולאורך 2024. בשנים האחרונות חווינו יוקר מחיה שהולך ומתגבר ללא עשייה רצינית של הממשלה, קריסה גוברת של עסקים מקומיים וצמצום השירותים הציבוריים (בגלל ש"האיש השמן" של המגזר הציבורי שמספק אותם היה יעד לפגיעה של ממשלות נתניהו) שמאלץ את כולנו להוציא יותר על חינוך, תחבורה, בריאות ועוד. בהיעדר שינוי כיוון סביר המצב יחמיר, וקשה לראות את המגמה מתהפכת בעתיד הקרוב.

מאחורי המספרים יש אותנו, האזרחים. כבר שכחנו מתי הממשלה עבדה בשבילנו ולא לטובת הישרדות פוליטית או רעיונות קצה כהניסטיים וקנאיים. מלחמת הנצח חסרת התוחלת החיצונית והפנימית שהיא מובילה טשטשה את החיים עצמם שלנו. הבושה החברתית עובדת ומעודדת את כל אחד מאיתנו לראות את המינוס שלו כבעיה אישית. הדרך לשינוי עוברת דרך התובנה הפמיניסטית הוותיקה שהאישי הוא הפוליטי, ודרך מנהיגות שרואה בבעיות של אזרחיה כאלה שבאחריותה לפתור.

הזיכרון הקצר שלנו והסערות מבחוץ השכיחו מאיתנו את קמפיין הבחירות של נובמבר 2022. תזכורת לכולנו: יכולנו לראות בתשדירים מועמד לראשות ממשלה (שגם זכה בבחירות!) שמתרוצץ בסופרמרקטים ותחנות דלק ומבטיח הורדת מחירים אם רק יצביעו לו. ראינו מפלגות שמראיינות אזרחים שמסבירים כמה הם חנוקים כלכלית. כל זה נעלם רגע אחרי.

שר הכלכלה שהבטיח מחירים כמו באירופה הרים מזמן ידיים ונשאר רק עם ההמלצה "תהיו חרדים" וההאשמה התורנית והפחדנית נגד היועמ"שית שבולמת רפורמות. שר האוצר בתחילה הבטיח שאם ניישם את "בחוקותי תלכו" נזכה לשפע כלכלי. כיום הוא שר האוצר שהכביד את הנטל על העובדים והמשפחות, ונראה ששכח לגמרי משוועת העניים וחובותינו לקיים את היתום, הגר והאלמנה שבקרבנו. נדמה שהוא לא רואה בעצמו שר לכלל ישראל, אלא קומיסר לאינטרסים של ההתנחלויות וסיפוח.

ראש הממשלה, שעומד בראשות ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה, עסוק בניסיון הכושל להשכיח את הטבח הגדול בתולדות ישראל. יצא שבתקופת הממשלה הנוכחית לא רק שהמחירים המשיכו לעלות והם ישבו על ידיהם, אלא שבעקבות הגזירות שהם העבירו – הנטו שנשאר לכל משפחה קטן והשירותים החשובים לאזרחים בבריאות, חינוך, רווחה ודיור קוצצו בלא פחות משמונה קיצוצים רוחביים, שנזקם הוא גם מיידי וגם מתמשך, כי הם מקטינים את בסיס התקציב של השירותים לכל תקציב עתידי.

וכך הפצצה החברתית-כלכלית הזו צוברת תאוצה והופכת את הביטחון הכלכלי שלנו לבדיחה. אז כמה זמן באמת ייקח לכם לכלות כל מקור כספי אפשרי שלכם, במקרה שתאבדו את מקור פרנסתכם או סתם תיאלצו להוציא הוצאה גדולה ולא צפויה? אם אתם במחצית (ויותר) הישראלית שהשאלה הזו הופכת לה את הבטן, אתם בדיוק במחצית שחייבת להוביל את השינוי הפוליטי הבא עלינו לטובה. מאבק בלתי מתפשר ביוקר המחיה, שירותים חברתיים איכותיים ובחינם, הגדלת שכר המינימום וזכויות העובדים וארגוניהם (בעיקר בעלי השכר הבינוני-נמוך), תמיכה בפריפריה ובשכבות המוחלשות והפחתת הנטל על משפחות עובדות – כל אלה אפשריים. חברה של ערבות הדדית, כפי שלימדו אותי משפחתי ומקורותינו היהודים והציוניים, אפשרית ובידינו להשיגה.

אבי דבוש הוא מנכ"ל ארגון "קול רבני לזכויות אדם"