יפתח שילוני, מחנך ומורה לאזרחות בתיכון הכפר הירוק, יוצא למאבק בשיר הגזעני "שיישרף לכם הכפר" שמזוהה עם אוהדי בית"ר ירושלים ובפרט עם ארגון האוהדים "לה פמיליה". "התיכון שאני מלמד בו נהדר, אבל לא מכירים שם ערבים. יש מעט מאוד ערבים שלומדים שם, ואין מפגש עם ערבים, אף שזה רק תשעה ק"מ מכפר קאסם".

שילוני לימד בעבר עברית בכפר קאסם ובפרויקטים של אג'יק. "המפגש עם החברה הערבית השאיר לי הרבה חברים וחברות בכל הארץ, אנשים שאני מאוד מאוד אוהב ומעריך, הוא פקח את עיניי. פתאום שמתי לב שאני פוגש אותם, לא רק בבית הספר, אלא גם בחיים. במהלך המלחמה, הלכתי לבדיקה בתל השומר. כל השרשרת, כלומר, מהאחות שקיבלה אותי, ועד הרופא ששחרר אותי, כולם היו ערבים, כי היהודים היו במלחמה.

"ביוני הלכתי לרופא שיניים שלי בכפר קאסם, ופרסמתי בפייסבוק פוסט עם הסיסמה 'שיבנה לכם הכפר'. התחלתי לשאול את עצמי, השיר המקורי הוא 'שיישרף לכם הכפר', מה זה אומר? השנה בפעם הראשונה, נסעתי עם חברה למצעד הפרחים בירושלים, זה המצעד שמקדים את מצעד הדגלים. עברנו בעיר העתיקה וחילקנו פרחים, לפני שהגל העכור מגיע לשם.

"כשאני חושב על זה, זה מצב מטורף, יש חלקים מאוד גדולים מהמדינה ששרים את  'שיישרף לכם הכפר' או ששותקים לנוכח הדבר הזה. כאילו זה עוד חלק מהפולקלור הישראלי. גם אני התרגלתי עד שהתעוררתי. מאז אני לא יכול להדחיק את זה יותר".

שילוני החליט להרים את הכפפה ופנה לכמה כותבים. הסופר דויד גרוסמן כתב פזמון בן ארבע שורות:

שייבנה לכם הכפר,
שאש זרה תהיה לאור,
נצמח ביחד מעפר,
שייבנה לנו הכפר.

הסופר גבי ניצן נענה לפנייתו של שילוני וכתב את בתי השיר. שילוני פנה למאייר זאב אנגלמאיר שיצר כרזה עם הסלוגן. "האתגר הבא היה אתגר גדול, למצוא מבצעים". שילוני מספר כי פנה לכ-20 מבצעים ונענה בשלילה. "לאחל לרוקחת שלך שלא יישרף לה הבית ולא ייהרסו לה החיים עלול לפגוע בקריירה של אומן בישראל".

הוא פתח בקמפיין מימון המונים. "אני רוצה לתת לאומן המבצע לפנטז את הפנטזיה הכי פרועה שלו. אני גם באמת רוצה את הקליפ הכי יפה, כי זה קליפ הוקרה. מעולם לא היה פה קליפ הוקרה לחברה הערבית. יש לנו אלף מופעי הוקרה, מודים לרופאים, לאנשי כוחות הביטחון, לכוחות ההצלה, מודים לבורא עולם כמובן. מה עם כל החברה הערבית? כמה עוד החברה הערבית צריכה להיות נאמנה כדי שנתחיל להודות לה?"

שילוני ער למתח ולמשקעים בין יהודים לערבים. "גם לערבים יש משקעים. אבל הילדים שלי שחוצים במעבר חצייה שצבע פועל ערבי, הרופא הערבי בבית החולים, כל אלה מצילים את החיים. אנחנו עם של אריות אבל אלה אריות שחלשים מאוד בהודיה. אנחנו צריכים ללמוד את זה. יש כאלה שאומרים 'שהם יגידו תודה קודם'. זאת שותפות. אני חושב שכל הזמן כולנו צריכים לומר תודה אחד לשני. אנחנו יכולים לחיות בפחד ובמשקעים כל החיים שלנו, ואנחנו יכולים לעשות עם זה משהו אחר".

שילוני מספר כי מכריו הערבים הופתעו והתרגשו למשמע היוזמה. "זאת הפעם הראשונה שלא מאחלים להם איחולי מוות. הם מכירים את השיר הזה. כשטיל נפל בטמרה והרג ארבע נשים, היו אנשים ששרו להם 'שיישרף לכם הכפר'. איזה עם נהיינו, איזו קהות חושים, זו התחתית של הבור בעיניי. מפה צריך לעלות בסולם, ולסולם הזה קוראים אהבה.

"היו גם תגובות כמו, 'מה אתה מתעסק בזה?' בעיניי זו הנקודה הממאירה ביותר בחברה הישראלית. זה התחיל במגרשי הכדורגל, אבל עכשיו זה בכל מקום".

שילוני יצר קשר עם הנהלות קבוצות הכדורגל ועם התאחדות הכדורגל בנושא. "הייתי שמח שקבוצות מסוימות, הלא גזעניות, שיש בהן ערבים, ישימו במגרש את הבאנר שלנו, 'שייבנה לכם הכפר'".

שילוני אינו משלה את עצמו שהמאבק בגזענות יסתיים בקרוב. "אני הצבתי מול הילדים שלי ומול התלמידים שלי אופציה אחרת, אופציית חיים אחרת. קודם כול שיוכלו לבחור בין שתי האופציות. אולי נפעל גם לחקיקת חוק שמי ששר את השירים האלה יקבל אוטומטית קנס של 20 אלף שקל".

לדבריו, הגזענות היא רק סימפטום. "מה שהממשלות מציעות לנו זה הישרדות. 'החיים עצמם זה מה שניתן לכם', שכל הזמן נחשוש להישרדות. אני מצפה שיציעו לי הרבה יותר מהישרדות. אני רוצה מקום שיהיה לי נעים לחיות בו. בעיניי המקום הכי נעים הוא מקום שאומרים לי תודה, שמכירים במעשים הטובים שלי. שאנשים שנותנים לי בו שירות כלשהו, אני מודה להם בחמימות ובמאור פנים. אני יכול להודות לאדם בודד, אני רוצה להודות גם לקבוצה, כמו שהודיתי לרופאים שעמדו בחזית בקורונה וכמו שאני מודה לחיילים ואנשי כוחות הביטחון שפעלו פה במלחמה המטורפת הזאת והצילו את חיי. אני מודה על השותפות.

"כשאני פוגש ערבי, לפני שאני אומר לו 'אני מפחד ממך, אני לא מבין אותך, אני מצפה ממך', אני אומר לו 'תודה, אני רואה את השותפות'. זה משנה את הפרדיגמה, משנה את צורת ההתבוננות שלנו, ביחסים שלנו עם הערבים".