אני זוכר את המפגש
עם הצב,
הנושא בגאון שיריון על גב
בכל מצב,
גם באין מלחמה.

אני זוכר את האב
הקובר את בנו
בחלום,
גם בעת שלום.

אני זוכר סולם
עולה ויורדת בו,
אהבתי הראשונה,
ואת הלאו
והכן המאוכזב,
אני זוכר את סולם יעקב
ואת חיבוק הדב.

לאחר שזכרתי כל זאת
ומתוך אמונה,
בחיקך אני טומן ראשי
לא כבת יענה
כי אני אוהב אותך בכל מאודי
חי נפשי.