מאות השתתפו בטקס משפחות מועצת אוקטובר לרגל שנתיים לטבח 7 באוקטובר שנערך היום (שלישי) במתחם מסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים. "העם בוכה יחד איתנו, אבל דמעות לא מספיקות", אומר ל'דבר' אמיר כהן, קרוב של דניאל ולדמן שנרצח עם זוגתו נעם שי. "המשפחות דורשות תשובות מול ממשלה שמסרבת זה שנתיים לספק להן כאלו. אי-הקמת ועדת החקירה היא חרפה לאומית, אבל קודם כול סכין בלב המשפחות".
"אנחנו לא מגיעים לפה הרבה, אבל הבוקר הרגשנו צורך להגיע כדי שלא ישכחו את הילדים, שיידעו מי הם היו", אומרת נעמי אביר, אימו של לוטן אביר שנרצח במסיבה. "שיידעו שאף אחד מאיתנו לא יישכח לא אותם ולא את 7 באוקטובר. יש תחושה שלא עוסקים בשכול. עוסקים בחטופים, שאני מתפללת כל יום שיחזרו, אבל לא עוסקים בסיבות למה שקרה כאן ולקיחת אחריות. אנחנו שנתיים מהאסון ויש עשרות משפחות שכולות אבודות לחלוטין, אין להן מענה. הגוף היחיד שעושה עבודה זה ביטוח לאומי. אבל בהנהגה אין אחד שיגיד שאנחנו מצטערים. שיגיד: אתם לא לבד. זו תחושה של הרבה הורים שכולים".
סיגל מנצורי, אימא של נורל ורויה שנרצחו בנובה, אמרה בטקס: "התורה מחייבת אותנו לשבעת ימי סוכה. בטרגיות, ישבנו לשבעה ימים נוספים על ילדינו. בתאריך העברי אנחנו חוגגים חג של אחדות, קרבה, אושר קדושה. זה הפך לסמל של רשע וחשכה. אני עומדת פה ומייצגת את המשפחות השכולות והשבורות. הרבה מאוד שאלות נותרו בלתי פתורות".
מיטב ז'ורנו, אחותה של קארין ז'ורנו שנרצחה במסיבה: "אני רוצה לנסות להסביר איך זה לאבד אחות יחידה. זה מרגיש כאילו מישהו לקח חתיכה מהלב ולא מתכוון להחזיר. זה להרגיש שאתה מאבד את היכולת לנשום. הבטן מתהפכת ומתגלגלת כל היום. להביט במראה בלי היכולת לזהות את עצמך. לנסות לחייך ולקוות שיום אחד החיוך יהיה אמיתי".
